דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת משפטים
במדרש ועוז מלך משפט אהב העוז של ממה"מ הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל וז"ש אתה כוננת משרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאים לידי משפט והם עושים שלום ע"כ. ונראה לפרש מה שאמר העוז של הקב"ה והוא אוהב את המשפט ובמדרש תנחומא סיים לא כבשר ודם. ונראה דאדם אף שאינו עושה דבר שלא במשפט. אך אם עושה דבר במשפט היינו למשל אם המלוה ממשכן את הלוה עפ"י ד"ת ומשפט. עיקר כונתו ליקח משכון מהלוה שיהי' בטוח על חובו אבל הקב"ה כשמעניש לאחד עפ"י משפט הוא רק משום שאוהב לעשות כפי המשפט וזה הכח לאהוב את המשפט נתן לישראל, ומה שסיים המדרש שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זע"ז לכאורה אין שום פירוש. והמפרשי המדרש מגיהים שצריך להיות כשהם עושים מריבה עיי"ש. ולפענ"ד קשה להגי' כל המדרשים. לכן נראה לי לומר פירוש המדרש. דהנה באמת הוא לפלא איך שכיח בינינו הרבה מריבות בין אדם לחבירו. וכל אחד מחשב בבירור אשר חבירו אינו צודק כלל נגדו וחורץ עליו המשפט שחברו כולו חייב מהיכן נמצא בנו מדה כזאת. אכן נראה כי מדה כזו הוא לנו מחמת גודל מעלתינו. כי ידוע אשר כל איש ישראל צריך לפלס במאזנים כל ענין שבא לפניו לעשות. אם הוא עפ"י תורה הקדושה או אם הוא נגד התורה. ואיך בשר ודם יוכל לפלס כל עניניו אם לא שהבורא עולם נטע בתוכנו כח המשפט שנוכל לשפוט כל דבר אם הוא כשר לעשות אם לא ובזה שפיר להבין מה שאמר המדרש שהקב"ה נתן לנו המשפטים והיינו שנתן לנו כח המשפט. ולזאת יען כל איש ישראל יש לו כח המשפט בנקל לו לשפוט גם את חבירו וזה שכתב המדרש שע"י המשפטים שנתת להם (היינו שנתן לנו כח המשפט על ידי זה) הם עושים מריבה זה עם זה (היינו בזה כח המשפט שיש לו שופט את חבירו ללא טוב. אך אחר כ"ז יתיישב בדעתו אולי הדיין והשופט יוכל לשפוט יותר ממנו ועי"ז) באים לידי משפט ועושה הדיין שלום ביניהם:
במדרש תנחומא מהו אתה כוננת משרים אמר רבי אלכסנדרי שני חמרים מהלכים בדרך שונאים זל"ז ורבץ לאחד מהם חמורו והי' חבירו עובר עליו ורואהו שרבץ תחת משאו אמר לו לא כתיב וכי תראה חמור שונאך רובץ וגו' עזוב תעזוב עמו מה עשה חזר וטען התחיל משיח עמו עזוב קימעא מכאן וכו' עד שיטעון עמו נמצאו עושים שלו' ביניהם וכו' נכנסו לפונדק אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זל"ז הוי אתה כוננת משרים. ונראה לפענ"ד לפרש הכונה כי אין לומר בפשטות דכונת המדרש דבשביל שצותה התורה עזוב תעזוב עי"ז נעשה שלו' ואהבה בין השונאים הלא עפ"י התוה"ק צריך להיות שלא יהי' בעולם שונאים זל"ז כי כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך וגם ואהבת לרעך. והרי אלו החמרים עברו ע"ז. וגם אף אם לא הי' כתבה התורה זה דעזוב תעזוב. והי' עושה מעצמו להקים משאו ג"כ היו עושים שלו' ביניהם. לכן נראה כונת המדרש להודיענו גודל קדושתו של דיבור התוה"ק היינו יען החמר אמר לחבירו לא כתיב כי תראה חמור שונאך וגו' הרי אמר לו הפסוק של התוה"ק ודיבורי התוה"ק האלו ירדו לחדרי בטנו של חבירו עד שתיכף התחיל לעזוב לחבירו הרי כמה גדול כחה של דיבורי תוה"ק אף שכבר עבר על לא תשנא וגו' ועל ואהבת לרעך וגו'. עכ"ז כששמע עכשיו זה הפסוק כי תראה וגו' נהפך לאיש אחר והניח את השנאה: