דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק ג · הלכה ח
הפת שפתת אותה פתים ובישלה בקדירה או לשה במרק אם יש בפתיתין כזית או שניכר שהן פת ולא נשתנה צורתה מברך עליה בתחילה המוציא ואם אין בהן כזית או שעברה צורת הפת בבישול מברך בתחילה במ"מ. עי' בכ"מ מ"ש ליישב בסתירות דברי רבינו בשם גדולי ספרדים ז"ל לחלק בין נשתנה צורת הפת לעברה צורתה דבעברה צורה דהוי ע"י בישול לפעמים כן אז אפי' בכזית במ"מ וכתב אף דפי' זה מדויק אבל לא נמצא מקור בגמרא ע"ז:
ולענ"ד ודאי מסברה בנתבטל כ"כ עד שעברה צורת הפת לגמרי כה"ג שכתבו בתוס' דף ל"ז ע"ב בד"ה אמר כי רבינו דוד ממיץ היה רגיל ללבן פרורים במים הלילה כדי לאכלן בשחר בלא ברכת המוציא ובלא בהמ"ז שלא לאחר כי שיתחזק ראשו ויוכל להגיד ההלכה עכ"ל והנה בלתי מפורש אם בפחות מכזית היה רבינו דוד שותה בלי ברכה ונראה דאפי' בכזית לא מסתבר שיברך המוציא על השתיה:
והנה ביש בו טעם דגן דחייב בחלה ויוצא יד"ח בפסח לדעת הרמב"ן בהל' חלה משום דאורז גריר ולא בשאר מינין עיי"ש ובירושלמי במסכת חלה מפורש ומובא בספר מקור חיים בסי' תנ"ג דבשאר מינין צריך רוב דגן ובספר מקור חיים כתב ע"ז דלא אמרינן טעם כעיקר רק באיסורין ולא במצוה דהרי אם יש טעם מצה בירקות ודאי לא יצא יד"ח עיי"ש אבל לענ"ד כמ"ש ברא"ש אף במצוה שייך טכ"ע ורק במצה וחלה דצריך שיקרא לחם ודאי טעמא בלבד לא יקרא לחם (ועיין בסי' ר"ח סעיף ט' ומג"א ס"ק ט"ו עיי"ש בהוי מצד דבר תואר לחם ואכל מה' מינים בתואר פת עכ"פ) וכמו"כ לענין בהמ"ז כמו מצה וחלה בליכא תואר לחם כלל לא שייך אפי' בכזית המוציא ובהמ"ז דכמ"ש דמוכח מירושלמי הנ"ל דלענין תואר לחם לא מהני טכ"ע וא"כ מקור נאמן לרבינו מגמרא הירושלמי שכתבתי דכיון דכמ"ש דתליא בשם לחם אף בממשו כשנאבד תואר לחם לגמרי כמו בהאי דרבינו דוד וכיו"ב בטעמו וממשו לא יקרא לחם בעברה צורת לחם לגמרי ואפילו בכזית והנה לירושלמי נראה אף דהוי תואר לחם ע"י המינים אחרים מ"מ נאבד שם לחם של ה' מינים ולחם של שאר מינים יקרא ועיין במג"א בסי' ר"ח ס"ק ט"ו הנ"ל ומכ"ש בכה"ג דלא הוי תואר לחם אפילו ע"י דבר אחר דשייך לומר כמ"ש ועיין בתוספות ל"ח ע"א בד"ה האי דובשא עיי"ש ובמ"ש לעיל:
ואולי י"ל דרבינו כיון במ"ש שעברה צורת הפת דדנין סופו כמו תחילתו כמו בכובא דארעא דאיתא שם ל"ח מי סברת נהמא היא גובלא בעלמא וכמ"ש רבינו בהל' אח"ז כן כשהיה לו מתחילה תואר לחם ונאבדה עד שנעשה כגובלא בעלמא הדין אלא דצ"ע לפ"ז בקבע סעודתו עליו ואולי סמך רבינו מ"ש אח"ז וצ"ע ואף למ"ש בתוספות בד"ה לחם דבתחילתו עיסה וסופו סופגנין מברך המוציא ראיה מנטלן לאכל וכו' ושם מיירי בלא עברה צורת לחם עיי"ש. ובכה"ג דרבינו דוד יש לדמותו לשתיתא שכתב רבינו בפ"ג ה"ג דמברך שהכל נהיה בדברו ועכ"פ מצינו הרבה דברים ששייך בהם עברה צורת הפת שכתב רבינו ויסודם בגמרא ועי' בבה"ג מובא בקובץ על יד עיי"ש: