אור ברסלב

דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין

פרשת ויחי

לחנוכה

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו' ויקרבו ימי ישראל למות. מתחלה קורא אותו הכתוב יעקב ואח"כ תיכף ישראל. ולכאורה זה הלשון ויחי יעקב אין להבין כ"כ הלא היה די לומר ויהי יעקב בארץ מצרים וגו'. והנה ידוע מה שאמרו שבארץ מצרים היה לו שלוה לזאת נקראת חיים. אכן לכאורה לאיש כיעקב אע"ה אין שייך לומר כן. אשר רק באם יש לו שלות עוה"ז נחשב לו החיים. כי אין זה התכלית עניני עוה"ז ובפרט ליעקב אבינו ע"ה. גם אין להבין מה שהביא רש"י המדרש ביקש יעקב לגלות הקץ לבניו ונסתם ממנו. וכפי הפשוט ביקש לגלות להם הקץ של הגלות. וכפי שאנו עומדים עכשיו יותר משמנה עשרה מאות שנים אנחנו בגלות. וכי זו הבשורה רצה יעקב אע"ה לגלות להם וכי זאת היא בשורה אשר כ"כ זמן יהיו בניהם בגלות. ונראה דהנה איתא במסכת ברכות רבי יוחנן כי הוי מסיים סיפרא דאיוב הוה אמר סוף בהמה לשחיטה סוף אדם למות והכל למיתה הן עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ונפטר בשם טוב. עליו הכתוב אומר טוב שם טוב משמן טוב ויום המות מיום הולדו ע"כ. והנה לכאורה קשה כפי הפשוט שלאחר שסיים ספר איוב אמר אלה הדברים. היה לו להביא פסוק מאיוב. ולא הביא שום פסוק מאיוב רק פסוק מקהלת. גם אין להבין כ"כ נפטר בשם טוב איזה תועלת בזה. ונראה דהנה ידוע אשר היסורים אשר הקב"ה שולח לאדם הוא לתועלת גדול כאשר כמה וכמה מאמרים בש"ס הורו לנו דבר זה. וגם מי לנו גדול מיעקב אע"ה אשר היה לו כמה יסורין בודאי היה רק על זו הכונה כמאמר הש"ס כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין. והיינו שהיסורים מביאים לתכלית הטוב אשר בלתי יסורים לא היה זוכה למדרגה גדולה שבגדולות. אכן זאת נוכל לידע אשר בשעת היסורים שיש להאדם אין מרגיש זאת אשר היסורים מביאו למדרגה גדולה. כי אם היה מרגיש זאת אזי היסורים לא היו נחשבים לו ליסורים כי אדרבה היו לו היסורים לתענוג גדול. בזה אשר יביאו לו לתכלית טוב ולעבודת הבורא ב"ה וב"ש. כאשר איוב בעת אשר היה לו היסורים היה צועק וטען טענות כי אז לא היה מרגיש התכלית הטוב שיהיה לו אחר כך. אך כאשר התחזק איוב וכן כל הצדיקים בעת אשר יש להם ר"ל היסורים יחזקו את עצמם בכל כחם שלא לעזוב את עבודת הבורא ועובדים בכל כחם אף בעת שיש להם ר"ל היסורים. וכאשר הקב"ה וב"ש רואה את עבודתם גם מתוך היסורים. אזי ישיגו את המדרגה הגדולה. ואזי הבינו בטוב את היסורים שהיו להם. אשר על ידם באו לתכלית טוב וגדול כזה. ואזי יש להם שמחה גדולה בהיסורים שהיו להם. לזאת יעקב אע"ה אשר היה לו יסורים ועבד את הבורא ב"ה וב"ש מתוך היסורים זכה למדרגה גבוה שבגבוהות אשר שמו היה ישראל אשר השם משמות הקדושים הוא בתוך השם ישראל כי נתקדש כל גופו בקדושה. והנה ידוע אשר רבי יוחנן היו לו יסורים גדולים ר"ל דין גרמא דעשיראי ביר אשר מתו לו ר"ל עשרה בניו. וזאת היא יסורים גדולים שבגדולות ר"ל. והנה בודאי בעת אשר היו לו היסורים האלו עוד לא היה מרגיש התכלית הטוב שיהיה לו אח"כ. ועכ"ז בודאי עבד את הבורא בתורה ובעבודה בכל כחו. ובודאי זכה אחר כך למדרגה גבוה שבגבוהות ואז ראה ושמח בהיסורים אשר היו לו כי ראה את התכלית הטוב שהיה לו ע"י היסורים. וזה הוא פירוש המאמר ר"י כי הוי מסיים ספרא דאיוב היינו אח"כ כשהשיג התכלית הטוב ע"י היסורים שהיו לו וספרא דאיוב היינו הטענות של איוב שהיה גם כן צועק בעת היסורים. אזי כאשר בא רבי יוחנן למדרגה גבוה הוי אמר איך יתנהג כל איש ישראל שיזכה למדרגה גבוה והיינו כי ידוע אשר לכל איש יש שתי נפשות נפש הבהמיות ונפש האדם ולאיש ישראל יש לו ג"כ נשמה קדושה. והנה נפש הבהמיות בטבעה לחשוק לתאות עוה"ז. ונפש האדם בטבע לאסוף הון ועשירות ולהיות מושל על הכל. ונשמה הקדושה כל חפצה לתורה ולעבודה. לזאת אמר ר"י אשר מצד נפש הבהמה אין שום עצה רק לשחוט היינו שלא לתת לה את חשקה ותאותה. ונגד נפש האדם אשר בטבעה לאסוף הון ועשירות ולהיות מושל. יש עצה לזה הלא סוף אדם למות ואם כן לאיזה תכלית יאסוף הון ועשירות. רק מה שבטבע האדם לאסוף הרבה. הטבע הלזו יעשה האדם. ויקח אותה לאסוף הרבה תורה ומצות כי והכל למיתה הן עומדין [וזו היא הנשמה הקדושה שנקראת הכל כי זה עיקר שבאדם] והיינו שהנשמה הקדושה מצפה למיתה שתבוא אל אבינו שבשמים עם תורה ומצות. לזאת הטבע של נפש האדם לאסוף. יאסוף עם הטבע הזו הרבה תורה ומצות שזאת היא עיקר התכלית גם לאחר מיתה. ואחר כך אמר ר"י עצה לזה שיבא למדרגות האלו. אשרי מי שגדל בתורה היינו שיתגדל וינהג עצמו עפ"י דרך התוה"ק ואזי ממילא יהיה נמאס אצלו כל עניני עוה"ז (וזאת הוא לעמוד נגד נפש הבהמיות) ועמלו בתורה היא נגד טבע נפש האדם היינו שיעמול לאסוף הרבה תורה ומצות. ונפטר בשם טוב היינו שע"י כ"ז אם יתנהג עצמו כזאת אזי יזכה לשם טוב והיינו שיזכה ג"כ לשם ישראל, וע"ז הביא הפסוק מקהלת טוב שם (ואיזה שם הוא טוב אשר הוא) משמן הטוב היינו משכל הטוב ואין טוב אלא תורה. ויום המות (יזכור תיכף) מיום הולדו וממילא יעסוק כל ימי חייו רק במה שטוב לו לתכלית לאחר המיתה. והנה יעקב אע"ה כאשר זכה לשם ישראל יען נתקדש גם גופו קדש קדשים. אז היה לו חיי שלוה. והיינו כי ידוע כל זמן שהחומר של אדם מתאוה לענינים הגשמיים יש לו צער תמיד כי אם עושה עניני עוה"ז היינו אכילה ושתיה אשר הגוף נהנה למלאות תאותו. יש להנשמה הקדושה צער מזה כי לא באלה חפצה. ואם עושה דבר לעבודת הבורא ב"ה יש להגוף והחומר צער מזה. אכן כשזכה האדם להיות כל גופו נתקדש בקדושה ובטהרה. אזי כל מה שעושה האדם אפילו אכילה ושתיה. ועוד שאר עניני עוה"ז ההכרחיים לאדם הכל הוא בקדושה ובטהרה. וגם כשעושה לעבודת הבורא גם הגוף הקדוש נהנה מזה ואז חייו חיי שלוה כי אין לו שום צער מכל מה שעושה כי הכל הוא בקדושה ובטהרה וזה הוא כונת חכז"ל שהיה לו חיי שלוה וזאת היא כונת הכתוב ויחי יעקב היינו שגם עם שמו יעקב (אשר היה מורה על הגוף והחומר) היה לו חיי שלוה ואח"כ כאשר קרבו ימיו למות קראו הכתוב ישראל. כי עם שמו ישראל היה מתאוה למיתה לאור באור החיים. ומעתה נראה מה שיעקב אע"ה רצה לגלות הקץ היינו אחר שיעקב אבינו ע"ה זכה למדרגה גבוה שבגבוהות אחר היסורים והצער. ואזי ידע אשר גם אנחנו בניו נזכה אחר הגלות והיסורין למדרגות גבוהות שבגבוהות. וזאת שרצה יעקב אע"ה לגלות להם את הקץ. היינו שזה התכלית הטוב רצה לגלות להם. ונסתם ממנו כי אם היה נגלה לנו התכלית הטוב שיהיה לנו לא היו היסורי הגלות נחשב לנו ליסורין וכהנ"ל. ונזכה לעבודת הבורא ב"ה ולתכלית הטוב שיהיה לנו במהרה:

תוכן העניינים

דברי יהושע (פריידין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה