דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת שלח
למטה יוסף למטה מנשה. וכתבו בעלי התוספות כאן שקליה יוסף למטרפסיה לפי שהוציא דבה ולכך הוזכר כאן על מטה מנשה שהי' ממוציאי דבה עיי"ש ובאלשיך הקדוש איתא דלהכי ביקש משה רבינו ע"ה על יהושע שינצל מעצת מרגלים לפי שהוא בא מיוסף שהי' ג"כ מוציא דבה. ולכאורה קשה מאד להבין כ"כ בפשטות דברים אלו לאמור על יוסף הצדיק שהי' חלילה בעל חסרון עד שהוריש זאת לבניו. לכן נראה דגם ענין המרגלים אין להבין כ"כ בפשטות כי כלם היו אנשים גדולים וצדיקים ואיך יעשו מעשים כאלו. וגם אין להבין מה שהמדרש קרא לזאת עצת מרגלים מה עצה יש בזה. גם מה שנקראים מוציאי דבת הארץ אין להבין כ"כ וגם קשה מאד להבין פירש"י על הפסוק כי חזק הוא ממנו. כביכול הקב"ה. הוא דבר תמי' מאד ובפרט על אנשים גדולים שיאמרו כן:
לכן נראה דאפשר לומר דכונת המרגלים הי' שהיו יראים לכנוס לארץ ישראל ולהיות איש תחת גפנו ויהי' להם כל טוב עוה"ז. והיו יראים לנפשם שלא יוכלו שם לעבוד את הבורא ב"ה. והי' טוב להם יותר שישארו במדבר ויאכלו מן למען יוכלו לעבוד הבורא ב"ה וב"ש בלי שום מניעה. ולזאת נקרא עצת מרגלים כי דבר זה הוא עצה. ובזה אפשר להבין כי חזק הוא ממנו ומה שפירש"י כביכול. היינו שיש לכל איש ישראל נשמה קדושה שהיא חלק אלקי ממעל. אך אמרו המרגלים ענייני עוה"ז שבארץ ישראל חזק הוא ולא נוכל לעבוד את הבורא אף שיש לנו נשמה קדושה כי חזק הוא ממנו אך הי' להם לידע גם מעלת ארץ ישראל אשר היא קדושה כדאיתא בש"ס אוירא דא"י מחכים אשר כל ענייני עוה"ז לא יגרע לנו כלום לעבודת הבורא מחמת גודל קדושת ארץ ישראל. וכאשר פירשתי על הפסוק ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ וגו', היינו שארץ ישראל כ"כ בקדושה עד שאפי' אחר אכילה ושתיי' כדי שביעה תוכל לברך את השם לזאת נקראים המרגלים מוציאי דבה היינו שדברו על ארץ ישראל שאינה במעלת קדושה יותר משאר ארצות. והנה בפ' וישב כתבתי שמה שיוסף דיבר על השבטים היינו שאחיו השבטים הולכים במדרגות גדולות לעבודות הבורא. ויוסף היה מחזיק עצמו לקטני המדרגה. ולא רצה לילך במדרגות גדולות. ולזאת לא הי' נכון בעיניו דרך אחיו. ולזאת דיבר עליהם עיי"ש ובזה שפיר נבין דברי רבותינו בעהתוס' שגם שבט מנשה הלכו בדרך יוסף זקנם שלא לילך במדרגות גדולות. היינו לעבוד את הבורא ב"ה עם טוב עוה"ז. וגם דברי אלשיך הקדוש נכונים שמשה רבינו ע"ה ירא על יהושע בשביל שיוסף הי' אבי זקנו אשר הי' ג"כ ירא לילך במדרגות גדולות. לזאת אולי גם הוא יסכים לעצת מרגלים לירא לילך במדרגות גדולות. ובזה יש להבין התרגום יהונתן שפירש על הפסוק ויקרא משה וגו' וכד חזא משה ענותנותו דיהושע והיינו שהי' ירא משה על יהושע יען היה עניו מאד לזאת אולי יסכים לעצת מרגלים שלא לילך במדרגות גדולות לעבוד את עבודת הבורא עם טוב ענייני עוה"ז וכהנ"ל ולזאת התפלל עליו:
עוד אפשר לומר על כונת המרגלים יען כי ידעו אשר עוד לא נזדככו לגמרי אשר אם יכנסו לארץ ישראל לא יהי' הסוף רק שיהי' עוד גלות. לזאת רצו שלא לכנוס אז לארץ ישראל רק להיות עוד במדבר למען להזדכך מכל וכל ולא יהיה עוד גלות וכמדומה אשר שמעתי כן. וידוע אשר כתבו כלם אשר באם הי' משה רבינו ע"ה מכניס אותנו לארץ לא הי' עוד גלות. ולזאת יש לפרש התרגום יהונתן כי יהושע הי' יודע מנבואת אלדד ומידד משה מת ויהושע מכניס וכד חזא משה ענותנותו דיהושע אשר אין רצונו להיות מנהיג לזאת ירא עליו אשר עי"ז יסכים לעצת מרגלים כדי שיהי' משה מכניס ולא הוא:
היש בה עץ אם אין ופירש"י אם יש אדם כשר שיגין עליהם בזכותו. ולכאורה קשה להבין הרמז על אדם כשר. ונראה דהנה מצינו בש"ס גטין פ' הנזיקין שבחוהו רבנן לדציבי. ולכאורה שבח כזה אין שייכות לרבנן. כי גם אנשים פשוטים ידעו שבח העצים. לכן נראה דהש"ס מרמז לנו דבר גדול והוא דהנה כל הדברים הגשמיים יש להאדם טובה גדולה מהם. כגון אכילה ושתיי'. אך לעומת זה יש להדברים הגשמיים ג"כ הטבה גדולה מהאדם האוכל אותם כי יש להם תיקון יען שבאו אל גוף האדם ונעשה מהם מדרגות אדם. אכן עצים המה מטיבים ג"כ מאד להאדם היינו חימום או בישול ולהם אין שום הטבה מהאדם יען כי לא באו לתוך גופו. ולזאת אפשר לומר שבחוהו רבנן למדרגה זו כמו ציבי היינו עצים היינו להטיב לאחרים אף אם אין לו שום הנאה וטובה בזה שהיטיב לאחרים. ולפ"ז ג"כ אפשר לומר דזה כונת רש"י לפרש על יש בה עץ היינו אדם כשר כמו עץ היינו שמיטיב לאחרים בלתי הנאתו וטובתו כי איש כזה זכותו רב להגן:
ונקה לא ינקה. שאלני אחד הנה משה רבינו ע"ה הוצרך עכשיו לבקש סליחת עון ואיך הזכיר המדה ונקה לא ינקה. ונראה דהוצרך להזכיר המדה זו ונקה לא ינקה למשל אם איש מבקש מאיש אחד להיטיב עמו או ליתן לו מתנה או צדקה וזה האיש מסרב יען שיש לו טעם למה אינו נותן לו. וזה האיש המסרב ליתן חושב בדעתו אשר באם חבירו הי' יודע הטעם לא הי' מבקש ממנו. אכן אם זה האיש המבקש יאמר לו ידעתי הטעם שלך עכ"ז אנכי מבקשך כי הדבר נחוץ מאד לי אף אחר הטעם שיש לך אזי יוכל להיות שיתן לו וימלא בקשתו לזאת אפשר לומר דלהכי הזכיר משה רבינו ע"ה המדה הזאת ונקה לא ינקה היינו אף שידעתי מדה זאת דלא ינקה עכ"ז אבקשך מאד לסלוח ויש לפרש כפי זה הזמר של שבת משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם היינו שידענו שהוא קנא ונוקם עם כל זה אנו מבקשים שיעשה עמנו חסד:
ונקה לא ינקה. שאלני איש אחד הלא כאן הי' התפלה על סליחת עון ואיך הזכיר כאן המדה ונקה לא ינקה. ואמרתי להבין עפ"י משל אם הי' איש מבקש נדבה גדולה מאיש עשיר עבור דבר נחוץ וזה העשיר הוא נדבן גדול אשר הרבה עניים תחת השגחתו ליתנם. לזאת חושב זה הנדבן אם הי' זה האיש המבקש יודע מה שאני צריך ליתן להעניים אשר תחת השגחתי לא הי' מבקש ממני נדבה גדולה אכן אם זה המבקש הי' יודע זאת ועכ"ז הוא אומר לו בבקשה ידעתי את נדבותיך הרבים ועל כל זה אנכי מבקש ממך כעת נדבה גדולה כי נחוץ למאד אזי בודאי יתן כפי מבוקשו לזאת הזכיר משה רבינו המדה ונקה לא ינקה היינו שהוא יודע ממדה זו ועל כל זה מבקש עתה סליחה כי נחוץ הוא מאד וע"פ זה אמרתי לפרש בהזמר של שבת משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם ואין להבין מבקשים חסד ואיך נזכר קנא ונוקם ג"כ נוכל לומר כהנ"ל היינו אף שאנו יודעין אשר הוא קנא ונוקם על כל זה מבקשין חסד. עוד אמרתי על זה הזמר כי הנה אם הקב"ה יעשה עמנו חסד יהי' להשונאי ישראל צער ועגמ"נ לזאת אנו מבקשין במדה זו קנא ונוקם לעשות נקמה להשונאי ישראל בזה שיעשה עמנו חסד להטיב עמנו: