דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ברכות· רבי ירמיה לעוו
פרק א · הלכה יב
רבים שנתועדו לאכל פת או לשתות יין ובירך אחד מהן וענו כולם אמן הרי אלו מותרין לאכל ולשתות אבל אם לא נתכוונו לאכל כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אע"פ שהן אוכלין מככר אחד כל אחד מברך לעצמו בד"א בפת ויין בלבד אבל שאר אוכלין ומשקין אינן צריכין הסבה אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן הרי אלו אוכלין ושותין ואע"פ שלא נתכוונו להסב כאחד. ועי' בכ"מ תשובות חכמי לוני"ל ומ"ש ע"ז להקשות ועי' בפי' במס' ברכות שם ועי' בס' שערי חכמה שער ג' סי' ט"ז לאאמו"ז הגאון ז"ל שכתב ליישב דברי רבינו בתשובה לחכמי לוני"ל מבלי הגהה בגמרא עיי"ש:
והנה דעת רבינו דכל דחשיב טפי שייך בו יותר לברך בפ"ע וצריך סיבה ביותר לומר שאחד יברך ואשר יש לעיין במ"ש רבינו ובירך אחד מהן וענו אמן וכו' אלא אם בירך אחד מהן וענו כולן אמן וכו' הכפיל לומר וענו אמן ובהל' הקודמת כתב כל השומע וכו' יצא אע"פ שלא ענה אמן וכו':
ונראה דלענין צירוף להוציא בברכת נהנין שאני לענין זה כמו דשאני בזה דצריך הסבה וצירוף ועי' בפנ"י שדייק בלשון רבינו בהל' י' שכתב אלא א"כ נהנה עמהן וכו' שצריך דוקא להינות עמהן יחד ובחי' הרשב"א עמד ע"ז למה לי שיברך כל אחד דהא כל חד וחד בר חיובא הוא וקיי"ל בברכת הנהנין שאם לא יצא מוציא ואתי שפיר דוקא כשהסבו מ"מ תיפוק ליה דעונה אמן כמוציא ברכה מפיו ולא עוד דאפי' שומע כעונה ואמרינן לקמן מ"ה ע"ב וכו' שנים שאכלו אחד יוצא וכו' מאי קמ"ל שמע ולא ענה יוצא תנינא וכו' וצריך לי עיון וכו' עכ"ל:
והנה כבר כתבתי לעיל דלא הקילו בשוה להוציא ע"י אחרים דבתפילה ג"כ חילקו בין בקי ושאינו בקי דמטעם ערבות אין לחלק ועי' בפנ"י שכתב ג"כ משום מצוה לחלק כדאיתא בפ' שלשה שאכלו בשנים שאכלו יחד עיי"ש. ונראה דהיינו טעמא דצירוף אף דמצוה לחלק כדאיתא במס' ברכות מ"ה ע"ב אמר אביי נקטינן שנים שאכלו כאחת מצוה לחלק. והנה מצינו להיפוך שם דף נ"ג ע"א היו יושבין וכו' והביא מאור לפניהם ב"ש אומרים כל אחד מברך לעצמו וב"ה אומרים אחד מברך לכולן משום שנא' ברוב עם הדרת מלך ולב"ש שם משום ביטול ביהמ"ד ובלא"ה ס"ל ג"כ האי ברוב וכו'. ונראה דהיכא דשייך ברוב עם וזה בשלושה דנקראו רבים ובצירוף יחד דאז שייך ברוב עם עדיף מלברך בפ"ע ושם היו יושבים בביהמ"ד וכמ"ש בירושלמי במוגמר שנהנין יחד מקרי כהסבה וכמו כן באור שם והוי צירוף שפיר אבל בלעדי דשייך ברוב עם וכו' לא הקילו להוציא את חבירו:
ומה שהוסיף רבינו בענית אמן נראה דהנה מצינו שהרבו דברים בענין צירוף. אחד במוגמר בתוס' במס' ברכות דף מ"ב ע"א בד"ה הסבו ואתי שפיר מאי שנא במוגמר אפי' לא הסיבו אחד מברך לכולם בירושלמי פריך ומשני משום דבמוגמר כולם נהנים ביחד אבל אכילה ושתיה אינה באה אלא זה אחר זה עכ"ל וכמו כן באור כמו כן שייך לומר כן כדאיתא במס' ברכות הנ"ל ועי' בירושלמי לחלק בבעה"ב עם אורחים הוי ג"כ צירוף דממילא דנושאים עיניהם עליו עיי"ש:
ב) בפת דבעינן הסבה כדאיתא במשנה מעשה הוכחה על הצירוף או לדידן בישיבה וכמ"ש בתוס' או דאמרינן ניזל ונאכל בדוכתא פלן כדאיתא בגמ' שם. (והנה בסוגי' שם מקשינן הסיבו אין לא הסיבו לא ובתוס' הנ"ל הקשו למה מקשינן מדיוקא ולא ממשנה מפורשת דאיתא היו יושבין כל אחד מברך לעצמו עיי"ש):
ונראה דלכאורה דצירוף זה מצינו לענין בהמ"ז ולענין ברכת המוציא והנה לענין לאחריה אף דרוצה השתא להוציא לא יועיל הצירוף על למפרע דבעינן צירוף בשעת האכילה אבל לענין ברכה שלפניה הרי זה גופא שמוציא אותם ודעתם לכך שמוציא אותם דבלא"ה אין מוציא אותם דבעינן דעת מוציא ודעת היוצא כדאיתא במס' ר"ה ואין לך צירוף גדול מזה:
ונראה לומר דכמ"ש בתוס' לדידן דאין לנו הסיבה די בישיבה ונראה לומר דודאי ישיבה לחודא סגיא רק בזמנם דהוי מדרכם להסב ואם לא הסב הוי כהוכחה להיפוך שאין רוצים בהצירוף אבל לדידן שאין מדרכינו בהסיבה וא"כ לא הוי הוכחה להיפוך ודי בישיבה ועי' בתלמידי רבינו יונה עיי"ש וא"כ י"ל כמ"ש דהכונה להוציאו משוי לצירוף מ"מ בשלא הסיבו בזמנם כדרך המצרפים עצמם הוי הוכחה להיפוך ונראה כאלו האחרים לא צירפו ולא ברכו בפ"ע ג"כ ולכן בהלכו צריך אמירה דהליכה ג"כ מעשה נגד הצירוף דהוי מעשה פרידה וכנראה ברוב עם וכו' לא שייך רק בהנהנים יחד דאז צירוף הנאה מביא לצירוף הרגשה:
ומיושב בזה קושית התוס' שם דף מ"ב ע"ב בד"ה עשרה בתלמידי דרב דהיו מסופקים בבהמ"ז ואיבעיא להם אם להוציא ע"י אחד ולמה המתינו ולא איבעיא להם בברכה דהמוציא עיי"ש אבל למ"ש י"ל דבברכה הראשונה היו סוברים כמ"ש דמועיל משום דברכה והדעת להוציא אותם משוי לצירוף אבל באחרונה דלא מהני למפרע ולכן מספקא להו ועי' בתוס' דף מ"ג ע"א בד"ה הואיל מ"ש בענין צירוף בהבדלה שמכונין להוציא משוי צירוף וצ"ע לכאורה אבל הנה לכאורה י"ל בבירך המוציא להוציאם דהוי צירוף לבהמ"ז אח"כ ג"כ וא"כ מדיקאי בברכה הראשונה מה"ט שכתבתי שמוציא א"כ ממילא מאי מספקא בהמ"ז:
וא"כ לפ"ז יש לומר ג"כ אף בעלמא יוצא בלי שאומר אמן מ"מ כמ"ש רבינו בהל' הקודמת ע"י אמן הוי כמברך וא"כ כשאינו עונה אמן נראה כהוכחה להיפוך נגד הצירוף דלמה לא יהיה רוצה כמברך ואף דבלא"ה יש לענות אמן כל ברכה כמ"ש רבינו בהל' י"ג בכה"ג שאין עונה נראה כשאינו רוצה לצאת ולצרף עצמו והוי הוכחה נגד הצירוף:
והנה דעת רבינו כדעת הראשונים ז"ל שלא לחלק בין ברכה הראשונה והאחרונה בזה ועיין בתוס' במס' חולין ק"ו עיי"ש ובחי' שמן רוקח לאאמ"ז הגאון ז"ל במס' ברכות הנ"ל שם כתב דמטעם ערבות שכתבו בתוס' וברא"ש לא שייך קודם שאכלו עיי"ש ולמ"ש לעיל בשם הפמ"ג דערבות הוי למשוי שייך באותו הדבר ואז שייך שליחות וא"כ י"ל מה"ט אף בראשונה מוציא את אחרים ובדעת הראב"ד דניזול לחומרא בברכה עי' מ"ש לעיל בס"ד בפי"א הט"ז עיי"ש: