אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו

פרק ה · הלכה ו

הלכה ה

הכל חייבין בברכת הזימון כדרך שחייבין בברכת המזון אפי' כהנים שאכלו קדשי הקדשים בעזרה וכן כהנים וכו'. בכ"מ גמרא במסכת ערכין [ד'] הכל חייבין וכו' כהנים וכו' פשיטא לא צריכא דאכלי קדשים סד"א ואכלו אשר כופר בהם אמר רחמנא והא כפרה הוא קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא איתנהו וכו' עיי"ש וברש"י בד"ה והך אכילת קדשים משום כפרה היא דכתיב ואכלו אשר כופר בהם מלמד שכהנים אוכלין ובעלים מתכפרים יומא ס"ח ע"ב אימא לא תיבעי זימון קמ"ל וכו' עכ"ל:
והנה רבינו כתב שאכלו וכו' בעזרה דנראה דל"צ לאשמועינן רק הנאכלים בעזרה למעוטי שלמים שאי' לכפרה. והנה לכאורה יש להבין דמאי ס"ד לפטור מטעם לכפרה מזימון והיה נראה דאם יש סברה לפטרו מזימון גם מבהמ"ז לפטרו. והנה מצינו דאי' בזימון והכונה על בהמ"ז ג"כ כמו עד כמה מזמנין עד כזית וכו' ובתוספות ברכות דף מ"ט ע"ב בד"ה עד וכו' ה"ה ברכת המזון בלא זימון אלא רבותא אשמועינן דאפילו על כזית מזמנין עכ"ל ועיין ברש"י במשנה שם וברבינו לעיל בפ"א:
ויש לומר דכמו דאיתא במסכת ברכות דף ל"ו ע"א מה דתימא כיון דלרפואה קא מכוין לא לברך עליה כלל קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מניה בעי ברוכי עיי"ש וכמו"כ קס"ד בין לבהמ"ז ובין לזימון כיון דלכפרה קמכוין כמו דס"ד לברכה הראשונה כמו"כ לברכה האחרונה והאי דאי' קס"ד כיון דלרפואה כו' אף דממשנה הנ"ל מוכח דלא אזלינן בתר הכונה אבל לא נדע רק בברכה דמדאורייתא ולכאורה בכל אכילת מצוה מצה בליל הראשון ואכילת סוכה בלילה הראשונה וי"ל דבמצה וסוכה עי' בתוספות ברכות דף מ"ט ע"ב בד"ה איבעי דמאי דאיתא במס' סוכה כ"ז אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חוץ מלילה הראשונה פירושו משום מצות סוכה אבל בשביל יו"ט צריך לאכל כדאיתא במסכת ברכות שם וגם להסוברים דיוצא במיני תרגימא מ"מ באוכל פת קיים אכילת יו"ט דעיקרו משום שמחה והנאה דקיים באוכל מצה וי"ב בסוכה וא"כ אין כונתו לאכילה למצותו דמצה בלבד גם לשמחת יו"ט בכלל דהוי להנאתו משא"כ בקרבן לכפרה בלבד עומדת ואין ההנאה ממצותו ומשו"ה נקטי בגמרא כהנים ולא ישראל בשלמים דג"כ האכילה מצוה אבל בלתי מחויב באכילה משא"כ הכהנים דלכפרה ומחויבים באכילה ממצותו משא"כ בישראל רק שלא יהיה לנותר ומשו"ה כתב רבינו שאכלו קדשי קדשים בעזרה דרק בכפרה החידוש דלאשמעינן:
וי"ל ג"כ דאשמעינן רבותא בזימון יותר מבהמ"ז כמ"ש בתוס' הנ"ל דכמש"ל לעיל בהל' הקודמת ה"ב דיש לספק באכל כזית דחיובא מדרבנן אם מחויב מדאורייתא בזימון לדעת הסוברים הזימון מדאורייתא עיי"ש ולדעת התוספות נראה דאשמעינן זימון מדרבנן בחיוב בהמ"ז מדרבנן והנראה דבאוכל לרפואה ולכפרה כיון שאין עיקרו לאכילה הוי אכילתו רק עראי כמו אכילת כזית דמדאורייתא לא מחויב רק באכילה כדי שביעה דהוי אכילה חשובה ומדרבנן בכזית כמו כן י"ל בעיקרו לדבר אחר הוי בכלל עראי ומדרבנן בלבד וצ"ע ונפק"מ במסופק אם בירך בכה"ג וא"כ קמ"ל דאפילו באכלו עראי מחויב בזימון וכנראה המשנה החיוב דאורייתא אתא לאשמועינן או מדרבנן כמו דאשמעינן כן בכזית:

וכן כהנים וישראלים שאכלו כאחד ואכלו הכהנים תרומה וישראל חולין חייבין בזימון כחיובן בבהמ"ז. הנה סיום לשון רבינו כחיובן בבהמ"ז מובן עמ"ש לעיל דכמו בהמ"ז מחויבים אף שאין מכונים לאכילה רק דממילא קאתי כמו כן לזימון דעל שהכהנים וכו' באכלו חולין למה למימר כמו חיובן בבהמ"ז דמאי דמיון זה לזה דמאי ס"ד לפטרן בבהמ"ז אבל כנראה קאי לעיל דשייך שפיר כמ"ש חדא טעמא לפטרן בס"ד:
ובהגהות מיימוני דאם ג' בני אדם מודרי הנאה זה מזה לא מצטרפין לזימון וכן כהן וזר שאוכלין וכו' כהן אוכל חלה וזר פת של נכרים והכהן נזהר וכו' לא מצטרפין עיי"ש ועי' בתוס' ברכות מ"ה ע"א בד"ה אכל שכתבו ואע"פ שיכולין לשאל על נדרם דהשתא מיהו לא אתשילו עכ"ל וכיו"ב בתוס' ערכין דף ד' הנ"ל עיי"ש ובב"י בסי' קצ"ו כתב ע"ז וטעמא דלא מהני מה שיכולין לשאול על נדרם נראה לי משום דא"כ כי כהנים אכלי תרומה אמאי מהדר אטעמא דכהנים מצי אכלי חולין תיפוק ליה דזר נמי מצי אכיל תרומה אי מיתשיל עלה אלמא דכיון דמחוסר שאלה לא הוי ראוי לאכילה והילכך אי לאו דכהנים מצי אכלי חולין לא מצטרף עכ"ל:
ועי' בספר מוצל מאש סימן י"ט שהקשה ע"ז דשאני תרומה דלא הוי מצוה לישאל משא"כ נדרים כדאיתא במס' נדרים נ"ט עיי"ש:
ובמקום אחר כתבתי דזה דאמרינן נדרים עומדין לשאל משום מצותו דהנודר כאלו בנה וכו' כדאיתא שם וכמ"ש בר"ן דמצוה משוי ליש לו מתירין וכשאי' מחוסר מעשה עיי"ש אף דלכאורה יקשה האיך נאמר מה"ט עומד לשאל והרי כנראה הנודר כאלו וכו' לא אכפת ליה דהוי נדרו מתחילה מראה לעינינו שלא אכפת ליה בזה ואינו עומד לישאל לו ונראה לומר דלא מצינו כן רק בתערובת דאז משום האיסורא דתערובת מסתבר דמתחרט וישאל אלא דמה"ט הוי עוד בכלל מחוסר מעשה ואמרינן השתא דמתחרט על נדרו משום הפסד ההתר ע"י התערובת אז יירע לו ג"כ האיסור דכאלו בונה וכו' והמצוה ג"כ משוי לו כעומד לישאל וכנעשה ממילא ליש לו מתירין וכמ"ש עיי"ש וכ"ז בתערובות אבל בלי תערובת לא שייך מטעם מצוה בנדר עומד לשאל דכמו מעיקרא כן השתא לא יתן לב על האיסור דכאלו בונה וכו' וא"כ לפ"ז לענין זימון דמיירי בלי תערובות נדרים כמו תרומה בערך אחד וכמ"ש בב"י ויפלא על המוצל מאש למה שהשיג על הב"י והרי לכאורה מוכח דלא מהני לומר משום מצוה עומד לישאל בזימון שהרי גם עתה מצות זימון עליו אשר לדעת קצת הוי מצוה דאורייתא. והנה מ"ש בתוספות כיון דהשתא מיהו לא אתשלו דשאני ביש לו מתירין דאמרינן דעומד לישאל משא"כ בזה דהשתא לא שאל ואח"ז כבר עבר המצוה ולכאורה בשאלה דעוקר למפרע ובאכלה כולה באיכא שיור לענין קרבן מהני ג"כ שאלה וא"כ עומד לישאל גם אחרי כי עברה המצוה אבל אח"ז אין עומד עוד משא"כ בנדר אח"ז ג"כ עומד משום כאלו בונה וכו' כן נוכל לקיים מ"ש במוצל מאש אבל יקשה לזה מאי בעי מפקיר וכו' ועל כרחך צ"ל דהשתא חזי כיון דאפשר ובתרומה י"ל מי יימר וכו' משא"כ בהפקר וצ"ע בכל זה:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה