אור ברסלב

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

פרשת פנחס

פרשת בלק

במדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו. ולכאורה אין להבין הרי כל אדם נוטל שכרו בדין. ונראה לפי מש"כ לעיל בפ' בראשית דלהכי הצדיקים הגדולים נדמה להם עבודתם אשר אינם עובדים כראוי. כמו שמצינו רבי אבוהו אמר אני אמרתי לריק יגעתי וכו' היינו שהי' נחשב לו אשר יגיעתו לעבודת הבורא הי' לריק כי לא עבד כראוי והוא משום שכך הוא מן השמים שלא יהי' נחשב בעיניה' עבודתם. כי אם הי' נחשב בעיניה' עבודתם לטוב הי' אפשר עובדים את הבורא ב"ה לקבל פרס וזה אין תכלית האמתי לעבודת הבורא ע"מ שיקבל פרס כי עובד את עצמו לזאת אם נדמה להם עבודתם שאינה כראוי אזי עובדים את הבורא ב"ה שלא ע"מ לקבל פרס כי לא נחשב להם עבודתם שיקבלו שכר עבורה וביארתי שם שזה הי' טענות אדם הראשון אחר החטא. אשר הי' קשה לו כעת אחר החטא לעבוד שלא ע"מ לקבל פרס כמו שהי' עובד קודם החטא עיי"ש. ולזאת כל הצדיקים אינו מראה להם הקב"ה וב"ש את עבודתם שהי' כראוי ויקבלו שכר עבורה כהנ"ל. אכן פנחס זה אליהו אשר חי לעולם כמו אדם הראשון קודם החטא. אשר השיג זו המעלה ע"י מעשה זו בקנאו את קנאתי בתוכם. ואזי כמו שאדם הראשון קודם החטא הי' עובד שלא ע"מ לקבל פרס כמו כן פנחס. לזאת בדין הוא שיטול עכשיו שכרו. היינו שידע מעשיו הטובים אשר המה בטוב מאד. כי אעפ"כ יעבוד את הבורא ב"ה וב"ש שלא ע"מ לקבל פרס:

במדרש גדול השלום אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וידבר משה אל ה' יפקוד אלקי הרוחות וגו' כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן דומין זה לזה שכך משה מבקש מן הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתן של כאו"א ואין דעתן שלהן דומין זל"ז בבקשה ממך מנה עליה' מנהיג שיהי' סובל כל אחד ואחד לפי דעתו ע"כ. והנה לכאורה זה המדרש על יפקוד אלקי הרוחות אין מקום כאן כאשר כן כתבו המפרשים שאין מקומו כאן. ונראה לי כונת המדרש במה שפי' כאן על הפסוק יפקוד וגו'. כי הנה המאמר ר"ש ב"ח אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום כך פירושו. היינו באם יש שלום בינינו אזי יש לנו כלי המחזיק ברכה. ולמד זאת מהפסוק ה' יברך את עמו בשלום. והיינו כי אין הפירוש אשר השם ב"ה יברך אותנו שיהי' בינינו שלום. כי ע"ז לא שייך ברכה. כי זה הדבר בחירה הוא בידינו אם לשלום אם לא. רק הפירוש אשר באם יהי' לנו שלום אזי ה' יברך אותנו והברכה תהי' מוחזקת ע"י השלום. וע"ז בא המדרש ומפרש לנו הסמיכות של הפסוק ה' עוז לעמו יתן. וידוע שהש"ס מפרש אין עוז אלא תורה. וע"ז הביא מה שדרשו על הפסוק יפקוד אלקי הרוחות שנשמע משם שלכל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו ואין שוה לדעת חבירו ולפ"ז לכאורה קשה להיות שלום בינינו כי ע"י שאין דעתנו שוות א"כ זה אומר בכה וזה אומר בכה כידוע אשר רוב המחלוקת באים עי"ז מחמת שכל אחד ואחד רוצה שיהיה כפי דעתו. וע"ז הביא המדרש שלזאת ביקש משה מהקב"ה שיתן להם מנהיג שיהיה סובל לכל אחד ואחד. והיינו שינהיג אותם באופן טוב אף שאין דעתן שוות. והיינו שבאם ינהיג אותם עפ"י התורה הקדושה אזי בודאי כאו"א יעזוב את דעתו באם לא תהיה עפ"י התוה"ק. ומזאת נדע פירוש הכתוב ה' עוז (היינו תורה) לעמו יתן (ועי"ז אף שאין דעתנו שוות עכ"ז יעזוב כל אחד דעתו אם לא יהיה עפ"י התורה כי התורה היא עוז אשר היא גוברת על דעתנו שנעזוב את דעתנו אם לא הוא עפ"י דרך התוה"ק רק יסכימו כלם לדעה אחת מה שיהיה ע"פ התורה ועי"ז יהיה בינינו שלום ויהיה לנו הכלי מחזיק ברכה והיינו השלום) ואזי יברך ד' את עמו בשלום:

במדרש צרור את המדינים. ר"ש אומר מכאן שהמחטיא את האדם יותר מן ההורגו שההורגו הורגו בעוה"ז ויש לו חלק לעוה"ב והמחטיאו הורגו בעוה"ז ובעוה"ב. ולכאורה אין להבין איך המחטיא הורגו בעוה"ז הלא החוטא הוא תענוגי עוה"ז א"כ הרי יש לו עוה"ז. אכן נראה כי הנה ידוע מי שרודף חלילה אחר תאות עוה"ז אין לו חיי שלוה כי לעולם אף חצי תאותו אין בידו כי תמיד אין לו די למלאות כל תאותו כמ"ש הכתוב כפירים רשו ורעבו היינו שתמיד המה רעבים וחפצים עוד למלאות תאותם. ולזאת כונת המדרש המחטיאו הורגו בעוה"ז היינו כי ע"י שחטא יטעם טעם חטא תענוגי עוה"ז עי"ז מתאוה יותר ולעולם אינו שבע. אכן מי שלא טעם טעם חטא אינו מתאוה לתאות עוה"ז. ולא יחסר לו כלום ואזי חייו בעוה"ז הוא חיי שלוה כמ"ש הכתוב ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. והיינו מה שאין להם כל טוב זה אין להם לחסרון. כי אין נחשב בעיניהם עניני עוה"ז:

יפקוד אלקי הרוחות. פירש"י כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע השעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי ע"כ. וקשה לכאורה מה זה עכשיו ששמע שהבת יורשת תבע שבניו יירשו גדולתו. הלא גם אם לא היתה הבת יורשת רק בן ג"כ היה יכול לתבוע עבור בניו. וגם אין להבין כ"כ הלא משה רבינו ע"ה היה עניו למאד ואין חפץ בגדולה ועבור בניו יחפוץ גדולה. לכן נראה דהנה משה רבינו ע"ה היה בקשתו וחפצו שיהיה מנהיג איש אשר לא יהיה לו שום התנשאות במה שהוא המנהיג (עיין מש"כ בפ' שמיני). לזאת ששמע עכשיו שגם הבת יורשת אם אין בן. הרי כח הירושה כ"כ גדולה. לזאת היה חפץ משה רבינו ע"ה שבניו יהיו המנהיגים כי לא יהיה להם שום התנשאות בזה כי רק מחמת ירושה זכו להיות מנהיג. כי אם הבת לא היתה יורשת אף שאין בן. אזי לא יהיה כ"כ כח הירושה. כי מה שהבן יורש נכסי אביו ולא הבת משום שהבן יוכל לעשות צדקה וגמ"ח ויהיה טובה לאביו משא"כ הבת תהיה ברשות בעלה ואין יכולת בידה ליתן צדקה לזאת אינה יורשת. אכן עכשיו ששמע שגם הבת יורשת הרי זה רק מכח ירושה אשר כ"כ גדול כח ירושה לזאת אמר משה הגיע השעה שאתבע צרכי. היינו זאת היה צורך משה רבינו ע"ה שיהיה מנהיג שלא יהיה לו שום התנשאות שירשו בני את גדולתי כי לא יהיה להם שום התנשאות בזה שהמה המנהיגים כי רק מחמת ירושה זכו לזה. והשיב לו הקב"ה כדאי הוא יהושע ליטול שכר משום שלא מש מתוך האהל והיינו שהיה תמיד בבחינת תלמיד ולא הלך בגדולות:

ביום השמיני עצרת תהיה לכם. במסכת סוכה (דף נ"ה ע"ב) אמר רבי אליעזר הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות פר יחידי כנגד אומה יחידי משל למלך שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. ולכאורה אין להבין הלא כל אומה ואומה ג"כ לא הקריבו רק פר אחד. ונראה דהנה הקב"ה אוהב אותנו על שני בחינות. אחת אף שאין אנחנו במדרגה גדולה כאשר הקב"ה רוצה מאתנו. עכ"ז אוהב אותנו מחמת כי אנחנו הרבה יותר טובים מאומות העולם. אכן אם אנחנו במדרגה כאשר הקב"ה חפץ אזי הקב"ה וב"ש אוהב אותנו ביותר. לזאת צוה לנו הקב"ה אשר אנחנו נהיה מקריבים הפר בפני עצמו ולא ביחד עם הפרים של האומות. כי בודאי אם היינו מקריבים ביחד עם הפרים של האומות בודאי היה קרבן שלנו יותר מאיר בקדושה מהפרים של האומות. אבל הקב"ה רצה מאתנו אשר אנחנו נהיה במדרגה קדושה בעצמנו ויהיה מעלתנו מעצמנו ולא משום ערך נגד האומות. וזה הוא כונת הש"ס הקב"ה צוה אותנו שנקריב הפר יחידי שיהיה קרבן הפר שלנו בקדושה בעצמו ולא בשביל ערך האומות. וזה הוא כונת הש"ס כדי שאהנה ממך. היינו שהקב"ה רצה להנות מאתנו בעצמינו לא משום ערך האומות. והנה במסכת ע"ז (דף ב') איתא לעתיד יצוה הקב"ה לאומות העולם שיעשו סוכה ואח"כ מבעטים בה וכו' ואמרו שם בש"ס ישראל בעוטי מי מבעטי עי"ש. הרי על ידי מצות סוכה יש בנו המדרגה אשר אנחנו יותר טובים מהאומות העולם. ובשמיני עצרת אנחנו במדרגה יותר גדולה אשר אנחנו בעצמנו במדרגה גדולה:

קח לך את יהושע איש אשר רוח בו. ולכאורה אין להבין איזה מעלה יש בזה אשר רוח בו הלא כל איש יש לו רוח. רש"י פירש שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. לכאורה אין זה מרומז בזה אשר רוח בו. ונלפענ"ד לפי מה שכתבתי בפרשת שמיני על וידום אהרן מה שאמרו הש"ס סיג לחכמה שתיקה היינו אף מי שיש לו מעלות גדולות לא יהיה לו הרגש בנפשו אשר יתגאה ע"י המעלות שיהיה לו התנשאות וכבוד כמו וידום אהרן קרח חמר ואני אדום עי"ש. לזה נראה לפרש זה אשר רוח בו היינו אשר רוחו של יהושע שהיה במעלות גדולות שבגדולות כל זה היה רק בו היינו שהיה טמון אצלו ולא נראה שום התנשאות בו ואיש כזה יוכל להלוך כנגד רוח של כל אחד ואחד כמו שפירש רש"י:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה