אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה· רבי ירמיה לעוו

פרק ה · הלכה ד

הלכה ג

כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הר"ז מתחייב בנפשו. עיין מה שכתבתי לעיל ועי' בשל"ה דאף ר' עקיבא שאמר מתי אבוא לידי שאין רשאי להביא בידים כן על עצמו עיי"ש וזה גם לדעת הסמ"ג וסייעתו ועי' בבראשית רבה מובא בב"י בסי' קנ"ז בניה אנו ועליה אנו מוסרים נפשינו רק שאין מדרכן של בני אדם לדבר וכו' עיי"ש.

כל מי שנאמר יעבור וכו' הרי זה מתחייב בנפשו וכו'. והנה כבר כתב כן בה"א, עי' ע"ז בשו"ת הרדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם שם שכתב דבה"א בהתכוין להנאתו אבל כאן מיירי במתכוין להעבירו וליכא חילול השם וס"ד דעכ"פ מצוה קעביד וכתב דגם בזה מתחייב בנפשו עיי"ש.

וכל מי שנאמר וכו' ועבר וכו' ואעפ"כ וכו' אין מלקין אותו וכו'. עי' בפ"א מהל' איסורי ביאה ברמב"ם שם ה"ט ובמרכבת המשנה עיי"ש.

ואעפ"כ מי שעבר באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין ממיתין אותו בי"ד אפי' הרג באונס, שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו ובעדים ובהתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי את פני באיש ההוא, מפי השמועה למדו ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ומה אם עכו"ם שהיא חמורה מן הכל העובר אותה באונס אינו חייב כרת וא"צ לומר מיתת בי"ד, ק"ו לשאר מצות האמורות בתורה, ובעריות הוא אומר ולנערה לא תעשה דבר.
ועי' בכ"מ בשם הרמ"ך שהשיג על הרמב"ם ותשובת הכ"מ על השגותיו ועי' בחי' הר"ן במס' סנהדרין דף ס"א ע"ב בד"ה אתמר העובד מאהבה ומיראה עיי"ש.
הנה הביא הרמב"ם ראיה ממולך בע"ז, ומנערה וכו' וק"ו בשאר איסורין, והנה כמ"ש לעיל די"ל שאר איסורין חמירי באונס מע"ז משום דע"ז בלבא תליא משא"כ בשאר איסורין וכמ"ש במקו"א לחלק בין האיסור מצ"ע תועבה או העשיה בלבד ולא הנעשה ואכילת איסורין הנעשה ובכפיה עכ"פ אכל איסורין אף דהוי באונס משא"כ בע"ז מצד העושה ואף שכתבתי דמצד לא תעבדם הוי ע"ז כשאר איסורין אבל בלבו בל עמו וכמ"ש לעיל כן לר' ישמעאל, מ"מ ע"י כפיה כיון דהוי מצד העשיה האיסור ובכפה ע"י אונס כאלו לא עשהו, וא"כ י"ל שאר איסורין חמירי מע"ז לענין זה, אבל לדידן עם כל זה מחלקינן ובשאר איסורין אפי' בפרהסיא יעבור בהנאת עצמו ובע"ז לא, ובשפיכות דמים דשייך מאי חזית וכו' בעבר והרג בכה"ג צ"ע וצ"ל דעם כל זה משום דשוין מהאי טעמא דהאי סומיק אינו מחייב מיתה בעבר, והנה בנערה הוי קרקע עולם ועי' שגורסין יהרג ולא תהרג, ולפ"ז אין ראיה מנערה, ועי' בכ"מ לרמב"ם בג"ע לא מהני הנאת עצמו וצ"ע דיהיה נראה דס"ל גם קרקע עולם לא מהני לפטרו מלמסור נפשו וצ"ע, וראיתו ממוטעה בלי התראה באומר מותר הוי אונס גדול ותליא אם הוי אונס כדאי' בכמה דוכתי.
ולמ"ש לעיל לחלק בין האונס על האיסור או שיוכל להציל א"ע מסכנה אשר תבוא עליו מדבר אחר, ע"י האיסור, ויש לספק אם בהציל א"ע ממיתה ע"י דבר אחר, בזה שעבר האיסור אם פטור אף בכה"ג, ומנערה אין ראיה מזה ובנותן מזרעו דאי' ולא אנוס נראה אפי' בכל גונא וגם בזה יש לספק אם זה בכלל, והנה בשוגג לכאורה הכל שוה ואולי אונס כמוהו דנתמעט ביחד, ואם נאמר דבכה"ג חייב יפורש בזה דברי הרמב"ם בה"ח עיי"ש, והנה לכאורה בלא"ה בנערה לא היתה יכולה להציל א"ע במיתה ונראה דאפי' בכה"ג פטרה התורה כשהיה יכולה להציל במיתת עצמה, ועי' בתוס' ע"ז נ"ד ע"א בד"ה כגון עיי"ש, ובתוס' יבמות נ"ג ע"ב בד"ה אין עיי"ש, והנה הביא ראיה מנותן זרעו למולך שהוא בספרי י' ובמס' קדושין דף מ"ג ע"א בשחוטי חוץ כן הוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה וכיו"ב במס' זבחים ק"ח ע"א, ונקיט הרמב"ם ממולך דע"ז דחמירי אפ"ה אונס פטור, ועי' זבחים הנ"ל ק"ח ע"ב בתוס' בד"ה שוגג שהקשו דאונס למה לי קרא לפטור ותירצו באומר מותר עיי"ש, אבל בע"ז דימצא אונס דיש למסור נפשו במיתה ואפ"ה פטור לזה צריך קרא ולכן נקט האי דמולך ולא דשחוטי חוץ, ועי' פ"כ מהל' סנהדרין הל' ג'.
והנה עיין בנימוק"י במס' סנהדרין הנ"ל שכתב בלפני עור דע"ז דהוי לאו דכל איסורין ואינו מיוחד בע"ז לא אמרינן יהרג וכו' עיי"ש, ועיין במס' ע"ז דף י"ב ע"א מעיין המושך לפני ע"ז לא ישחה וישתה מפני שנראה כמשתחוה לע"ז וכו' ואי תנא הני תרתי משום דליכא סכנה אבל מעיין דאיכא סכנה דאי לא שתי מיית אימא לא צריכא, ובר"ן שם משמע דאפי' במקום סכנת נפשות אסור להיות נראה כמשתחוה לע"ז וכו' וזה בכלל מ"ש בכל מתרפאין חוץ מע"א וכו' ואפשר עוד לומר וכו' כיון שאינה אלא מ"ע היכא דאיכא סכנה ממש מותר וכו' דאי לא שתי מיית לא מיית ודאי אלא שאפשר לבוא לידי סכנה שאם לא ישתה עכשיו שמא ימית עצמו קודם שימצא מים וכו' עכ"ל עיי"ש, ועי' בשו"ע יו"ד סי' ק"נ סעיף ג' ולשון הגמ' שם בקוץ דאיכא צערא נראה במעיין סכנה יותר מצערא ולר"ן שמחלק בין ודאי סכנה לספק סכנה צריך ביאור, דפקוח נפש אפי' בספק סכנה דוחה איסורין ומנ"ל משום חומרא ע"ז נחלק בין ספק לודאי, והנה חשש מראית עין הוי דרבנן וכבר כתבתי לעיל בדרבנן לענין יהרג וכו' דצ"ל משום לא תסור וכו' ומצד זה לא הוי איסורא דע"ז רק איסורא בפ"ע דנדחה משום ספק סכנה, והנה אם נאמר במראית עין מכ"ש בלתי עור דהוי דאורייתא ועי' בטור סי' קמ"ט שנראה בודאי מיית לא ישתה ועי' טו"ז סי' קנ"ז ס"ק י"א עיי"ש.
וע"ע בתוס' סוטה דף י' ע"ב בד"ה נוח מובא בפרי חדש בס' מים חיים שלא נמנו בשלש שיהרג וכו' שלא להלבין את חבירו ברבים דאמרינן נוח לו וכו' משום שאינו מפורש בתורה עיי"ש, והנה מלשון נוח לו וכו' לדעה דרשאי להחמיר יש לפרש שטוב לעשות כן אבל אינו מוכרח החיוב עוד, אבל הביאו בתוס' ממאי דאי' נוח לבוא על ספק אשת איש מלהלבין וכו', הנה אם צריך למסור נפשו בספק אשת איש דמצד הקש לרוצח ויש לעיין בזה גופא וצ"ע, ועי' בתה"ד סי' קצ"ט מובא בש"ך סי' קנ"ז ס"ק א' בספיקא דרבוותא בזה לא שייך ספק נפשות להקל משום דתורה בודאי צותה למסור נפש עיי"ש.
ולענין נאמנות העוברים מאונס בע"ז וכו' לענין עדות עי' בשו"ת הריב"ש סי' י"א ומובא בשו"ע אהע"ז סס"י מ"ב ולענין שחיטה וי"ב שכתב באי אפשר להמלט כשרים לעדות עיי"ש.

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות יסודי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה