דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת וירא
באלוני ממרא. ופרש"י הוא שנתן לו עצה על המילה. במדרש איתא שהלך ליטול עצה מענר אשכול וממרא. אשכול אמר לו איש זקן אתה ותחלש כחך מהמילה. וענר אמר לו יש לך הרבה שונאים ויבואו עליך אחר המילה. וממרא אמר לו בדבר הזה אתה מבקש עצה הלא הוא שעשה לך כמה נסים וכו'. והנה לכאורה הדבר תמיה אאע"ה יתיעץ אם לעשות מצות הש"י. ובעלי בריתו יתיעצו לו שלא לעשות. ונראה דהנה זה היה מצוה ראשונה שזכה אאע"ה והיה רוצה לעשות מצוה זו בכח גדול. וע"ז בא ליטול עצה מבעלי בריתו באיזה כח יעשה המצוה. והשיבו לו השני אנשי בריתו שדבר גדול עושה במצוה זו שהוא מוסר א"ע לסכנה שעל ידי המילה יחלש כחו או שיבואו עליו שונאים. ואם כן הרבה כח עושה במצוה זו. וממרא אמר לו עצה עמוקה יותר מהם. שאמר לו הוא הקב"ה הרבה טובות ונסים עשה עמך. אם כן אתה צריך לעבוד אותו עבודות קשות שבקשות וזו היא עלה עמוקה לעבודת הבורא למען לא יתגאה ע"ז בעשייתה. וזאת העצה היתה על קניית מדת הענוה. לפיכך זכה להיות נגלה הקב"ה בחלקו של ממרא. ואפשר לכוון זאת במה שאמר הכתוב והוא ישב פתח האהל. דהנה בודאי אאע"ה עשה כפי עצת ממרא. והיה שפל בעיניו אף אחר עשיית מצות המילה. והנה ידוע מש"כ בספר נועם אלימלך על הפסוק פתחו לי שערי צדק וגו' והוא שהצדיקים סברו בדעתם אשר עוד לא התחילו לעבוד את הבורא ב"ה. ועל זה מבקשים תמיד פתחו לי שערי צדק וגו' והתשובה זה השער לה' צדיקים יבואו בו. והיינו זה בעצמו הוא השער לה' אשר צדיקים הולכים בה. היינו שיבקשו תמיד שיפתחו להם השער וזה מרמז הכתוב כאן שאאע"ה אף אחר קיום מצות מילה. על כל זה היה נדמה בעיניו כאלו הוא יושב פתח האהל ולא נכנס בה:
ויאמר ה' אם נא. עיין בפרש"י ד"א והוא אומר להקב"ה להמתין עד שיכניס האורחים. ומזה יליף הש"ס במסכת שבת גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה עי"ש. ונראה לפרש למה הוצרך שיהיה יותר מקבלת פני השכינה דהנה מצינו דר"ז אם היו מזמינים אותו היה הולך ואמר כי אתיקורי דמתיקרי בי. הרי דאם אדם גדול במעלה אוכל אצל איש פחות ממנו. יש לו כבוד מהאדם גדול. והנה ידוע דהצדיקים הגדולים המה שפלים בעיניהם עד שכל איש חשבו במעלה יותר גדולה מהם. וא"כ הצדיקים הגדולים לא יוכלו לקיים מצות ה"א כי לדעתם כל איש במעלה גדולה יותר מהם. א"כ יהיה להם כבוד אם יאכל אדם אצלם והרי הם בורחים מהכבוד. לכן בודאי בעת אשר יזדמן להם אורחים מוכרחים הצדיקים לחשוב אז. אשר לא יהיה להם כבוד עי"ז. כי גם המה במעלה כמו האורח. והנה ידוע דגילוי שכינה היא רק את דכא ושפל רוח וא"כ אם הצדיקים יהיו נחשבים אז בעיניהם ג"כ במעלה לא יהיה להם גילוי שכינה. ואם כן לא יוכלו לקיים מצות ה"א. וע"ז אמרו דגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה:
עוד אפשר לפרש דהנה לפי הפי' שאאע"ה אמר להקב"ה להמתין עד שיכניס האורחים וכן איתא במסכת שבת לכאורה אין להבין איך שייך זאת בהקב"ה הלא מלא כל הארץ כבודו ואף כשילך להכניס האורחים ג"כ יהיה הקב"ה עמו. לכן נראה כוונה אחרת בזה. דהנה בודאי בשעה וירא אליו ה' היה אז אאע"ה בדביקות גדול בעבודת הש"י. וכאשר ראה את האורחים וירץ לקראתם והיה עוסק להכין המאכלים עבור האורחים. ואז לא היה יכול להיות בדבקות הגדול להבורא ב"ה. כי היה צריך לעסוק בדבר ההכנה להאורחים. ובודאי היה בדעת אאע"ה אשר כשיפנה מהעסק עבור האורחים יחזור לדביקתו לעבודת הבורא ב"ה וב"ש. וע"ז ביקש מהקב"ה שלא יעבור מאתו הדביקות. ולפ"ז אפשר לומר הכונה על המאמר גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. דהנה עיקר מצות הכנסת אורחים היא לקרב את האורח בדברים טובים ולדבר עמו. כי ליתן לו אכילה ושתיה זה הוא בכלל מצות צדקה. והנה אם המכניס האורח לומד תורה או עוסק בעבודת הבורא ב"ה והאורח לאו בר הכי הוא לדבר עמו דברי תורה. אזי מוכרח להפסיק מתורה ומדביקות עבדות הבורא אשר זאת היא קבלת פני השכינה ולדבר עם האורח דברים אחרים. ועל זה אמרו שיעשה כן כי גדולה הכנסת אורחים יותר וכו'. וכן אמרתי בזה דרך צחות מה שאנו אומרים במוצש"ק אחר ויתן לך המימרא אר"י במקום גדולתו שם ענותנותו. ולכאורה מה שייכות זה המאמר אחר ויתן לך. ולהנ"ל אפשר לומר הכונה. דהנה ידוע דבשבת קודש הקדושת שבת גורם להיות כל איש ביום ש"ק דבוק בעבודת הבורא ב"ה וב"ש. כמאמר חכז"ל הקב"ה אמר לשבת כנסת ישראל יהיה בן זוגך. היינו שהש"ק משפיע לכל איש ישראל קדושה ודביקות אל הבורא ב"ה. והנה במוצש"ק כל איש הולך לעסוק בעניני הגשמיים הן מו"מ או מלאכה עבור צרכי פרנסה. ולזאת אנו אומרים הפסוקים של ברכה והצלחה. אשר הקב"ה ישלח לנו ברכה והצלחה במעשי ידינו. והנה בעת אשר אנחנו עוסקים בצרכי הפרנסה אזי לא נוכל להיות בדביקות הבורא ב"ה. רק כל איש ישראל מתנתם עצמו אשר בש"ק אשר יבוא יחזור לדביקות הבורא. והוא כמו דאיתא בש"ס הנ"ל מדת הקב"ה אינו כמדת בו"ד. מדת בו"ד אין הקטן יכול לומר לגדול המתן. ומדת הקב"ה אאע"ה אמר להקב"ה המתן. והנה לכאורה עכ"ז אין להבין האיך אמר אאע"ה להקב"ה המתן. אך בודאי אאע"ה הכיר ענותנותו של הקב"ה עד שהיה יכול לומר המתן. וע"ז הכונה אנו אומרים במוצש"ק במקום גדולתו שם ענותנותו. והיינו שמבקשים מהקב"ה יען אנחנו עוזבים את הדביקות שהיה לנו ביום ש"ק. רק שאנחנו מצפים על ש"ק הבא שנחזור לדביקות הבורא ב"ה. והוא כדרך המתן עד שבת הבא. לזאת אנו מבקשים ואומרים במקום גדולתו שם ענותנותו. היינו שהכרנו גדולת הבורא ב"ה וב"ש. ואין לנו לילך מדביקתו. אף דנגד בו"ד אין ד"א לומר לגדול המתן. אך במקום גדולתו שם ענותנותו שנוכל לומר המתן כמו אאע"ה:
עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. הנה לכאורה העקדה שעקד אאע"ה לשחוט את יצחק בנו נראה שהוא מאהבת השם ב"ה וב"ש היינו שעזב אהבת בנו מפני אהבת השם ב"ה. ונראה דהנה שמעתי אומרים מפי קדושים זצלל"ה זי"ע לפרש את דברי רש"י על הפסוק את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק כדי ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור והיינו מה שאמר הקב"ה לאאע"ה את בנך ניתוסף לאאע"ה אהבת אב לבנו וכשאמר הקב"ה את יחידך ניתוסף לו עוד יותר אהבה וכשאמר הקב"ה אשר אהבת ניתוסף לו עוד אהבה יותר וכשאמר הקב"ה את יצחק היינו אשר הוא יצחק אשר אין למעלה ממנו בקדושתו. שוב ניתוסף לאאע"ה אהבה יותר גדולה ליצחק אע"ה. וזאת היא כונת רש"י ליתן לו שכר על כל דיבור ודיבור. כי בכל דיבור ניתוסף לאאע"ה יותר אהבה. ועכ"ז קיים צווי הקב"ה לשחוט את בנו כן שמעתי:
ומעתה נראה דאפשר עוד לומר דהנה מצינו כפי שכתבו אשר אאע"ה עבד את הבורא ב"ה במדת אהבה ורצה הקב"ה לנסות אותו גם במדת יראה רוממות. לזאת דיבר הקב"ה אלה הדבורים להכניס בלב אאע"ה אהבת יצחק כ"כ גדולה שבאהבות עד שלא היה באפשרי להכיל עוד בלבו אהבה אחרת. ומעתה היה אאע"ה עשה מעשה העקדה לקיים צווי הקב"ה לשחוט. רק במדת היראה רוממות. לזאת אמר הקב"ה. עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. כי עד עכשיו היה עובד במדת אהבה:
ולפ"ז יש ליישב מה שהקשה האבן עזרא. לפי חכז"ל שאמרו אשר יצחק אע"ה היה אז בן ל"ז שנים א"כ היה הנסיון של יצחק אע"ה גדול משל אאע"ה כי הוא הסכים לשחוט א"ע בשביל הקב"ה. ולהנ"ל שהקב"ה הכניס לאאע"ה אהבה גדולה אל בנו. ומעתה אם הקדוש ב"ה היה רוצה לנסות את אאע"ה במה שהכניס בלבו אהבה גדולה בודאי היתה אהבה זו גדולה שבגדולות עד אין שיעור. ועוד יותר מאהבת איש אל עצמו. לזאת הנסיון של אאע"ה היה גדול יותר מנסיון יצחק אע"ה:
עוד אפשר לומר דלהכי הנסיון אאע"ה הי' גדול מנסיון יצחק אע"ה. יען יצחק נולד בקדושה מאברהם ושרה ולזאת הי' לו בנקל לעבוד את הבורא ב"ה במסירת נפש. אבל אברהם נולד מתרח ואעפ"כ קיים הנסיון הזה מתוך שמחה לזאת נסיונו גדול משל יצחק אע"ה. ובזה אמרתי לפרש הש"ס מ' ראש השנה אמר ר"י מפני מה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל לזכור לכם עקדת יצחק בן אברהם והנה לכאו' קשה דכאן הזכיר יצחק ולא אברהם ונראה דהכוונה היא להזכיר אותנו עקדת יצחק ומזכירין רק בן אברהם והוא כמו שאמרתי כי יען יצחק הי' בן אברהם. לזאת הנסיון שלו לא הי' גדול כל כך כמו נסיון אברהם אע"ה והנה אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב. איך לא נעבוד את הבורא בזריזות כי יש לנו שלשה אבות קדושים לזאת נקבל עלינו עבדות הבורא ב"ה כראוי לנו כי מה יפה ירושתנו של אבותינו הקדושים מעשה אבות ירשו הבנים וזאת אמר הקב"ה להזכיר אותנו כל זה למען נקבל עלינו עבדות הבורא ב"ה בזריזות כי יש לנו ירושה מהשלשה אבותינו מה יפה ירושתנו:
עוד באופן אחר אמרתי על ש"ס ר"ה הנ"ל כי הנה במדרש על והנה איל אחר אחר כל המעשים ישראל מסתבכים בצרות וכו' עוד איתא אמר הקב"ה לאברהם אע"ה האיל ניתוק מחורש הזה ומסתבך בחורש אחר כך עתידין בניך להסתבך למלכיות מבבל למדי וכו' ומיון לאדום וסופן להגאל וכו'. ולכאורה אין להבין אשר אחר הנסיון הזה הגדול יבשר הקב"ה לו אשר בניו יהיו בגלות ומסתבכים בצרות. ובהתורה כתיב אשר הקב"ה אמר אז לאאע"ה הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער אויביו הרי כתבה התורה אשר הקב"ה בשר לאאע"ה בשורה טובה. ונראה לפי קוצר דעתי דהנה איתא במדרש אחרי מות אשר אאע"ה היה מהרהר בלבו שמא חס ושלום נמצא בו פסול ולא נתקבל קרבנו עיי"ש הרי שאאע"ה היה לו צער על אשר לא נשחט יצחק לקרבן עולה לזאת אמר המדרש כאן אשר הקב"ה ניחם אאע"ה שלא יהי' לו צער כי בניו של יצחק אע"ה יהיו בגלות ומסתבכים בצרות ועל כל זה יעבדו את הקב"ה בתורה ובמצות שנתן לנו הקב"ה ויהי' נתקדש שם שמים ע"י בניו של יצחק אע"ה כי אף שהם מסובכים בגלות ובצרות על כל זה יעבדו את הבורא ב"ה בתורתו ובמצותיו גם הבטחה הרבה ארבה את זרעך הוא ג"כ על אופן זה כי לפי הפשטות אין להבין אם ההבטחה ככוכבי וכחול אם שניהם יחד או אחת משניהם וגם מה שכתוב לא מרבכם חשק בכם וגו' לכן נראה דאפשר לפרש הרבה ארבה לא ריבוי בכמות רק באיכות היינו שאנחנו בניהם נהי' במדרגות גדולות היינו שנהי' ככוכבי השמים והיינו כמו שהכוכבים מאירים בחשכת לילה כמו כן אנחנו בניהם יהיו מאירים בחשכת הגלות והצרות בעבודת הבורא ב"ה בתורתו ובמצותיו וגם נהי' כמעלת חול על שפת הים והיינו הים רוצה לשטוף את העולם והחול אשר על שפת הים הוא גבול שלא ישטוף הים את העולם (ומה שרצה הים לשטוף את העולם אפשר להבין הנה מכל אשר ברא הקב"ה בהעולם ראינו אשר הים והוא המים הוא יותר במדרגה כי המים מטהר כל הטומאות גם דגים שבים לא חטאו מעולם לזאת לא מתו בימי המבול. והנה בהעולם יש חוטאים ומכעיסין את הבורא ב"ה לזאת רוצה הים לשטוף את העולם רק החול מעכב). והנה הגשמיות שבעולם היינו תאות עולם הזה סוערים על כל הברואים שבעולם שירדפו אחר תאות עוה"ז למלאות תאותם אכן אנחנו בני ישראל בניהם של אבותינו הקדושים מרחקים את התאות עוה"ז מאתנו שלא נלך אחר התאות עוה"ז לזאת נמשלים אנחנו לחול על שפת הים כי כמו החול מעכב את הים שלא לשטוף העולם כמו כן אנחנו מעכבים את התאות עוה"ז שלא לשטוף אותנו זאת הבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה אשר בניהם יהיו להם מעלת כוכבי השמים להאיר על פני תבל ומעלת חול נגד תאות עוה"ז שלא לשטוף אותנו. ואמרתי בזה מה שבמוסף תפלת ראש השנה כתוב שם על כן זכרונו בא לפניך וגו' להרבות זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים ואין להבין הכפל זרעו כעפרות וצאצאיו כחול הים הלא זרעו וצאצאיו היא אחת. לכן נראה כי הנה כל אנשי העולם יצאו מנח להרבות זרעו הוא אומות העולם המה כעפרות תבל וצאצאיו היינו אנחנו בני ישראל יהי' כחול הים היינו מעלת חול הים וכהנ"ל ובזה אמרתי על הש"ס הנ"ל היינו להזכיר אותנו היינו שאנחנו נהיה זוכרים עקידת יצחק ושלא נגמר יען למען שיצאו ממנו בנים אשר יקדשו השם שמים והנה גם אנחנו צאצאי יצחק אע"ה לזאת צריכים אנחנו להתחזק בעבודת הבורא בתורה ובמצות כמו שהבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה כי גם אנחנו בניהם של האבות הקדושים למען יתקדש שם שמים על ידינו: