אור ברסלב
דברי יהושע (פריידין) פרשת בהעלותך

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

פרשת בהעלותך

פרשת נשא

וישארו שני אנשים במחנה הביא רש"י ז"ל אותן שנשארו אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו ואח"כ על הפסוק והמה בכתובים הביא רש"י מי שעלה בידו זקן נתקדש ומי שעלה בידו חלק אמר לא המקום חפץ בכם. ולכאורה אין להבין למה אמר להם משה רבינו ע"ה לצער אותם ולאמור להם אשר אין המקום חפץ בהם ובפרט שהמה בעצמם הצדיקו עליהם ואמרו אשר אינם כדאין לגדולה זו כמו שהביא רש"י ז"ל הספרי. ונלפענ"ד דאפשר לפרש דמשה רבינו ע"ה אמר להם כך לנחם אותם שלא יפלו בדעתם ממדרגתם הגדולה ושלא יהיה להם חולשת הדעת והוא דהנה איתא במדרש פ' שמות שני גדולי הדור בדקו בצאן ועיין שם מה שכתבתי שם והעולה משם דמי שהוטל עליו צרכי הצבור אין יכול לעמוד תמיד על עבודת הבורא בהוב"ש במדרגות גדולות כדרכו. כאשר גם כאן פירש"י על הפסוק אדוני משה כלאם הטל עליה' צרכי צבור והם כלים מאליהם. לזאת כאשר שמע משה רבינו ע"ה מהם שאמרו אין אנו כדאים לגדולה זו. ויהי להם חולשת הדעת כי שפטו עצמם אשר המה במדרגה קטנה אשר לזאת לא זכו לגדולה זו להיות מנהיגים לבניו של מקום. לזאת אמר משה רבינו ע"ה להם לנחם אותם אשר אדרבה יען עבודתם בעבודת הבורא הוא יקר מאד לזאת לא הוטל עליהם הנהגת צרכי ציבור. למען לא יבטלו כלל מעבודתם עבודת הבורא ב"ה וב"ש. ומעתה יש לפרש מה שאמר להם משה רבינו ע"ה לא. המקום חפץ בכם. היינו לא כמו שאמרתם אשר אינכם כדאים לגדולה זו אדרבה אתם במדרגה גדולה אשר המקום חפץ בכם והיינו עבודתכם בעבודת הבורא. לזאת לא הוטל עליכם הנהגת הציבור. ולזאת אמר יהושע הטל עליהם צרכי ציבור וכמובן:

זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם ופירש"י חנם בלא מצות. וקשה להבין איזה תועלת במה שהוא בלא מצות. גם קשה במה שאמר משה האנכי הריתי וגו' האנכי ילדתיהו וגו' הלא משה רבינו אשר תמיד הי' מוסר את נפשו בשביל ישראל והיום יאמר כך שאין לו שייכות להם. וגם קשה בפרשה ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' והאיש משה עניו מאד וגו' קשה להבין השייכות לזה ונראה דהנה במסכת שבת פ' אמר ר' עקיבא הקשו התוס' למה דברו במשה במה שפירש מן האשה הלא הקב"ה הסכים לזה שאמר לו ואתה פה עמוד עמדי. ותירץ ר"ת דלולא משה לא התחיל לפרוש לא הי' הקב"ה אומר לו כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו עיי"ש ולכאורה עדיין קשה למה דברו בזה אם הקב"ה הסכים לזה בודאי הוא דרך טוב וישר. ונראה דהנה ידוע דבנקל יותר לפרוש לגמרי מדברים אשר בהם תענוגי עוה"ז מלעשות אותם ולעשותם באופן שלא ירגיש כלל התענוג רק לעשותם בשביל המצוה בלי שום הרגשת התענוג והנאה לזאת דיברו במשה שלקח לעצמו עבודה קטנה לפרוש לגמרי כי הי' לו שלא לפרוש ולעשותם באופן היותר נאות וזו היא עבודה גדולה. לזאת העידה התורה על משה אשר מה שלא לקח לעצמו עבודה הגדולה לא היה חלילה משום שלא רצה לעבוד עבודה קשה. אך רק משום שהיה עניו מאד והיה שפל בעיני עצמו ליקח עליו עבודה כזו כי ירא לעצמו שמא לא יוכל לעבוד עבודה כזו מחמת שלא היה נחשב בעיני עצמו לכלום אשר יוכל לעבוד עבודה כזו. ועפ"ז נראה דיש להבין המדרש על שלמה המלך. טוב היה לו להיות גורף ביבין מלעשות וליקח הרבה נשים. והוא דהנה המדרש הביא שם אשר שלמה המלך אמר אני ארבה ולא אסור והנה קשה מה בכך שלא אסור מ"מ למה לו ליקח הרבה נשים. אכן נראה דהיה רוצה לעבוד את הבורא בעבודות קשות והנה ראה כתוב בתורה ולא ירבה לו נשים ולא יסור את לבבו הרי שע"י רבוי נשים אפשר לבוא לידי הסרת לב לזאת רצה שלמה המלך להרבות בנשים למען יהיה לו עבודה קשה שלא יסור את לבבו והיה עיקר כונתו שלא יסור לזאת אמר אני ארבה למען יהי' לי עבודה שלא אסור וע"ז אמר המדרש טוב הי' לו וכו' היינו להיות שפל בעיניו וכמובן ובזה יש להבין גם הפסוק בכל ביתי נאמן הוא וכמדומה לי ששמעתי זה הפירוש והיינו כי בודאי משה רבינו ע"ה ראה בהשמים עבודת המלאכים והשרפים והאופנים אשר הוא לאין שיעור. ועכ"ז משרע"ה לא לקח לעצמו להיות עובד גם כן כמו המלאכים כי לא לקח לעצמו עבודה שאינו שייך לו:

והנה רש"י ז"ל הביא הדרש על הפסוק העם בוכה למשפחותיו שהיו בוכים על עסקי עריות והנה לכאורה קשה למה פירשו לגנאי כ"כ אך נראה כשנעיין בטוב אדרבה הוא שבח גדול להם במה שהיו בוכים על עסקי עריות. כי הנה אם היו בוכים בודאי היו חפצים לישא עריות. וא"כ למה לא לקחו עריות כחפצם אך בשביל שהקב"ה אסר להם עריות לזאת לא עלה על לבם ליקח עריות לנשים ולעבור חלילה על מצות ה' והרי הוא דומה כמו שנאבד מאיש חפץ יקר ובוכה על צערו שנאבד ממנו החפץ כמו כן על בחינה זו היו אז ישראל אשר מצות ה' היה עליהם כ"כ חזק מאד אשר לא יעברו חלילה והיו בוכים ע"ז שנאבד מהם דבר זה ליקח להם עריות לנשים. והרי זה דומה למשל איש ישראל הי' רעב מאד ואין לו מה לאכול רק שמונח לפניו מאכל טרפה והי' בוכה על צער הרעבון אשר לו ועכ"ז אינו אוכל ממאכל טרפה המונח לפניו ואזי הוא שבח גדול לו. כמו כן היה אז שבח גדול להם במה שבכו על עסקי עריות וכמובן:

ולפ"ז אפשר לומר בשביל שראו אז ישראל שהמה במדרגה כזו אשר בשום אופן לא יעברו על מצות ה' לזאת נשא לבם לעבוד את הבורא בעבודות קשות והיינו לאכול בשר והיינו על אופן עבודה כידוע שיש עבודה באכילה אם אוכל על אופן היינו להעלות הניצוצי הקדושה ולתקן הגשמיות שיש בהמאכל. ולא היו יראים לנפשם שמא יהנו מתענוג אכילת בשר הגשמיות כי היו בטוחים על עצמם שיוכלו לעבוד עבודה זו ושלא ירגישו הנאות הגשמיות כי קיום מצות הבורא ערב עליהם הרבה יותר מתענוגי גשמיות עולם הזה. והנה יען אכילת המן שהיה מן השמים והיה לחם שמלאכי השרת אוכלים כמאמר המדרש על הפסוק לחם אבירים אכל איש ולא הי' להם עבודה זו באכילת המן. לזאת אומרים זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חנם אף שלא הי' להם מצות ומכל שכן כעת שיש לנו מצות וא"כ המה במדרגה יותר גדולה. לכן נאה להם לאכול דברים גשמיים היינו בשר כדי לעבוד עבודה באכילה. וע"ז אמר משה רע"ה אל ה' יען כי הוא מחמת ענותנותו לא לקח לעצמו עבודה גדולה וקשה וכהנ"ל ולזאת כאשר שמע מה שהם אומרים אשר חפצים לעבוד עבודות גדולות וקשות לזאת אמר אשר הוא לא למד אותם דרך כזו לחשוב את נפשו שיוכל לעבוד עבודות גדולות וקשות רק אדרבה להיות שפל בעיני עצמו ולירא להכניס בגדלות שמא לא יוכל לעמוד נגד עבודה כזו. לזאת אמר אם אנכי ילדתיהו והיינו כפי מאמר חכז"ל כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו והרי שלימוד התורה עם בן חברו נקרא לידה לזאת שהוא לא למד אותם על אופן זה היינו שלא ילד אותם על ידי לימוד עמהם להיות באופן זה:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה