אור ברסלב

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

פרשת וישב

פרשת וישלח

וישב יעקב בארץ מגורי אביו עיין רש"י הביא המשל הפחמי הזה תמה אנה יכנסו כל הפשתן הזה היה פקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך שמכלה ושורף את הכל. כך יעקב תמה מי יכול לכבוש כל האלופים של עשו לזאת כתב אלה תולדות יעקב יוסף ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם ע"כ. והנה יש להבין כונת המשל. ונראה דהנה ידוע מה שדרשו חכז"ל הקול קול יעקב והידים ידי עשו. בזמן שיש קול יעקב והיינו שלומדים תורה אזי אין שליטה לידי עשו. וא"כ כשאנחנו בנ"י ח"ו בצרה אין לנו רק לאחוז בתורה הקדושה וללמדה. וע"ז הביא רש"י ז"ל המשל מהפחמי שראה את הפשתני. והי' ירא שיבוא לביתו ובודאי ע"י היראה הי' נתבטל ממלאכתו. וע"ז השיב לו הפקח. אשר יעשה מלאכתו ועי"ז יהי' ניצוצי אש. ואזי ניצוץ אחד ישרוף את כל הפשתן. כך אנחנו בנ"י כשח"ו צרות ודאגות באו עלינו אין לנו להתבטל מלימוד התורה ולחשוב עצות ומחשבות איך להנצל מהצרות רק לעשות מלאכתינו והוא לימוד התוה"ק. וע"י לימוד התורה יהיו ניצוצי אש של תורה מכלה את הכל:

ועפ"ז נראה להבין מה שאנו אומרים בחנוכה בימי מתתיהו וכו' מסרת גבורים ביד חלשים ורבים וכו' ורשעים ביד צדיקים וכו'. ולכאורה בשלמא גבורים ביד חלשים הי' נס. אכן רשעים ביד צדיקים וכן זדים ביד עוסקי תורתך הלא כך צריך להיות. אכן להנ"ל ניחא דהנה אנחנו בנ"י אין לנו גבורת ידים ממש בפועל רק גבורתנו בקול יעקב בתפלה ובתורה הקדושה וכן היו כל הניסים שהיו לנו לא היו בגבורתנו רק בתורה ובתפלה. וכאן בימי חשמונאי היה לנו ישועה בפועל בידים ממש ע"י מלחמה לזאת הי' כאן נס חדש אשר גם ידינו ממש גברו על הרשעים וזה שאנו אומרים ורשעים ביד צדיקים. ואפשר משום דמלכות הרשעה היה רצונם להשכיח תורתנו היינו שלא יהי' לנו קול יעקב ואזי ממילא יהי' להם ח"ו שליטה עלינו בידיהם לזאת הראה אז הקב"ה וב"ש ועשה להם מדה כנגד מדה. אשר גם ידינו רמה. ולפ"ז זה הנס הי' יותר מכל הניסים כי כל הניסים אשר המה ע"י קול יעקב אינו כ"כ נס כי כך חלק לנו הש"י אשר ישועתנו יהי' ע"י קול יעקב אכן זה הנס דחנוכה היו ע"י ידינו ממש בעז"ה לזאת היה נס גדול ע"ז קבעו שמונת ימי חנוכה כאשר כתבו רבותינו ז"ל אשר שמנה הוא למעלה מן הטבע:

וישב יעקב איתא במדרש כתיב בזעקך יצילוך קבוציך כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. והנה הלשון כנוסו אין להבין כי על היחיד אין שייך לשון כינוס והי' לו לכתוב כנוסם של יעקב ובניו. ונראה דהנה אנו קוראין המקום שמיוחד לתפלה בית הכנסת. ולמה אין אנו קוראין בית התפלה כמו שאנו קוראין ביהמ"ד ע"ש שדורשין שם את התורה:

לכן נראה דמה שהמצוה להתפלל תפלה בצבור בודאי הכונה שיהי' אחדות ואהבה בינינו ונתפלל ביחד איש על חברו. אבל אם ח"ו אין בינינו אהבה ואחדות רק שונאים זל"ז זאת אין נקראת תפלה בצבור. והנה שלהיות אהבת איש לרעהו הוא השורש באם אין נחשב בעצמו לאיש גדול במעלה אזי ממילא אוהב את כל אדם. אבל אם הוא נחשב בעצמו לגדול המעלה. אזי בקושי שיתחבר עם אחר. והנה מצינו בספרים הקדושים. אשר קודם התפלה צריך לקבל עליו מצות ואהבת לרעך כמוך. והוא ג"כ כדי שאז תפלתנו תהי' תפלה בצבור. לזאת צריך כל איש שרוצה להתפלל תפלה בציבור והיינו שיהי' לו אחדות ואהבה. להיות שפל בעצמו. והיינו להכניס את עצמו כמו דאי' במגילה לך כנוס את כל היהודים והיינו ג"כ ע"ז הכונה כי אז הי' ג"כ פירוד לבבות. כמו שהלשין המן הרשע ומפורד היינו שהמה מפורדים לזאת אמרה אסתר שיכנסו כל היהודים. היינו שיכניסו את עצמם. ושלא יהיה להם לב גבוה ואז ממילא יהי' בבנ"י אהבה ואחדות. ולזאת עיקר התכלית של בית התפלה שיכניס את עצמו למען יהיה לו אהבה ואחדות ואז תהי' התפלה בציבור לזאת נקראת בית הכנסת כי זה הוא השורש. וזה כונת המדרש כנוסו היינו שיעקב הכניס את עצמו. וגם כינוס בניו שהכניסו את עצמם ולזאת תפלתם נשמעת כי הי' תפלה בציבור:

והוא נער ופירש"י שהי' עושה מעשה נערות מתקן בשערו ממשמש בעיניו ובמדרש איתא עוד מחלה בעקבו. ואין להבין לכאורה לפרש חלילה בגנות של יוסף הצדיק. וגם קשה דלעיל מני' מפרש רש"י שהי זיו איקונו של יוסף דומה ליעקב משמע שהי' דומה במדרגה גדולה כיעקב אע"ה והנה על ויבא יוסף את דבתם רעה פירש"י וכן הוא במדרש שהיה מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחשודים על עריות. ובמדרש איתא תולים עיניהם בבנות הארץ והנה ג"ז קשה להבין לדבר על השבטים דברים פחותים כאלו כעל פחות שבפחותים. לכן נראה על שהיו אוכלין אבר מן החי מפרש השל"ה הקדוש שהיו אוכלין מן בהמה שנשחטה ועדיין מפרכסת אשר לישראל מותר משום דבשחיטה תליא מילתא. ויוסף הי' סובר שעדיין לא יצאו מדין בני נח. לכן עדיין אסור לאכול מפרכסת כי במיתה תליא. והשבטים סברו דיצאו מדין בני נח ויש להם דין ישראל ומותרים לאכול ממפרכסת עיי"ש, ולזאת לשיטתם קראו לבני השפחות עבדים. אבל יוסף הי' סובר שיש להם עדיין דין בני נח. אין שום הפרש בין בני השפחות להם. ולזאת יען השבטים סברו אשר יש להם מעלת ישראל והרי הם במעלה הגדולה קדושת ישראל. לזאת לא היו נשמרים שלא להביט על בנות הארץ. כי היו בטוחים שלא יהיה להם חלילה שום הרהור רע. כי לגודל מעלת קדושת ישראל אשר להם יהי' נדמה להם כקאקי חיורא. כמו דאיתא בש"ס גבי ר' יוחנן. אכן יוסף בשביל שהי' סובר דעדיין לא יצאו מכלל בני נח ועדיין לא באו לכלל ישראל לזאת ירא לנפשו לתלות עיניו בבנות הארץ. והי' ממשמש בעיניו שלא להביט. וזה הוא פירש"י שה' עושה מעשה נערות. והיינו שהי' מחזיק עצמו כנער. ולא לאיש גדול במדרגות גדולות. מתקן בשערו אפשר לרמז דידוע דהשערות המה מותרות והיינו שהי' שומר עצמו מהמותרות. ועיין מה שכתבתי בפ' שלח לך:

ויראו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו. והנה אין להבין איך הביא אהבת אביהם ליוסף שישנאו אותו וביותר על השבטים שבטי וכו'. ונראה דהנה יען ראו שאהב אותו מכל אחיו היינו אף מבנימן ע"כ דנו בדעתם וחשבו כמו שמצינו ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ופירשו שרימה את אביו שהוא צדיק ביותר ומדקדק במצות כמו כן חשבוהו ליוסף שרימה את אביהם שהוא רק הצדיק:

וישב ראובן אל הבור איתא במדרש והיכן הי' ר"א אומר עסוק בשקו ובתעניתו כשנפנה הלך והציץ לאותו הבור הה"ד וישב ראובן אל הבור. א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה ואי זה זה הושע שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. והנה ידוע זה המדרש הוא פלא הלא גם אדם הראשון וקין עשו תשובה. וגם מה זה שבן בנך עומד ופותח בתשובה הלא בכל התורה מצינו לעשות תשובה וכל הנביאים מזהירי' על התשובה. ונראה לפרש דהנה גם מה שכתב המדרש דראובן הי' אז עסוק בשקו ובתעניתו וכי בשביל שהי' עסוק בשקו ובתעניתו הי' מוכרח לילך למרחוק מן הבור. ועוד וכי הי' אז עת לילך מן הבור הוא הי' צריך להציל את יוסף כאשר היה בדעתו להשיבו אל אביו. לכן נראה דהנה אנו רואין בעינינו אשר הצדיקים בעת עשיית המצוה עושים בהתלהבות ובשמחה ובחשק גדול ומצפים ומיחלים שיגיע העת לעשות המצוה. ורוב האנשים עושים המצות בכבדות ובעצלות. אך הוא בשביל שהצדיקים מרגישים את הנועם והמתיקות של עבודת הבורא ונועם והמתיקות של המצוה לזאת כל רצונם וחשקם רק לעבוד הבורא ב"ה. אבל מי שאינו מרגיש הנועם והמתיקות עושה המצוה בלי חשק. והנה הסיבה מי שאינו מרגיש נועם והמתיקות המצוה. יען מי שהוא נתגשם בתאות עוה"ז. וזה הוא חולי נפש כמו שחולי הגוף ע"י שאכל מאכלים לא טובים נתקלקל האצטומכא ועי"ז אינו יכול לאכול כי אינו מרגיש טעם. כמו כן אם נטמטם לבו בתאות עוה"ז ור"ל בעבירות. עי"ז שוב אינו מרגיש נועם ומתיקות הקדושה של תורה ומצות. כמו דאיתא במסכת כתובות דף ק"ד על מה שאמר רבינו הקדוש לא נהנתי מעוה"ז אפי' באצבע קטנה. הביאו התו' המדרש עד שאדם מתפלל שיכניס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנס מעדנים לתוך גופו ע"כ. ונראה לפרש שאם אדם רואה שלומד תורה או ששומע תורה. ואף עפ"כ אינו מרגיש שיבוא בלבו חשק לתורה ומצות. הרי אינו נכנס התורה לתוך גופו ע"ז אומר המדרש שע"ז אינו צריך לתפלה רק יש עצה שלא לכנוס מעדנים לתוך גופו. והיינו שלא יאכל להתענג את עצמו בדרך מעדנים. כמו רבינו הקדוש שידוע שהי' שלחנו גדול כיד המלך. ועכ"ז אמר שלא נהנה אפי' כאצבע קטנה. שלא אכל להתענג. ובאם מתנהג כן שאינו אוכל להתענג אזי יכנסו תורה לתוך גופו ויהי' לו חשק לתורה ומצות. מעתה אפשר לומר אשר ראובן לא רצה לעשות הצלת יוסף על דרך רחמנות כדרך אח על אחיו רק רצה ההצלה בתורת מצוה. אך ירא לנפשו שלא יעשה המצוה בהתלהבות הקדושה יען חטא. לזאת עסק בשקו ובתעניתו לעשות תשובה למען ינקה את נפשו עד שיוכל לעשות המצוה בהתלהבות הקדושה (ואפשר לא הלך מן הבור רק הי' עמוק במחשבתו בעשיית התשובה לא ראה את המכירה שמכרו ליוסף). ואפשר זה כונת המדרש במה שאמר הה"ד וישב ראובן אל הבור. היינו וישב לשון תשובה מעתה שפיר יש להבין לשון המדרש כשנפנה הלך אל הבור היינו כשנפנה מן החטא הלך לעשות מצות הצלה. הגם שמצינו בספרי מוסר שלא יאמר הבעל תשובה שלא יעשה המצות עד אחר שיעשה תשובה. וכמדומה לי שכן מפרשים המאמר חז"ל אל תאמר לכשאפנה אשנה. לבל יאמר שלא ילמוד רק אחר שיפנה עצמו מהחטאים. כי קודם כל צריך לעשות המצוה וללמוד תורה עיי"ש. אך אפשר לומר על איש גדול כראובן אשר מדרגתו גבוה מאד עליו לא נאמר מאמר הנ"ל. כי הטעם הוא כמו שאמרו שמא לא תפנה. ואצל איש כראובן לא שייך זה. עוד אפשר לומר דהמצוה שאין שעה עוברת מותר לעשות תשובה מקודם. עוד אפשר דמשום זה פליג רבי יהושע על רבי אליעזר ומפרש פי' אחר עיי"ש:

ומעתה נפרש יתר דברי המדרש אמר הקב"ה וב"ש מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה היינו לפי הנ"ל היתה התשובה של ראובן למען יוכל לעשות המצוה בשלימות בהתלהבות הקדושה. והיינו שהיה מתחרט במה שלא יוכל עוד לבא לפני הקב"ה במצות וע"ז עשה תשובה. ומעתה יש לפרש מעולם לא חטא אדם לפני היינו זה הי' בעיניו לחטא במה שלא יוכל להיות לפני הקב"ה וע"ז עשה תשובה. ואתה פתחת בתשובה תחלה היינו תחלה לעשיית המצוה כדי שתהיה המצוה בשלימות. הבטיח לו הקב"ה בן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה היינו במה שאמר שובה ישראל עד ד' אלקיך. היינו שהזהיר שהתשובה תהיה כדי שתוכל להיות עד ה' אלקיך היינו שתוכל לבא עד ה' אלקיך במצות היינו שתעשה תשובה בכדי שתוכל לעשות המצות בהתלהבות הקדושה כי כשלת בעוניך כי ע"י העונות נכשלת שלא תוכל עוד לעשות המצות בשלימות:

ואגב זה אפרש גם הפסוק שלאחריו קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כל תשא עון וקח טוב קחו עמכם דברים היינו שהדברים לא יהיו מהשפה ולחוץ רק בפנימיות הלב היינו שהדברים יהיו עמכם ובזה שובו אל ה' ומה יהיו הדברים אמרו תשא כל עון. וקשה הפירוש ונראה כמו שאמרו על קין שאמר גדול עוני מנשוא אמרו במדרש שקין אמר לפני הקב"ה עליונים ותחתונים אתה סובל ועוני א"א לטעון. ונראה הכונה שכל כך הי' מר לקין עד שהודה שמצד שכל האנושי אין להקב"ה למחול על עונו רק בא בבקשה ממרירות לבו הלא הבורא עולם אתה סובל הכל תשא גם עוני והיה התשובה במרירות גדול ובחרטה גדולה ומעתה התיבה תשא נדרש לפניו ולאחריו. על תשא היינו שאתה נושא הכל. תשא עון היינו תשא גם עוני. וקח טוב היינו שכל כונת התשובה הוא למען אשר הקב"ה יקח ממני מעתה הטוב היינו המצות אשר אעשה למען תהי' בשלמות בהתלהבות הקדושה:

וישכחהו רש"י כתב בשביל שתלה בו יוסף לזוכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים שנאמר אשר שם ה' מבטחו וכו'. ובמדרש איתא אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים

ואין להבין דמתחלה אמר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ואח"כ קאמר המדרש ע"י שאמר וכו' נתוסף לו ב' שנים א"כ משמע שנענש בשביל שפנה שאמר לשר המשקים להזכיר אותו א"כ מה זה שאמר המדרש תחילה אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. ועוד הרי אמר לשר המשקים שיזכרהו. נראה אפשר לפרש. כי הנה בס' אהבת יונתן על הש"ס מ' ברכות מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו קינה מיבעי ליה ומשני הש"ס סבר עבד או ממזר כשראה שהוא בנו שמח אמר סתם ברא חס על אביו. והקשה א"י הלא ראה שלא היה חס עליו ומתרץ דהנה אם בא על האדם מקריים רעים יען סר ה' השגחתו מעליו אינו כפרת עונותיו אבל אם בא מקריים שלא עפ"י דרך הטבע והוא רק מהשם ב"ה היא כפרת עונות לזאת כאשר אמר הנביא מקים רעה מתוך ביתך סבר שמא עבד או ממזר יעשו לו רעה ואזי הוא עפ"י הסתרת השגחה ולא יהי' לו כפרת עון אזי לא הי' שמח וכשראה שהוא בנו וסתם ברא חס על אביו עפ"י טבע ואבשלום לא חס עליו א"כ הוא עונש מהשם ב"ה שמח כי יהי' לו כפרת עון עיי"ש ואפשר לפרש בזה כונת המדרש היינו שהמדרש אמר מה שאמר יוסף לשר המשקים שיזכיר אותו אל פרעה לא שם הבטחתו עליו רק יוסף רצה לידע מה שהוא תפוס בבית האסורים אם הוא עונש בהשגחת הבורא או משום שסר ה' השגחתו מעליו לזאת אמר אל השר המשקים שיזכרהו. ואזי מצד הטבע הי' לו להזכירו ואם לא יזכיר אותו אזי ידע שהוא מהשגחת הבורא ב"ה שישב בבית האסורים ולזה קאמר המדרש אשר יוסף שם ה' מבטחו. היינו כאשר כתוב ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. והיינו שהמבטח לאדם יהיה השם ב"ה היינו אם השם ב"ה עושה לו כל זאת הוא מובטח שהוא לטובתו כי השם הוא משגיח עליו לזאת רצה לעשות רק ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים זה יוסף היינו שלא פנה אל שר המשקים להיות לו ישועה על ידו רק לידע אם הוא מהשם ב"ה מה שיושב בבית האסורים. ולזאת השם ב"ה מילא את רצונו שיהי' אסור עוד שתי שנים ואזי ידע שהוא מהשגחת הבורא:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה