אור ברסלב

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

פרשת וישלח

פרשת ויצא

ויקח מן הבא בידו מנחה וגו'. נראה לפרש למה דוקא מן הבא בידו. דהנה התרגום מפרש על מנחה תקרובתא וכן הביא הצידה לדרך דמנין המנחה היה תק"פ בהמות כמנין שעיר לעזאזל ביוה"כ וא"כ מנחה זו הי' נחשב ליעקב אע"ה כקרבן. והנה הר"ן ז"ל במסכת שבת פרק מי שהחשיך הביא בשם הרמב"ן ז"ל דלהכי במי שהחשיך לו בדרך התירו לו ליתן כיסו לנכרי משום דאין אדם מעמיד על ממונו ובדליקה לא התירו. משום דבמי שהחשיך הכיס בידו לזאת קשה מאד על האדם לכוף את יצרו ולהשליך מידו אבל בדליקה אינו אוחז בידו. ורק הוא הפסד שיבוא ממילא עיי"ש. הרי דאף מה שהוא שלו יש חילוק בין אוחז בידו או לא לזאת יעקב אע"ה אשר הי' המנחה הזאת נחשב כקרבן לזאת לקח בידו המנחה ואח"כ ליתנם כדי להקריב הקרבן ביתר כח אף שהי' בידו ממש. ואז נחשב לו הדבר ביותר. אעפ"כ נתנם לקרבן. עוד אפשר לומר כמו שהשעיר לעזאזל הי' עפ"י גורל והמנחה הזו הי' נחשב לו כהשעיר לעזאזל לכן לקח מן הבא בידו היינו שלא במכוון רק מהבא לידו אשר הוא כגורל:

ואת אחד עשר ילדיו ופירש"י ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפני' שלא יתן בה עשו עיניו. ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם וכן איתא במדרש הקב"ה אמר ליעקב למס מרעהו חסד מנעת חסד מן אחיך עיי"ש ולכאורה למה נענש יעקב אע"ה ע"ז כי שמא ירא ליתן בתו לעשו שמא הוא יחזיר אותה לרעה חלילה. אכן כי יעקב אע"ה הי' צריך להיות בטוח על זרעו הקדושים אשר המה חזקים כחומה לעבדות הבורא אשר לא יוכל שום איש להסית אותם לרעה חלילה. והנסיון ע"ז מאמר הכתוב ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה ופירש"י דברים המתקבלים על הלב וגו' אני אשיאך ותקנה העיר וכל שדותי' והכתוב העיד אשר דברי שכם לא נכנסו בלבה רק נשארו הדברים על לב הנערה אבל לא נכנסו בלבה כלל מחמת גודל קדושתה ותקפה לעבודת הבורא ב"ה וב"ש:

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו' ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. ונראה לפי דעתי דהנה בודאי כונת השבטים במה שאמרו אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר. בודאי היתה כונתם שימולו עצמם על אופן הכונה כמו שאנחנו ב"י מולים עצמנו למען להחליש כח הגופניות והתאות אשר בטבע אנושי למען נעבוד את הבורא ב"ה וב"ש בקדושה ובטהרה. וזה הוא שאמרו אם תהיו כמונו והם לא מלו עצמם על כונה זו רק אדרבה למלאות תאותם. כמו שנאמר ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב הכתוב מתאר אותו בשם נער (והיינו כי הי' עשייתו רק מעשה נערות וילדות) והמילה מתאר הכתוב לעשות הדבר (היינו שלא היתה עשייתו לשם מילה רק לעשות הדבר) כי חפץ בבת יעקב (ולא הי' יכול להשיג חפצו אם לא יעשה הדבר הזה אבל לא הי' כונתו כלל לטובה). ובודאי על כונה זו למלאות חפצם מלו עצמם כל אנשי העיר. והשבטים ידעו כל זה את מחשבתם הרעה. אשר בלתי אפשרי לתת בת יעקב לאנשים כאלו אשר כל מחשבתם לרע:

והנה שמעתי אומרים מפי קדוש זצלל"ה אשר אמר על יום שלישי למילה יוסיף דעת יוסיף מכאוב ונראה לפענ"ד להבין מעט כונתו הקדושה עפ"י מה דאיתא בש"ס כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין והנה אחר מצות מילה כל יום ויום עד שלשה ימים ניתוסף זאת הקדושה כי כך המצוה פועלת עד שלשה ימים. כמו שמצינו ג' ימים אחר שבת קודש שייכים אל שבת העבר. ומעתה ביום השלישי הוא במדרגה יותר גדולה היינו במדרגה להוסיף דעת ולזאת הקב"ה חפץ בו להכי יוסיף מכאוב אכן האנשים האלו אשר לא מלו עצמם לשם מצות מילה. וא"כ למה כואב להם ביום השלישי. וזאת ראו השבטים אשר היתה מהש"י למען יהיו נחלשים מחמת הכאב והיסורין ולזאת באו על העיר בטח. כי היו בטוחים אשר הש"י מסכים עמהם להרוג אותם:

עוד יותר אפשר לומר. כי הנה לפי המילה שמלו עצמם על מחשבתם הרעה לא היה עוד באפשרי ליתן לו את דינה אחותם. והנה בודאי אם לא יתנו להם את דינה אחות' בודאי יבואו עליהם בחזקה להרוג אותם. לזאת הבא להרגך השכם להרגו. ובס' הישר על התורה איתא אשר כך הי דעתם של שכם ואנשי עירו להרוג את השבטים.

הכזונה יעשו את אחותנו. שמעתי שיש מדרש פליאה ע"ז הכתוב הד"ד אמור לחכמה אחותי את. ונראה לפרש כונת המדרש. והוא דהא קשה מה זה תשובה שהשיבו השבטים לאביהם שהי' אומר להם ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי. לזאת מפרש המדרש דכונה גדולה כוונו בזו התשובה והוא דכתיב אמור לחכמה אחותי את. והנה למה המשיל הכתוב החכמה לאחותו ולא לאח. אך נראה דיש הפרש בין אהבת אח לאחיו ובין אח לאחותו דמי שאוהב את אחיו ומטיב עמו מזה עדיין איני נראה כאהבה שאין תלוי' בדבר כי נוכל לומר מה שמטיב עמו הוא שמצפה שפעם אחרת ייטיב עמו האח ג"כ. אכן אהבת אח לאחותו ידוע שהנקבה נקראת תמיד כושל כי היא ברשות בעלה ואינה יכולה להטיב עם זולתה. אם כן כשאח אוהב לאחותו ומטיב עמה זה הוא אהבה גמורה שאינה תלוי' בדבר לזאת אומר הכתוב שגם אהבת התורה תהי' כדמיון אהבת אח לאחותו אשר הוא אהבה שלימה. כמו כן נאהוב אנחנו את התורה הקדושה רק בשביל אהבת התורה. ובזה מפרש המדרש כונת תשובתם כי הנה יעקב אע"ה אמר להם אשר לא הי' להם לעשות דבר זה ולהרגם שיוכל לצמוח עי"ז רעה ח"ו. ע"ז השיבו השבטים הכי נעשה את אחותינו היינו חכמת התורה כזונה. והיינו דאהבת הזונה אינה עצמיות. רק שאוהב עצמו. ואנחנו אם פעם לא נעשה כפי התורה בשביל שיצמח לנו מזה רעה ח"ו אם כן לא יהי' אהבת התורה עצמיות אלא רק כמו שאוהב את עצמו לזאת אשר אנחנו אוהבים את התורה אהבה עצמיות ואף אם ח"ו יצמח לנו רעה ח"ו גם כן לא נשגיח ולא נסור מהתורה הקדושה ובודאי עשאו עפ"י דין התוה"ק:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה