דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ט
עיסה שנאפת בקרקע וכו' הואיל ואין עליה צורת פת מברך בתחילה במ"מ וכו' וכן עיסה שלשה בדבש וכו' ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא. ובב"י מובא בלח"מ הקשה מ"ש במצה דסובר רבינו דיצא יד"ח ובגמרא מדמה אהדדי וכיו"ב עיין במג"א בסימן קס"ח ס"ק ט"ז וז"ל וקשה דהרמב"ם בעצמו פסק פ"ו מהל' חמץ ומצה מצה שלשה במי פירות יצא יד"ח ובגמרא משמע קצת דאם מקרי לחם לענין מצה ה"ה לענין המוציא וכ"מ ברמב"ם פ"ו ה"ז ובברכות דף ל"ז ועמ"ש סי' קצ"ו וע"ק דא"כ יאכל בפסח ולא יצטרך לברך ברהמ"ז ולא משמע כן בסי' קפ"ח וכו' עכ"ל עיי"ש:
וי"ל כיון דגם לענין המוציא בקבע סעודתו עלה מברך המוציא וא"כ י"ל במצוה המצוה עשוי לקביעות ולחם מקרי רק בלא קבעי כמ"ש ז"ל בטלה החשיבות וכמ"ש בלח"מ ועכ"פ שוה המוציא למצה דהכל תליא בקביעות וסמך לזה ממ"ש במג"א בסי' קע"ז ס"ק א' בשבת מקרי פת בכל פעם חביב עיי"ש וכמו כן בכובא דארעא דהוי לחם לענין חלה רק להמוציא צריך שיהיה לו גם הקביעות וראיתי שכונתי בזה לס' מעשה רוקח שכתב כמו"כ כיון דתורה חייבה לאכל היינו קביעתו עיי"ש אמנם יש מקום לומר דתליא בכמות והקביעות שיעור הכמות וראיתי בברכי יוסף סי' קמ"ט שהביא כמה הסוברים דשבת דקובע למעשר כמו"כ הכל קבע לענין בהמ"ז והמוציא והביא שו"ת גנת ורדים כלל ג' ח"א סי' י"א שחולק ע"ז וכתב דתליא בכמות עיי"ש ומלשון הרא"ש דף מ"ב בשם הראב"ד שכתב דאפי' משהו וקובע עליו נראה דלאו בשיעורא בלבד ונהפוך השיעור משוי לקביעות ואם קבע בפחות מכשיעור מקרי קביעות והנה יש לחלק בשבת דהוי קבע אף באכל כבר פת כשיעור אבל מ"ש במצה לענין חיובו י"ל דהוי קביעות מחמת המצוה ותליא במ"ש במקו"א אם עונג שבת דאורייתא עי' בשעה"מ בהל' יו"ט אם יו"ט קובע למעשר דשמחת יו"ט ודאי דאורייתא וצ"ע בכל זה ותליא באשלי רברבא וי"ל דתליא בשיעור שביעה דאז בהמ"ז מדאורייתא קבעו גם בכסנין והמוציא ג"כ במאי דהוי שיעור חשוב מדאורייתא בבהמ"ז וא"כ לא שייך לומר שבת קובע מה"ט:
ובס' מעשה רוקח העיר כי רבינו כתב ואם קבע וכו' ובגמ' נראה דאם אחרים קובעין וברא"ש ברכות מ"ב הביא משמו דהכל תליא באחרים עיי"ש ואולי רבינו משה שכתב ברא"ש הוא הרמב"ן ורבינו י"ל דס"ל כר"א דאמר ואדם יוצא בו בפסח וכמ"ש לעיל דלענין מצה משוי המצוה לקביעות אבל זה תליא דלפ"ז צ"ל דאין תלוי בהדבר רק באדם לפי מה שקבעו וא"כ במצוה הכל קובעים אבל אם נאמר דאזלינן בתר הדבר ולא בתר האוכל ואם הוי לאחרים שיעור קביעות מברך המוציא וא"כ כיון שתלוי בהדבר ולא בהאוכל גם במצוה צריך שיעורא דוקא וכיון דפוסק כר"א משו"ה לא תלה בשיעור שאחרים קובעים והנה י"ל ג"כ דמצוה התורה החשיבה לשיעורא והוי נחשוב מצ"ע וצ"ע בזה ועיין בפרי מגדים בסי' קס"ח ס"ק ו' במשבצות הזהב דמסופק בקבע אם מחויב מדאורייתא עיי"ש ועי' בהגהות מיימוני פ"ז דברכות מ"ש בשכר לבהמ"ז נראה דמפרש קביעות משום חשיבות עיי"ש והנה לענין בהמ"ז דמדאורייתא בשביעה דוקא לא מסתבר דקביעות יהני לחייבו מדאורייתא וברכת המוציא לכו"ע מדרבנן:
ובכמות שיעור הקביעות עי' בכפות תמרים יומא דף ע"ט בתוספות בד"ה מיני תרגימא שכתבו עד ג' וד' ביצים עיי"ש ועי' במס' סוכה כ"ו ע"א עיי"ש: