דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק יא · הלכה ט
כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וכו' וכן כל מצוה ומצוה שהוא קנין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה וכן מצוה שאינה תדירה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשיתם שהחיינו וכו'. ובתוס' במסכת סוכה דף מ"ו ע"א בד"ה העושה כתבו דבעשית מצוה ותפילין לא תיקנו שהחיינו וכן אמילה לא מברך מדלא חשוב בגמ' בהדי ברכות בתפילין דאיתא מאי מברך וכמו"כ במילה וגם אהלל לא מברכין וכתבו דוקא שיש בה שמחה עיי"ש. ובמג"א סי' כ"ב ס"ק א' כתב דאין מברך על ציצית משום דאינה מזמן לזמן עיי"ש ועי' בש"ך יו"ד סי' כ"ח ס"ק ה' מ"ש בזה עיי"ש. ובתוספתא פ"ז דברכות שהביא בכ"מ איתא העושה ציצית לעצמו אומר ברוך שהגיענו וכו' העושה תפילין לעצמו אמר ברוך שהגיענו וכו' המכסה דם וכו' על כסוי הדם המל וכו' המילה עיי"ש וא"כ נראה דבכסוי ובמילה לא הביא ברכת שהגיענו ותפילין וציצית אומר שהגיענו וא"כ התוספתא לא כדעת רבינו שכתב גם מילה ולא כדברי האומרים שלא לברך בציצית ותפילין וצ"ע ובתוס' במס' מנחות מ"ב ע"ב בד"ה ואלו כתבו דירושלמי ותוספתא אין כגמ' דידן עיי"ש ובר"ן במס' סוכה שם עיי"ש ובב"י באו"ח בסי' כ"ב בשם בעל העיטור ובפר"ח ותבואות שור בסי' כ"ח יו"ד ועי' מ"ש לעיל פ"י ה"ב בענין שהחיינו בברכת המצות לחלק לברכת נהנין עיי"ש: