דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יג
כל השומע אחד מישראל מברך וכו' ואע"פ שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן וכו'. עיין בטור בסי' רט"ו שכתב דהוי רשות כמו כן בפי' בב"י ועיין בב"ח שם דטור ס"ל כרבינו רק בעכו"ם שבירך הוי רשות בשומע כל הברכה עיי"ש וכן בבה"ג כמ"ש רבינו ומובא שם בב"ח ובב"י עיי"ש:
והגאון מהר"א מווילנא בסי' רט"ו ס"ק ג' הביא הספרי האזינו ומנין שעונים אחרי המברך ת"ל כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלדינו וגמ' דמס' יומא ל"ז ע"א כי שם וכו' א"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל עיי"ש על עונין אחריו דאיתא במשנה ועי' בשו"ת זכרון יוסף דף ק"א ע"ב שכתב דאף בברכות דרבנן ענית אמן דאורייתא עיי"ש:
אם היה המברך וכו' או תינוק המתלמד או שהיה גדול ושינה ממטבע הברכה אין עונין אחריהן אמן. בכ"מ לא ציין מקור להאי או וכו' ושינה מטבע וכו' והגאון הנ"ל שם דהוי כ"ש מתינוקת דמותרת להתלמד דהוי ברכה לבטלה כמ"ש ברמב"ם הט"ו ואין עונין כ"ש במשנה מטבע דלא יצא והוי לבטלה עיי"ש ובכ"מ בהל' ה' ובגוי שמברך הוא [הגר"א] ז"ל שם (משאין) [משמע שאין] גורסין ככה ברבינו עיי"ש: