אור ברסלב

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו

פרק ד · הלכה ט

הלכה ז

היו מסובין וכו' והביאו חדש א"צ לברך ברכת היין פעם שנייה אבל מברכין בא"י אמ"ה הטוב והמטיב. הנה ברכת טוב והמטיב תיקנו בבהמ"ז כדאיתא במס' ברכות מ"ח ע"ב הטוב והמטיב ביבנה תיקנוה אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה ובמס' תענית ל"א פ"א כיו"ב ושם אי' דט"ו באב עשו ליו"ט עבור זה וכיו"ב במס' ב"ב קכ"א ע"ב עיי"ש:
שלא הסריחו וכו' כי הרשע אדריינוס לא הניח לקברם למען יעלו סרחון המביא חולאים רעים ומגיפה ר"ל לרוב מזה והוא אשר ביקש לעקור את הכל עשה ככה ולכן ברכת הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה שלא היה גופי ישראל כנבלת חוץ לבזיון ולקלס אשר עשה כן הרשע שחיק טמיא למען להשפיל כבוד ישראל ולהכניע הנשארים כנודע מדרכי אלה שונאי ישראל מבלעדי כי יענו אותם גם יראו להשפיל רוחם וליטול כבוד יקרת נפשם ועל כי חוזק לבב ישראלי גבר על כל תחבולותיו להפר התורה חלילה ולהמריך לבבינו אשר נאמר קשה עורף לטובה או יהודי או צלוב במדרש רבה [שמות מ"ב] חשבו לעשות מראות נוראות מבהילות ומפחידות עין רואה ולב ארי רבבות פגרי אדם מתים מוטלי' למאכל לבהמת הארץ וכנבילה סרוחה ומראה כאלה חישב העריץ יפעל אף בלב אמיץ להזניח דתו ואבותינו מעולם היו נאמנים בכל אלה בה' ולא שיקרו בבריתו בכל זאת ולכן בעת כי ניתנו לקבורה ביבנה מושב חכמי התורה אשר היו עומדים להשכיל לכל הנוגע לקיום התורה שמחו מאוד באשר הוסר המראה הנוראה וקבעו ליו"ט ולברכה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו וכמ"ש והמטיב שניתנו לקבורה וקבעו כן בבהמ"ז ועל היין בעת אשר ייטב לבבו במאכל ומשתה ויודה לה' על המזון ועל פרי הגפן המשובח אז בטוב לבבו יודה על העבר ג"כ ויזכור באשר הטיב ה' לקיום האומה וכנראה היה דבר גדול מאוד ועשה רושם גדול בהעם כולו עד שארז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב עבור זה ועיין ברא"ש במס' ברכות דף נ"ט סי' ט"ו כמה טעמים למה קבעו על היין משום דיין משמח ופת אי' משמח (בפת י"ל דקבע בבהמ"ז) וגם ביבנה תיקנו וכדאיתא במס' גיטין נ"ז במתניתא תנא ז' שנים בצרו או"ה את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל ועי' בתוס' תענית דף ל"א ע"א בד"ה תיקנו לפי שהיה גדר בכרם ולא נסרחו ובמדרש איכה מובא ברמב"ן ב"ב קכ"א כרם גדול היה לאדריינוס מהלך י"ח מיל כמן טבריה לצפורי והקיפוה מהרוגי ביתר מלא קומה ופשוט ידים ולא הבאישו ולא הסריחו ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמדה למלכות אחרת ונגזרה עליהם קבורה אר"ח אותו יום וכו' תיקנו חכמים הטוב וכו' בברכת המזון ולמדנו מכאן טעם הדבר למה תיקנו אותו בברכת המזון ועל היין ולא תיקנוהו בתפילה משום מעשה דכרמו של אדרינוס זכר לדבר עכ"ל וכנראה מלשון הגמ' ומדרש ורש"י בכמה דוכתי עיקר התקנה היה בבהמ"ז ואח"ז קבעו על היין ג"כ והנה במות רשע עריץ יגל העם והבא אחריו כנראה שלא עשה כמעשהו וזה החלו לעשות ולכן היה מעשה הקבורה לזכרון חסדי ה' עדי עד בברכת המזון וביין הטוב המשמח לב האדם כי נאסף חרפת ישראל ונאבד אויבם כן יאבדו וכו' וכמסופר היה מיתת אותו הרשע במיתה מכוערה ובעת כי נאכל ונשתה ונשמח לבבינו נודה לה' אשר השבית עצת הרשע אשר ביקש לאבדינו כמסופר מרשעתו ושנאתו יותר מכל רשעי ארץ:

תוכן העניינים

דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה