דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת לך לך
לך לך מארצך רש"י פירש לך להנאתך ולטובתך ולכאורה קשה דהא זה הוא אחד מעשרה נסיונות ואם שמע אברהם מפי הקב"ה שהבטיח לו שיהיה הליכתו לטובתו א"כ מה נסיון בזה ונראה על פי מאמר כל המקיים התורה מעוני סופו לקיימה מעושר והיינו דהנה ידוע דיש נסיון עוני ויש נסיון עושר וידוע דנסיון עושר הוא גדול מנסיון עוני לזאת כל המקיים תורה מעוני והיינו שעומד בנסיון עוני מזכין לו שיעלה במעלה יתירא שיעמוד בנסיון גדול היינו נסיון עושר ולזאת נסיון הראשון היה אור כשדים שהושלך לכבשן האש עבור הבורא ית"ש והיה עובד ה' מתוך יסורין ולזאת זכה לנסיון יותר גדול היינו שאמר לו השם שילך מבית אביו לטובתו ואף ששמע כן שהוא לטובתו אף עפ"כ לא היה מחשבתו בהליכתו למען ישיג הטובה רק הלך לעשות רצון הבורא וכן העיד עליו הכתוב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' והיינו שהליכתו היה רק לקיים דיבור השם גם ידוע דדיבור הוא קשה והיינו שהליכתו היה בזו הבחינה כאילו היה דיבר אליו דיבור קשה ומאז היה עשייתו רק לקיים רצון בוראו כמו כן אף שהיה לטובתו אבל הוא לא היה מחשבתו לזה רק לקיים רצון בוראו וזה הוא כמו נסיון עושר. ואפשר לומר בזה דרך צחות מה שהביא רש"י בך חותמין והיינו שבזה המדה נסיון עושר יהיה הגמר והקץ ויבא משיח היינו שישפיע השם לישראל עשירות ויעמידם בנסיון ובזכות זה יהיה הגמר והקץ לגלותינו:
רש"י כתב יכול בכולן חותמין בך חותמין. והנה לכאורה אין להבין מה שהקב"ה בישר לאאע"ה שלא בכולן חותמין רק בך הלא בודאי אברהם אבינו ע"ה היה יותר רוצה אשר גם בבניו חותמין. ונראה דהנה מה שאמר הקב"ה לאאע"ה שנאמר אלהי אברהם וכו' שהשלשה אבות עבדו עבדות הבורא ב"ה כל אחד בבחינה אחרת היינו אברהם מדת חסד יצחק גבורה פחד. יעקב תפארת. והנה אנחנו בניהם של השלשה אבות לזאת אמר הקב"ה יכול בכולן חותמין היינו שהחתימת הגלות יהיה רק אם יהיה בנו כל הבחינות לזאת הבטיח הקב"ה לאאע"ה בך חותמין היינו אם יהיה בינינו מדתו מדת חסד ג"כ יהיה חתימת הגלות נזכה במהרה אמס"ו:
ואעשך לגוי גדול כתב רש"י לפי שהדרך ממעטת פו"ר. וממעטת את הממון וממעטת את השם. ולכאורה אין להבין כ"כ אשר אאע"ה יצטרך לחזק אותו עבור יראת מיעוט ממון או מיעוט השם. ונראה לפענ"ד לפרש מעט דהנה רש"י פירש על הפסוק למען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות וקשה וכי אאע"ה חפץ לקבל מהם מתנות והלא שונא מתנות יחיה אכן נראה דאאע"ה חפץ לקבל מהם מתנות למען יכניס את המתנות בקדושה ולהוציאם מתחת רשות הטומאה. ובזה יש להבין הפסוק ולאברם היטב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים וגו' ולכאורה היה לו לכתוב ויתן לו צאן ובקר אכן הכתוב בא להגיד לנו שלא היה בעצם הכונה על הנתינה רק שעיקר הכונה שהדבר האלו יהיה תחת יד אברהם אבינו ע"ה להכניסם בקדושה לזאת אמר הכתוב ויהי לו צאן ובקר וגו' היינו שכל זה הי' שייכות לו כי הכניסם בקדושה ואפשר בזה להבין המאמר צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם כי המה מעלים את ממונם תחת קדושה. ואפרש מקודם הכונה ממעטת את השם דהנה יש לדקדק על הפסוק ויראו המצרים את האשה וגו' ותקח האשה בית פרעה ולמה לא הזכיר הכתוב את שמה שרה רק בשם אשה. אכן נראה דהנה שמות האבות ואמהות הי' על מהותם וגדלותם. אכן ידוע בעת אשר האדם הוא בשפלות בשפל המצב אזי נפל ממדרגתו הגדולה ונשתנה מהותו ואזי ממילא אז אין לו השם הזה כי שמו שייך לו בעת שהוא במדרגה הגדולה לזאת בא הכתוב להגיד אשר אמנו שרה היתה אז בשפל המצב אשר המצרים שלטו בה אשר אין שייכות לה אז את שמה ונקראת רק בשם אשה. אכן אח"כ אשר ינגע ה' את פרעה נגעים גדולים אז חזרה למדרגתה הגבוה נקראת בשמה שרה אשת אברם. והנה בעת אשר האיש מטולטל בדרך ממקום למקום אז הוא בשפל המצב וירד ממדרגתו וממהותו וממילא גם שמו אין שייך לו אז והוא כונת רש"י שהדרך ממעטת את השם היינו המדרגה הגדולה. ומעתה נחזור להנ"ל ממעטת את הממון והיינו לפי מה שכתבתי לעיל דהחשיבות אל הצדיקים את ממונם משום שמכניסם תחת הקדושה. אכן בעת שנפלו ממדרגתם הגדולה אזי גם ממונם אינם חביב עליהם אז כי המה אז שפלים בעיניהם אשר אין בכחם להכניס את ממונם במעלת קדושה. וע"י הדרך שהוא מטולטל נעשה שפל ואזי ממעטת להצדיק חביבות הממון משום שאין יכול אז להכניסם אל הקדושה וע"ז הבטיח לו הקב"ה שלא יפול ממדרגתו ויהיה עוד במדרגה יותר גדולה אשר יחפוץ עוד יותר להכניס ממון תחת הקדושה כאשר אמר ייטב לי בעבורך וכפירוש רש"י יתנו לי מתנות. ועל מיעוט השם הבטיח לו הקב"ה ואגדלה שמך היינו שיהיה עוד יותר במדרגות גדולות:
אמרי נא אחותי את. עיין בספר צידה לדרך שכתב כל המפרשים נתחבטו האיך היה רשאי אברהם להכשילה באיסור א"א. ותירץ דמה שאמר אברהם לשרה שתאמר אחותי את ושתאמר ג"כ שהיא אשת איש ובעלה הלך למדינת הים ועל ידי זה יתנו לו מתנות שיבקש את בעלה אולי יתן גט או יתודע לו שמת נמצא שלא הכשיל אותה עי"ש וכן כתב השפתי חכמים. וקשה לכאורה לי מאד על דבריהם דאם כדבריהם מה זה שאמר פרעה לאברהם מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך היא למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה ומשמע מדברי פרעה דאם היה אומר שהיא אשתו לא לקחה משום איסור אשת איש והלא אמירתם אחותי גם כן היה שהיא א"א ואעפ"כ לקחה. אך אפשר לומר על צד הדוחק אשר פרעה אמר כפי מהותו אשר היה קל לעבור עבירה. אבל לעשות דבר אשר גם אפי' אנשים רשעים יאמרו שהוא עול גדול לעשות כזאת. דבר כזה לא היה עושה. לזאת אמר פרעה אם הגדת לי שהיא אשתך בודאי לא הייתי עושה עול כזה ליקח את אשתך ממך להיותה לי לאשה כי מה יאמרו הבריות אם אעשה עולה גדולה כזו. אכן כשאמרת אחותי היא ואף שהיא אשת איש הלא בעלה אינו בכאן א"כ היא רק איסור א"א. על זה לא חששתי ולקחתי אותה לאשה. כן אפשר לומר. אכן קשה מאד לפי דעתי דמה יאמרו בפרשת וירא באבימלך אשר גם שם אמרו אחותי היא ואח"כ אמר אבימלך אל אלקים הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי והיא וגו' בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת ואלקים השיב לו גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ולפי דבריהם צריך לומר גם כאן שאמרו שהיא אשת איש ועכ"ז לקח אותה א"כ אין כאן צדיק ולא תם לבבי ולא נקיון כפי. וצ"ע מאד דבריהם וקשה מאד שיהיה נעלם מהם כל זה ואולי אפשר דהנה איתא במ' כתובות (דף ק"ב) דאם אשה אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת כשאמרה אמתלא ומעשה נמי באשה אחת גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה אשת איש אני לימים עמדה וקידשה את עצמה אמרו חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחלה שבאו אלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו אלי מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי הרי דע"י אמתלא נאמנת לחזור מדבריה הראשונים לומר שהיא פנויה לזאת אפשר דאף שידע אבימלך מזה שאמרה שהיא א"א עכ"ז לקחה לביתה כי אמר שמא היא פנויה ומה שאמרה שהיא אשת איש כדי שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים אבל עכשיו שהוא רוצה לישא אותה תאמר האמת שהיא פנויה. ומצד הדין תהיה נאמנת לחזור מדבריה הראשונים ועל אופן זה הוא עדיין צדיק ולפ"ז אפשר לומר כן גם על פרעה. אכן אפשר לומר ולתרץ דבריהם כאן. אמנם עדיין קשה מאד לפי דעתי על דבריהם בפ' תולדות שאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך. ולפי דבריהם גם שם ביצחק שאמר אחותי היא בודאי ג"כ אמר שהיא א"א דאם לא כן האיך הכשיל יצחק את רבקה כקושיתם כאן על אברהם א"כ האיך אמר אבימלך כמעט שכב אחד העם הלא היא באיסור אשת איש ואיך שכב אחד העם עם א"א. והנה הא אפשר לומר שכך אמר יען לא אמרת שהיא אשתך רק שהיא אשת איש אולי היה נמצא איש אשר לא ישגיח על איסור אשת איש ויקח אותה לאשה אבל אם היה אומר שהיא אשתו לא היה יכול שום איש ליקח אותה לאשה כי כלם היו מוחים בו שלא לעשות עול גדול כזאת לגזול אשה מבעלה. אכן רש"י פירש שם על אחד העם המיוחד בעם זה המלך א"כ האיך אמר אבימלך זאת על עצמו שלא היה חושש לאיסור א"א ולומר על אבימלך כמו שאמרת על פרעה קשה לומר כן אשר אבימלך נחשב לרשע ועוד מהיכי תיתי יאמר כן שלא היה חושש לאיסור א"א כי בשלמא פרעה הלא כבר לקח את שרה ואפשר דלפירוש רש"י אחד העם הוא המלך היינו שאם תתן אמתלא היה שוכב עמה ועדיין צ"ע:
הרימותי ידי וגו' אם מחוט ועד שרוך נעל. ודרשו חז"ל שבשביל זה זכינו למצות חליצה. ונראה בדרך צחות דהנה אמרתי לרמז במה שאמרו בש"ס להזהיר שיקח מנעלים לרגלו והוא דהנה ידוע דמדות הגרועות אשר בטבע האדם היינו לאכילה ושתיה ועוד שארי ענינים המה נקראים בבחינת רגל ובזה שמעתי מה שאמרו על רבינו הקדוש שלא הניח ידו למטה מאבנטו והיינו כי האברים שלמטה מאבנט משמשים רק לענין צורך הגוף אבל האברים שלמעלה מהאבנט היינו הראש והלב המה משמשים לצרכי שמים היינו לתורה ולעבודה (ולזאת בשעת תפלה מצוה לחגור באבנט והיינו שאז צריכין להיות מופרש ומובדל מעניני עוה"ז) ואמרו על רבינו הקדוש שבענין צרכי הגוף לעניני עוה"ז לא הניח ידו למטה מאבנטו היינו שלא היה לו עסק בהם כמו שהעיד על עצמו שלא נהנה מעוה"ז אכן המדות הגרועות ועוד ענינים המה הכרחים לאדם להשתמש בהם ע"ז אמרו חז"ל שבמדות האלו ישתמש בהם כמו חפן יקר אשר מונח תחת המנעול ואין משתמש בהחפץ רק לעת הצורך על צד ההכרח כמו כן מדות הבהמיות אשר בטבע:
ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת עד והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. והנה איתא במדרש דנרמז בהפסוק והנה אימה חשכה וגו' ארבע מלכיות עיין שם. ויש להבין למה נכתב המאוחר קודם. כי מתחלה היה הגלות מצרים ואחר כך היה הגלות של ארבע מלכיות. ונראה דיש להבין למה עכשיו כשאמר אברהם אבינו ע"ה במה אדע כי אירשנה גילה לו הקב"ה אלו הגליות. לכן נראה דהנה גם לעיל כתיב וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתננה את הארץ הזאת ולא שאל אאע"ה במה אדע. ולמה עכשיו שאל במה אדע. ונראה דהנה לעיל אמר הקב"ה אתן את הארץ היינו לשון מתנה וכאן אמר לו הקב"ה לתת לך את הארץ לרשתה. והנה ידוע החילוק וההפרש שבין ירושה למתנה כי במתנה צריך המקבל מתנה לעשות קנין שיקנה לו המתנה אבל ירושה אין צריך היורש לשום קנין כי ממילא הוא שלו כי היורש יש לו שייכות על הירושה אשר היא שלו בלי שום פעולה לזאת כאשר שמע עכשיו מהקב"ה את הארץ לרשתה היינו שארץ ישראל הקדושה יהיה לנו בתורת ירושה והיינו כי יש לנו שייכות אל ארץ ישראל אשר ממילא תהיה שלנו ואאע"ה היה יודע גודל הקדושה של ארץ ישראל לזאת שאל אאע"ה במה אדע כי אירשנה ואפשר לפרש במה אדע (היינו במה אהיה אהוב כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו') כי אירשנה אשר יהיה לנו שייכות אל א"י מצד עצמינו ע"ז השיב לו הקב"ה אשר אנחנו נהיה בהשעבוד ארבע מלכיות ונסבול יסורים וצרות רבות ועל כל זה אנחנו מתחזקים בכל מיני חיזוק שלא לעזוב חלילה עבודת הבורא ב"ה ועל ידינו מתקדש שם שמים אשר אף שעברו עלינו כמה יסורים וצרות אנחנו חזקים בעבודת הבורא והרי מעשינו כמו בנים טובים אשר אוהבים את אביהם למאד ומסרו את נפשם בשביל כבוד אביהם ומעתה ע"י מעשינו והתחזקות בעבודת הבורא ונתקדש שם שמים על ידינו יש לנו שייכות אל ארץ הקדושה אשר עיני ה' דורש אותה כי אנחנו בנים להמקום ב"ה. אך אולי יחשוב אאע"ה מהיכן יהיה לנו זה הכח והתחזקות אל עבודת הבורא ע"ז גילה לו הקב"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והוא גלות מצרים אשר ידוע הגלות מצרים צירף אותנו ככור הברזל עד שבאנו למדרגה זו להיות חזק בעבודת הבורא ולהתחזק נגד הקמים עלינו ושלא לעזוב חלילה את עבודת הבורא ב"ה:
ובזה נבין מה שלכאורה קשה למה לא התפלל אאע"ה מהקב"ה כאשר שמע מהקב"ה הגליות של בניו. על סדום התפלל ועל בניו לא התפלל גם איתא במדרש שהקב"ה אמר לו אשר הוא לא יהיה בגלות. וקשה וכי זאת היא נחמה לאאע"ה שהוא לא יהיה בגלות רק בניו אכן יען שמע אאע"ה התכלית הגדול שיהיה לבניו ע"י הגלות היה לו לשמחה ואמר לו הקב"ה אשר הוא לא יהיה בגלות כי הוא אינו צריך לגליות. ובזה נבין בטוב המאמר בהגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה חשב את הקץ לעשות כמה שאמר לאאע"ה ויאמר ידוע תדע כי גר יהיה וכו'. והנה לכאורה אין להבין מה משמיענו בזה המאמר כי רק הביא מה שכתוב בתורה הפסוק ויאמר לאברם וכו', אכן לפי הנ"ל שפיר יש להבין כי לעיל הביא הפסוק ויאמר יהושע כה אמר ה' אלקי ישראל וגו' עד ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרימה. ולכאורה מה הוא השבח ששיבח הקב"ה אותנו אשר לעשו נתן לו ירושתו הר שעיר ואנחנו ירדנו מצרימה להיות בגליות לזאת בא בעל הגדה לפרש אשר הגלות מצרים היה לנו לטובה גדולה ולתכלית גדול כי יען אשר הקב"ה רצה לרשת אותנו א"י הקדושה וגם ליתן לנו התוה"ק לזאת הוצרכנו להיות מקודם בגלות לבא להתכלית הטוב והגדול וע"ז אמר ברוך שומר הבטחתו שהבטיח לנו הגלות ברוך הוא היינו כי בעת שהיינו בגלות מצרים היה נראה לפי עינינו הסתרת פנים. ע"ז אמר גם על הגלות ברוך השם יתברך שהקב"ה חשב לעשות את הקץ והיינו מה שהיינו בגלות הוא רק שהקב"ה חשב רק לעשות את הקץ הטוב והתכלית שיהיה לנו ע"י הגלות וע"ז אמר כמה שאמר לאאע"ה ידוע תדע כי גר וגו' והיינו שהביא ראיה יען שהקב"ה אמר זאת לאאע"ה בודאי לא היה לצער אותו רק לבשרו בבשורה טובה אשר יביא את זרעו לתכלית גדול וטוב וגם מדלא התפלל אברהם אע"ה ע"ז לבטל וגם מדהבטיח לו אשר הוא לא יהיה בגלות מוכח מכל זה דהיא רק בשורה טובה וכהנ"ל: