דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת יתרו
אני חותנך יתרו בא אליך. פירש"י צא בגיני ואם לא צא וכו' ואיתא במדרש שליח שלח וחד אמר אגרת כתב לו. אין להבין איך שייך פלוגתא או הי' שליח או הי' אגרת. ונראה לפענ"ד לפרש. דהנה לעיל פירש"י דיתרו היה יושב בכבודו של עולם והלך אל המדבר. משמע שעזב את הכבוד ועכשיו נראה שהי' מבקש כבוד במה שאמר צא בגיני. לכן נראה דהנה איתא בש"ס כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו וכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו. והקשו אם הוא אינו רוצה הכבוד למה הכבוד רודף אחריו. ונראה דהש"ס לימד אותנו דבזאת ידע אם הוא באמת בבחינה זו שאינו רוצה בכבוד אם בשעה שעושים לו כבוד אם יש לו עג"נ מזה הכבוד ונחשב לו הכבוד כרדיפה. אזי ידע שהוא בבחינת בורח מן הכבוד ולהיפך מי שהוא רודף אחר הכבוד ואזי תמיד הכבוד בורח ממנו כי כל הכבוד שיש לו נחשב לו למעט כי הוא רוצה יותר הרבה ונחשב לו כאלו הכבוד בורח ממנו. והנה גם זאת ידוע דאם יאמר אדם מקודם שיכבדו אותו אזי זה הכבוד לא נחשב לכלום. ולזה אפשר דיתרו במה שביקש שיעשו לו כבוד כיון לאחד משתי אלה. והיינו או שיתרו היה עוסק בזה להיות בבחינה בורח מן הכבוד ורצה עתה לנסות עצמו אם הוא באמה בבחינה זו. לזאת עשה תחבולה ואמר שיעשו לו כבוד ואזי יראה אם הכבוד נחשב לו כרדיפה או שירא לנפשו שמא יהנה ויתגאה מן הכבוד. לזאת אמר הוא מקודם שיעשו לו כבוד ואזי לא יתגאה מהכבוד שיעשו לו. (כמו שמספרים על רבינו הקדוש רבי רבי שמעלקי זצלה"ה) ולאיזה כונה משתי אלה כיון יתרו פליגי במדרש הנ"ל דמי שאמר אשר שליח שלח דהוא פרסום בביאת השליח ואזי ידעו כולם שיתרו ביקש כבוד ואזי הכבוד שיעשו לו כלא יהי' נחשב לו ולא יתגאה. ומאן דאמר אגרת כתב. וזה אינו פרסום כ"כ. ואזי אם יעשו לו כבוד יהי' הכבוד נחשב לכבוד וינסה את עצמו אם הכבוד יהי' נחשב לו לרדיפה:
ויבא אהרן וגו' לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים. פירש"י שכל הנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. ולכאורה קשה הי' צריך לכתוב מסעודה שת"ח אוכלין אותה. ונראה דהנה בליל פסח המצוה לאכול בהסיבה כי הסיבה הוא דרך חירות. והנה בודאי אין הכונה כפשוטו שאנחנו בני חורין הלא עדיין אנו תחת הגלות והשיעבוד. אך הכונה כי יען שהקב"ה ע"י יציאת מצרים בחר בנו ונתן לנו את התורה הקדושה וע"י התוה"ק שנתן לנו הקב"ה אין אנחנו משועבדים לתאות עוה"ז. וזה הוא החירות שלנו. כי מי שאינו דבוק וקשור בתאות עוה"ז זה הוא בן חורין. ואפשר לפרש בזה במה שאנו אומרים בתפלת ערבית באמת ואמונה ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם היינו שיש לנו חירות מעוה"ז שאין אנו משתקעים בתאות עוה"ז. והנה ידוע תלמידי חכמים אף בעת אכילתם אפי' מעדנים אין דעתם ומחשבתם להנאת הגופנית כמו שאמר רבינו הקדוש לא נהנתי מעוה"ז אפי' כאצבע קטנה אף שהי' שולחנו כשלחן מלכים. ולזאת אף בעת אכילתם יש להם חירות מתענוגי עוה"ז כי אוכלים שלא להתענג את נפשם וזה הוא הכונה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה והיינו שגם בעת האכילתם המה מסובין דרך חירות מתענוגי עוה"ז. ואכילה כזאת על זה האופן הוא לפני האלקים:
אמנם צ"ע על רש"י ז"ל כי רש"י ציין ברכות דף ס"ד והנה בש"ס שם איתא כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה וכו' ועיין במהרש"א שם שפירש משום שמשה רבינו ע"ה שרוי בתוכה עיי"ש. אכן לפי הנוסחא שהביא רש"י שת"ח מסובין בה משמע שהכונה הוא במה שאהרן וזקנים הסיבו בסעודה זו וא"כ לכאורה מי הי' הנהנה. בשלמא לפי נוסח הש"ס שלפנינו וכפי שפירש המהרש"א קאי הנהנה על אהרן וזקני ישראל אבל לפירש"י מי הוא הנהנה והרי הכתוב מזכיר רק האוכלין ואפשר דקא על זקני ישראל או על יתרו וצ"ע:
כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל. המדרש הובא ברש"י לבית יעקב אלו הנשים לבני ישראל אלו האנשים עוד איתא במדרש לבית יעקב אלו סנהדרין. וקשה הלא הכתוב מסיים אלה הדברים אשר תדבר ובפרט לפי מה שפירש"י לא פחות ולא יותר משמע דרק אלה הדברים ידבר משה אליהם ואיך יפריש בין הנשים לאנשים. ונראה דהנה בפ' וילך כתיב תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם ואין להבין מהו באזניהם הלא צריך המלך לקרוא בקול גדול שישמעו כל ישראל ומה שייך באזניהם. וגם בפ' בא כתיב ולמען תספר באזני בנך ובן בנך ג"כ יש לעיין על תיבת באזני. וגם למה החיוב שיספר גם לבן בנו הלא די אם כל אב יספר לבנו. לכן נראה דהנה יש לנו תורה אחת לכל ישראל והנה כמה וכמה מדרגות יש בינינו קטני המדרגה וגדולי המדרגה עד אין שיעור למעלה זה מזה ואין לנו כלנו אלא תורה אחת. אך כל אחד כפי מדרגתו יבין את התורה הקטן לפי ערכו והגדול לפי ערכו כי היא תורת השם ב"ה וב"ש. לזאת אף שכל ישראל שמעו קריאת התורה מפי המלך. עכ"ז כל אחד ואחד יבין את התורה באופן אחר כל אחד כפי מדרגתו ומעתה כל אחד שומע מה שלא שמע חבירו. ולכך יאמר הכתוב באזניהם. היינו שיהי' כאלו אמר לכל אחד מפה לאזנו בחשאי כי חבירו לא שמע מה ששמע זה. וזה הוא ג"כ פירוש הכתוב למען תספר באזני בנך ובן בנך והיינו כי ידוע אשר התלמידים נקראים בנים ומי שאינו במדרגה שיהי' תלמידו רק תלמיד אצל תלמידו זה נקרא בן בנך. ויאמר הכתוב כאשר תספר דברי תורה יהיו באזני תלמידך וגם באזני תלמיד תלמידך כי כל אחד יבין כפי מדרגתו לזאת כאשר רצה הקב"ה ליתן תורה הקדושה לישראל אמר הקב"ה למשה רבינו אשר אלה הדברים ידבר לא פחות ולא יותר ועכ"ז יבינו כלם כל אחד כפי מדרגתו להראות כחה של התורה הקדושה אשר כל איש שילמוד תורה וירצה להשיג ידיעה והבנה לעבדות הבורא ישיג כפי מדרגתו:
ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' פירש"י משל לנשר שאמר מוטב יכנס החץ בי ואל יכנס בבני. אכן הנמשל קשה מאד לומר כן. ונראה דהנה הפסוק בהלל למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה. ולכאורה מה משמיענו הפסוק בזה אשר הקב"ה עושה מה שחפץ וכי מי אינו יודע כזאת. לכן נראה דכך הוא הפירוש דהגוים יאמרו איה נא אלהיהם והרי הוא חילול שם שמים. עכ"ז יען זה הגלות הוא לטובתנו לזכותנו ויוצמח לנו מהגלות תכלית טוב גאולה שלימה במהרה. וזאת חפצו של הקב"ה שנהי' בהגלות אשר הוא לנו לתכלית טוב אשר אנחנו בניו אף שע"י הגלות נתחלל שמו. וזה שאמר הכתוב אלקינו שבשמים כל אשר חפץ עשה ואינו משגיח על חילול שמו יתברך. וזה הוא הנמשל יכנס החץ בי (היינו אף שנתחלל שם שמים) ואל יכנס בבני (היינו שיהי' להם התכלית הטוב). ואח"כ יאמר הכתוב ואביא אתכם אלי והיינו כי רצון הקב"ה להביא אותנו שנהי' דבוקים בעבודתו יתברך שמו קודם נתינת התורה גילה הקב"ה אותנו אשר ישגיח עלינו בכל מיני השגחות למען נוכל לשמור ולעשות ולקיים את התורה, לזאת יאמר הכתוב עוד ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה ונראה דהנה לא זכינו לשמוע קולו של הקב"ה רק פעם אחת לזאת נראה דהיסורים ששולח הקב"ה לאדם להיטיב את דרכו ולנקותו זה הוא קולו של הקב"ה וידוע מאמר הש"ס נאמר ברית במלח וברית ביסורין כי היסורין ממתקין את האדם. וזה הוא כונת הכתוב אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי היינו היסורים (כי) והייתם לי סגולה כאשר פירשו הראשונים אשר סגולה הוא דבר נחמד ומי שיש לו דבר נחמד אזי מנקה אותו בכל פעם כמו כן יאמר הקב"ה אשר אנחנו בני ישראל נחשבים לו לדבר נחמד לזאת הוא מנקה אותנו בכל פעם לתכליתנו הטוב ואח"כ יאמר הכתוב כי לי כל הארץ. ונראה לפרש דהנה בל יאמר האדם איך נוכל להיות זכאי כ"כ להיות רק דבוק להקב"ה הלא צריך האדם לאכול ולשתות ועוד שארי דברים גשמיים אשר נקראים ארציות ע"ז יאמר הכתוב כי לי כל הארץ היינו כי מי שירצה להיות לי היינו דבוק בעבודת הבורא אזי כל הגשמיות והארציות בידו לנטותם לטוב. כאשר פרשתי על מאמר שהקב"ה הביט בהתורה וברא העולם והיינו כל מה שברא הקב"ה הוא עפ"י תורה שיוכל האדם להשתמש בכל עניני העולם ויהי' עפ"י תורה. וכן אפשר לפרש הכתוב לד' הארץ ומלואה (שכל הארץ ומלואה יוכל להיות לד' אם נשתמש בהם עפ"י תורה) כי הוא על ימים יסדה (היינו כי העולם יסדה עפ"י תורה הנמשלה למים כי התורה מכבה אש התאוה):