דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק יא · הלכה י
אחד העושה מצוה לעצמו ואחד העושה אותה לאחרים מברך קודם עשיתה אקב"ו לעשות אבל אינו מברך שהחיינו אלא על מצוה שעשה אותה לעצמו וכו'. ובכ"מ בשם הרמ"ך שעמד ע"ז וכתב ויש לברך להוציאו אחרים דמברך עבורם ושומע כעונה וכתב ע"ז דבר פשוט הוא וגם רבינו יסבור כן עיי"ש:
ובכנה"ג בפי' ללשונות הרמב"ם מפרש כונתו דדעת רבינו שאין לברך האחר שהחיינו אם זה שמוציאו אינו לפניו דלא שייך שומע כעונה אבל כשהוא בפניו גם לרבינו יוכל המוציאו לברך שהחיינו עיי"ש ובסי' תקפ"ה הביאו בכנה"ג ג"כ כתב הב"י דרבינו לא מיירי אלא במצוה שיש בה מעשה אבל במצוה שאין בה מעשה אלא דיבור או קול מברך שהחיינו אפי' כשעושה אותה לאחרים עיי"ש ונראה דבדיבור וקול דשייך שומע כעונה על גוף המצוה דיוצא בשמיעה הוי כאלו עשהו השומע בעצמו ולא הוי בשליחות שייך לומר שיברך העושה ושומע כעונה גם ע"ז אבל במצוה במעשה דהוי המוציא שליח אף דשלוחו כמותו מ"מ לא שייך שהחיינו רק על מה שעושה בעצמו ונראה שמפרש כמ"ש בכנה"ג די"ל ג"כ בכונת רבינו שגם זה שמוציאו לא יברך ובזה מחלק שפיר בקול ודיבור הוי השומע כהעושה מעשה בעצמו וא"כ יוכל הוא והמוציאו לברך אבל במצות במעשה אין הוא ולא המוציאו מברכים ועי' במג"א בסי' תקפ"ה שנראה ג"כ כונתו כן עיי"ש שהביא הכנה"ג שם בסי' הנ"ל ועיי"ש ציין דברי המרדכי בפרק ר' אליעזר דמילה שכתב שאין מברכין:
וראיתי במרדכי שם דאחר לא יברך שהחיינו במילה משום שאינה מוטלת עליו דעל האב למול והיה עומד ומקריב דמברך שהחיינו שם הכהנים עליהם הטילה התורה העבודה עיי"ש אבל לא נזכר שם שאין האב מברך כשהיה שם רק נראה כן מלשונו הסתום מדלא כתב שהאב יברך שהחיינו עיי"ש:
היו לפניו מצות הרבה אינו מברך אקב"ו על המצות אלא מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה. ועי' בכ"מ והנה בזה קיי"ל כר' יהודה תן לו וכו' ובברכת נהנין בבורא מיני דשאים שאמר ג"כ מהאי טעמא תן לו וכו' לא קיי"ל כותיה ועי' בג' שיטות לרמב"ן אבל שם כלול הכל בפרי האדמה רק לר"י לפרט למין בפ"ע ולדידן כיון שאי' לו חשיבות ביותר לא קבעו מטבע בפ"ע דבברכה הלכו אחרי החשיבות להפריד אף במין אחד ועי' ברבינו יונה ריש כיצד מברכין מ"ש בענין תמרים עיי"ש. אבל במצות הוי כל מצוה ענין בפ"ע. ובירושלמי בפ"ה מדמאי הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה וכו' ר' יונתן צריך לברך חמש ברכות תני ר' חייא כוללן ברכה אחת ובה' מעשר פ"א הט"ז ואם הפריש הכל זה אחר זה מיד ולא סח ביניהן כוללן בברכה אחת ומברך להפריש תרומות ומעשרות עיי"ש פסק כר"ח בירושלמי הנ"ל דכנראה פליגי אם תרומה וחלה ומעשר הוי ג' מצות לומר תן לו וכו' וראיתי לאאמו"ז הגאון ז"ל בהגהותיו לירושלמי שמתחילה כתב דפליגי בזה אם צריך לפרש כל אחד בפ"ע ואח"ז כתב דפליגי אם רשאי להרבות בברכות ועי' בספרו שערי דעה סי' י"ט שהרחיב בזה עיי"ש ונראה ג"כ כיון דכולן שות בהפרשה הוי מענין אחד וחשיבת המצות שוה לכן אין לפרט כל אחד ואחד כדרך דפליגי על ר' יהודה בנהנין מה"ט וכמ"ש: