אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו

פרק יא · הלכה ו

הלכה ג

אבל אם שחט ולא בירך אינו חוזר ומברך אקב"ו על השחיטה וכן אם כיסה הדם בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר עשיה וכן כל כיו"ב. ועי' בשו"ע יו"ד סי' י"ט ובש"ך שם ס"ק ג' דדעת האו"ז דאם לא בריך קמיה דמצוה מברך אח"ז עיי"ש והנה כתב כן רק בברכת המצות בלבד. והנה לעיל בפ"א ה"ג כתבתי בדעת רש"י דס"ל ברכת המצות דאו' ולכן מפרש במס' ברכות ט"ו ע"א ברכה דרבנן דקאי על לעובר לעשותן דזה הוי מדרבנן וס"ל כהאו"ז דיוכל לברך אחרי עשות המצוה ונראה האו"ז דס"ל כן במצוה דוקא ג"כ ס"ל ברכת המצות דאורייתא ומשו"ה בלא בירך קודם יברך אח"ז דעובר לעשיתן רק מדרבנן. ועי' בש"ך הנ"ל ובס' שאגת אריה סי' כ"ו עיי"ש:
אמנם יש לעיין בשיעור ההפסק לברך לאחריה והנה המשנה דמס' תרומות דמובא במס' ברכות ט"ו הנ"ל סתמא קתני ויש לפרשה בלי הפסק זמן הרבה ונראה לענ"ד לומר דאפי' בהפסק זמן רב מהני שיברך אח"ז לדעת רש"י והאו"ז ואף כשהסיח דעתו ממנו. והנה בברכה הראשונה מצינו דהסח הדעת הוי הפסק בין ברכה לתחילת המעשה אבל באחרונה בבהמ"ז הוי השיעור כדי עיכול ולא בהסח הדעת תליא רק בכדי שיהי' נהנה עוד מאכילתו אף שהסיח דעתו מברך:
אמנם בברכת המצות דמברך משום דהוי חיי עולם כדאיתא בגמ' לענין ברכת התורה על חיי שעה מברך על חיי עולם לא כ"ש במס' ברכות דף כ"א עיי"ש ועי' בשו"ת הריב"ש בסי' פ"ב ובהגהות מל"מ פ"ב הי"ד מהל' ברכות וספ"ג מהל' אישות בברכת קדושין אחר אירוסין שכתב משום דעודנה ארוסה היא יברך עיי"ש. וחיי עולם אינה הנאה עוברת:
אמנם יש לומר כיון דהוי לאחר זה להשלים מה שהי' לברך קודם וקודם תליא בהסח הדעת אבל נראה דהרי בלא"ה יש להבין למה בתחילה אינו יוצא בהסח הדעת כמו דקיי"ל בהסיח דעתו צריך לברך פעם אחרת והאיך נאמר בלא בירך מקודם יברך אח"ז והרי אין לך הסח הדעת גדול מזה על תחילת המעשה ובמה יתקן ההסח הדעת על תחילתו בהברכה שמברך אח"ז ב"פ ונראה דבהסח הדעת מקודם הטעם כיון שהסיח דעתו וא"כ אין הברכה מצורפת עם המעשה או ההנאה כיון שלא היה סמוך ונראה עליו שמברך על דבר הזה והפסק והסח הדעת בכ"מ כחזרת הדעת מהדבר אף שעשה אח"ז דעה הראשונה בטלה וא"כ צריך לברך פעם אחרת דמחשבה ומעשה אח"ז הוי בפ"ע ואינו נתלה בברכה קודם הסח הדעת דמחלק הברכה מהמעשה כל זה כשברך קודם המעשה אבל כשברך אחר המעשה המצוה הרי בודאי דעתו למפרע על אותו המעשה ולא שייך הסח הדעת רק מברכה להמעשה דשייך לומר כמ"ש אבל לא מהמעשה להברכה ולכן בברכה אחרונה לא שייך הסח הדעת מה"ט וכמ"ש בחיי עולם הוי תמיד הנאתו ועיין בריב"ש הנ"ל וא"כ לפ"ז י"ל דאין שיעור לדבר ולפ"ז י"ל שפיר כמ"ש לעיל דלרש"י בתרומה אפשר מדאורייתא עוד לברך אחר המעשה דעובר לעשיתן מדרבנן וברכת המצות דאו' כמ"ש לעיל ועי' בר"ן בפ"ק דפסחים בסוגיא דלבער כו"ע מודו עיי"ש:
ובפר"ח ביו"ד סי' י"ט שם כתב דתוך כדי דיבור מברך גם לדעת רבינו כמו דאיתא באו"ח בסי' רכ"ז היה יושב וכו' אם יוכל לצאת ולברך תכד"ד. יצא ואם לאו לא יצא. עיי"ש ובכו"פ ובתבואות שור השיגו עליו ומה שהקשו מגר למה לא תיקנו שיברך תכד"ד עי' בתוס' שכתבו דערום לא יוכל לברך גם ממה שהקשו מבלע משקין שאין מברך י"ל דגם לרבינו לחלק בין נהנין ומצוה לענין זה ונאמר ליישב מה שהקשו בפר"ח ושאגת אריה והשיגו על רבינו ולראיה לאו"ז הנ"ל מאי דאיתא בפ"ק דפסחים (בלבער) [בלולב] דעל כרחך לשעבר משום מדאגביה יצא בו ובתוס' הקשו דהרי צריך שיהיה עובר לעשיתן ותירצו דעוד הנענועים עליו עיי"ש דאם נאמר דאין יוצא במברך אחר המצוה א"כ הברכה רק על להבא על הנענועים דמדרבנן דעל מהדאורייתא כבר עשה ולמה תיקנו הברכה על לעבר עיי"ש והוא קושיא חמורה:
אמנם אם נאמר דתכד"ד וביותר בעת שעוסק בהמצוה דאין שיעור למצות הנטילה וכל זמן שהוא בידו עוסק בה ובכלל מצוה הוי בכה"ג מברך על העבר ג"כ תחילת הנטילה שלא תהיה בלא ברכה ועובר לעשיתן לא הוי משום דעוסק עוד בהדבר ועי' ברבינו בפ"ק דמס' ברכות ע"ש וי"ל ג"כ דכל זמן שעוסק ובידו הלולב הוי מצוה אחת דאו' כמ"ש רבינו יונה בתוספות שבת במס' ברכות והברכה לעבר שלא תהיה תחילתו בלי ברכה וזה שלעבר הוי ממילא על להבא ג"כ על כל הברכה ועיין ברבינו ספ"ג מהל' אישות ה' כ"ג כל המקדש וכו' צריך לברך קודם הקדושין וכו' ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקדושין שזו ברכה לבטלה מה שעשה כבר נעשה עכ"ל ועי' בראב"ד שם:
ומה שעשה כבר נעשה לא שייך רק בשעבר כולה ולא בשעת מעשה ובירושלמי פליגי שם אם קודם או בשעת מעשה עי' בירושלמי ברכות ושם שמואל אמר בשעת מעשה וכאן אומר עובר ועי' בפני משה שכתב דהדר מדבריו וי"ל לרבינו לא הדר ובשעת מעשה בכלל עובר לעשיתן וכמ"ש ברבינו יונה במס' ברכות דכל שיש לו משך זמן מקרי עובר לעשיתן וכה"ג כמ"ש דאין שיעור להמצות נטילת לולב הכל כחדא מצוה הוי וי"ל אפי' לר"י שם דס"ל קודם הוי עובר לעשיתן ולא שייך מה שעשה כבר עשה ועי' להלן הט"ו בבירך קודם הנטילה עיי"ש:
למ"ש לעיל דבנהנין משום דאסור להינות הוי בכלל איסור קודם שבירך א"כ עובר לעשיתן מסתברא יותר מבמצוה דמסברה עכ"פ עד שמברך אכל איסורא משא"כ במצוה ואפ"ה אמרינן על חיי שעה מברך על חיי עולם עאכ"ו דמצד הנאה דהוי סיבה לחיוב הברכה מצוה הנאה ביותר אבל לענין להקדים הברכה למעשה הנאה מסתברא מה"ט ביותר וי"ל משו"ה בבלע וכו' שהקשה הכרתי ופלתי ותבואות שור שאני אבל מצוה הטעם כמ"ש בפ"ג מאישות דהנעשה כבר עבר וא"כ י"ל כמ"ש ועי' בפ"ח י"ב בכסף משנה דלא ברור בדעת רבינו אם בבלע משקין שיברך אח"ז עיי"ש:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה