אור ברסלב

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

פרשת חיי שרה

פרשת וירא

איתא במדרש ר' עקיבא הי' יושב ודורש והצבור מתנמנם בקש לעוררן. אמר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז'. ותמלוך על ק' וכ' וז' מדינות. (ועיין בפירוש דהוא מלתא דבדיחותא וחלילה לומר כן) גם הלשון מה ראתה אין להבין לפי הפשט. היה לו לכתוב מה זכתה אסתר "וגם מה זה לעוררן בדברים האלו. הלא גם בדברי הדרוש הי' יכול לעוררן' לכן נלפענ"ד. דהנה ר' עקיבא שהי' דורש בודאי היו דבריו נכנסים אל לב הציבור. ונתעורר בהם רצון לעבודת הבורא. אך ידוע אשר כמה פעמים שבא לאדם הרהור תשובה ועכ"ז אינו עושה תשובה ע"י ההרהור. יען קשה עליו לעזוב העניינים שמורגל בהם היינו ענייני עוה"ז לזאת כאשר נכנסו דבריו של רע"ק בלבם. ורצו לקבל עליהם עבודת הבורא. אך הי' קשה עליהם לעזוב ענייני עוה"ז. אשר הורגלו בהם. ונעשו קרח מכאן ומכאן ולא יכלו לזוז. והיו כמתנמנם. ורע"ק הבין זאת. לזאת בקש לעוררן בזה המאמר. והוא מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות. והיינו אסתר הצדקת אשר כל עסקיה היו רק בעבודות הבורא. והיאך ראתה שיהי' לה תענוגי עוה"ז כזאת שתמלוך על הרבה מדינות. אלא תבוא בת בתה של שרה שחיתה ק' וכ' וז'. וידוע המדרש שהביא רש"י בת כ' כבת ז' ליופי בת ק' כבת כ' לחטא. שעד עשרים שנה לא היתה בת עונשין. והנה הרמב"ן ז"ל הקשה על גרסת רש"י דהיופי ניכר יותר בבת כ' מבת ז'. והנה גם לפי הפשט אין להבין לשבח את שרה אמנו בתורה הקדושה ביופי לכן נראה דכך הוא הפירוש. דידוע דתנוקת בת זיין אין לה דעת כ"כ להיות נחשב אצלה מעלת היופי. כן אמנו שרה גם כשהיתה בת כ' א"כ לא הי' אצלה שום חשיבות מעלת היופי כי לא השגיחה כלל על ענייני עוה"ז רק בעבדות הבורא. ואח"כ היתה במדרגה יותר גדולה אשר כמו עד עשרים היתה עובדת את הבורא ב"ה לא מחמת יראת העונש כי אז לא היתה בת עונשין. רק היתה עובדת את הבורא מחמת אהבה הגדולה, כמו כן אחר עשרים אף שהיתה אז בת עונשין עכ"ז מה שלא חטאה ועובדת את הבורא לא בשביל יראת העונש או קיבול שכר. רק בשביל אהבה הגדולה לעבדות הבורא. כי נגד אהבתה הגדולה וחשקה לעבודת הבורא לא היה נחשב אצלה שום דבר. לא יראה העונש ולא קיבול שכר כי לא היתה משגיחה על עצמותה כלל. לזאת אמרה אסתר. אם הי' לנו אמנו שרה שאשר אנחנו בניה ומעשה אבות ירשו הבנים. לזאת בכחה שתמלוך על כ"כ מדינות. ועכ"ז לא יזיק לה לעבודת הבורא. כמו אמנו שרה אשר נגד אהבת הבורא לא הי' נחשב אצלה שום דבר. כמו כן ענייני עוה"ז המלוכה. לא יזיק ויוגרע לאסתר מעבודת הבורא. ובזה היה עורר רע"ק להציבור היינו שאנחנו בכחנו להיות לנו כ"ט ענייני עוה"ז ועכ"ז נוכל לעבוד הבורא ב"ה וב"ש:

ואפשר לפ"ז להבין המדרש בריש הסדרא יודע ד' ימי תמימים וכו' בת כ' כבת ז' ליופי וכו' ד"א יודע ד' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשי'. אמר ר' יוחנן כהדא עולתא תמימתא ע"כ. ועיין במפרשים ולהנ"ל אפשר לומר דר"י מפרש כהדא עגלתא תמימתא. והיינו אף אם שהעגל יש לו כל המעלות אינו מרגיש המעלות שיש לו. כמו כן אמנו שרה. אף שהי' לה כל המעלות מ"מ לא היתה מרגשת המעלות. והוא הפי' על שהיתה תמימה במעשי'. שלא היתה מרגשת אם יש לה מעשים טובים. והיינו שלא היתה נחשבת בעצמה לבעלת מעלת עם כל מעשי' הטובים:

ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת, לכאורה אין להבין מה שייכות בזה ליתן ולזווג את בתם בתורת חסד. וכי כך דרך השדכן לדבר כן. ועוד הלא מתחלה אמר אליעזר להם אשר את כל אשר לו נתן ליצחק. ונראה דהנה אליעזר נסה את רבקה אם הוא בעלת גומלת חסד. וכאשר ראה שהיא גומלת חסד שהשקתה אותו ואת הגמלים בזריזות, אזי נתן לה הנזם והצמידים דרמז לה השני לוחות הברית והעשרת הדברות כמו שכתב רש"י. הרי דאליעזר ידע אשר מזה הזיווג יצחק ורבקה יהי' זרעם אשר ינתן להם התורה. ומה שניסה אותה במדת חסד נראה לפי מש"כ התוס' יו"ט במס' ברכות אשר מה שנתן לנו הקב"ה התורה היא מצד החסד שעשה עמנו עיי"ש. וידוע דבאתערותא דלתתא הוא אתערותא דלעילא. וזאת הי' ידוע כי בית אברהם מתנהג במדת החסד לזאת ניסה את רבקה במדת החסד. ואזי כאשר ראה בה מדת החסד וראוי' לזווגה ליצחק לזאת ידע אשר זרעם יזכו לחסדי הקב"ה ויתן להם התורה לזאת כאשר סיפר ושיבח את יצחק לפני לבן ובתואל. על כ"ז אמר להם הגם שזה הזיווג הוא טוב להם מאד עכ"ז לא יתנו את בתם רבקה למען קבלת הטוב רק על צד החסד כי בזה הזיווג צריך רק על צד החסד למען יזכו זרעם להחסד נתינת התורה הקדושה:

ותלד לו את זמרן וכו'. הנה בפרשה וישב בתמר כתיב ותהר לו פרש"י גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו. ומה נדרש כאן מש"כ ותלד לו. ונראה דהנה איתא בהמדרש על ויוסף אברהם ויקח אשה הביא המדרש הפסוק בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך וכו' ר' דוסתאי בשם רשב"ג אמר אם הי' לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים ממי אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים הה"ד ויוסף אברהם וגו'. ונראה שהמדרש בא ליישב הלשון ויוסף אברהם. והיינו שהכתוב בא להשמיענו שכוונת אברהם בלקיחת אשה היה רק בשביל להוסיף עמידת בנים. משום לערב אל תנח ידך א"כ יש להבין הפסוק ותלד לו והיינו שהולדת הבנים היו ממלאים רצונו של אברהם אע"ה כי רק זאת הי' כוונתו וזה הוא ותלד לו ושם גבי תמר אין לפרש כן לפי הפשט להכי פירש"י גבורים וצדיקים כיוצא בו:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה