דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
לחנוכה
הנה הובא בספרים שמלכות אנטיוכוס רצה לבטל מילה ושבת וחדש ונראה הטעם מה שרצה לבטל השלשה אלה יען השלשה אלה המה ההכרחיים להתורה והרי השלשה אלה נצטוינו קודם קבלת התורה כי גם שבת במרה נצטוו והחדש הזה לכם נצטוו במצרים והנה ראשית היא המילה שצריכים אנחנו להיות נימולים כי ע"י המילה נתקנו להיות מוכנים ומוכשרים לתורה ואף שבת קודש שנתן לנו הקב"ה היא ג"כ לתועלת לנו אל התורה והיינו כי בש"ק מתעורר בכל נפש ישראל תשוקה אל התורה הקדושה כי קדושת שבת נכנסת בכל נפש ישראל כמאמר חכז"ל אשר הקב"ה אמר לשב"ק כנסת ישראל יהיה בן זוגך והיינו שהשב"ק משפיע קדושה אל נפש ישראל לחשוק ולהתאות אל התורה והעבודה ואחר שתי אלה צריכים אנו להשלישי מה שנתן לנו הקב"ה החדש הזה לכם. והיינו דעיקר ענין ראש חדש הוא מולד הלבנה וידוע דהלבנה אין לה אור מעצמותה רק היא מקבלת האור מהשמש ואנחנו בני ישראל נמשלו ללבנה. והיינו בבחינה זו כמו שהלבנה כל עיקרה שהיא מקבלת השפעת האור מן השמש כמו כן אנחנו בני ישראל כל תכליתנו שנהיה חפצים תמיד לקבל השפעת התורה והיינו לשמוע דבר תורה וללמוד תורה מהמלמד אותנו תורה. לזאת מלכות אנטיוכוס הרשעה רצה לבטל אלה השלשה למען לא ימצאו ב"י חלילה תורה והקב"ה עשה לנו נסים לבטל מחשבתם הרעה ולזאת בימי חנוכה היא שבת קודש וגם ראש חדש טבת והיינו להודות ולהלל להקב"ה שנשאר לנו השב"ק והחדש. ועי"ז ימצא בנו תורה. והנה תמיד ימי חנוכה חלים בעת קריאת הסדרות וישב מקץ ויגש ונראה לכונה גדולה אירע כן תמיד להתחזק אותנו לעבוד את הבורא עולם בחשק גדול כי אלה השלשה סדרות יספרו לנו מה שקרה ליעקב אע"ה צרת יוסף וגם צרות השבטים הקדושים. וגם יוסף שנמכר לעבד ואח"כ בבית האסורים. והנה יעקב אע"ה עם בניו שבטים הקדושים היו אז כל ישראל וכולם היו בצרות ובפרט ליעקב אע"ה שקפץ עליו רוגזו של יוסף והנה מלבד הצער של יוסף שנאבד מיעקב אע"ה אך גם גילוי השכינה לא הי' לו כל הימים האלו והנה הי' אז מעמד יעקב אע"ה כמו הגלות של עכשיו לבד הצרות אשר לנו אף גם אין בנו לא נבואה ולא התגלות השכינה. ולזאת צר לנו מכל צדי צדדים:
והנה מה שסיבב הקב"ה כן ליעקב אע"ה היא לתועלת לנו והיינו שיעקב אע"ה אף שהי' במעמד כזה עכ"ז עבד את הבורא ביתר שאת ומעשה אבות ירשו בנים. והנה יען אבותינו הקדושים עבדו את הבורא ב"ה גם ע"י יסורים כמו כן אנחנו ירשנו מדה זו בירושה אשר נוכל ג"כ לעבוד את הבורא ב"ה מתוך יסורים. ואפשר בזה להבין מעט המדרש. שהשבטים שתפו להקב"ה עמהם שלא לגלות ליעקב אע"ה והקב"ה הסכים עמהם ולכאורה הוא פלא איך השבטים בקשו כזאת מהקב"ה:
אך לפי הנ"ל יען גם השבטים הקדושים ידעו אשר אנחנו בניהם נהי' בהגלות הזה ויראו לנפשם שמא לא יהיה בכחנו לעבוד את הבורא ב"ה מתוך יסורים גדולים כאלו היינו הצרות הגופניות וגם לא נבואה ולא התגלות השכינה לזאת בקשו מהקב"ה אשר גם אביהם יעקב אע"ה יהי' ג"כ במדרגה זו היינו יסורים כאלו ובלא התגלות השכינה ובטוחים היו שיעקב אביהם עכ"ז יתחזק בעבודת הבורא ואזי יהי' נקל לבניהם שיעבדו ג"כ את הבורא אף מתוך יסורים כי מעשה אבות ירשו בנים. לזאת ימי החנוכה הי' לתועלת אשר נתחזק להיות לנו האור תורה למען נעבוד את הבורא ב"ה לזאת אלה השלשה סדרות מחזקים אותנו אשר ראינו אשר אבותינו הקדושים עבדו את הבורא מתוך יסורים וסללו לנו הדרך הזה להיות בכחנו גם כן לעבוד את הבורא אף מתוך יסורי הגלות. וגם זו הצרה של יעקב אע"ה היה הצרה אחרונה אשר אחר זאת הצרה לא הי' לו עוד שום צרה רק כל טוב כמו שהעיד הכתוב ויחי יעקב כמו כן אנחנו בטוחים אשר נושעה מאלה היסורים ויבוא משיח צדקנו ויהי' לנו כל טוב כמו שהי' לאבותינו:
בגמ' שבת דף כב) מצות נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים ביום הראשון מדליק שמנה וכו' בית הלל אומרים ביום הראשון מדליק אחד וכו' וצריכין להבין למה מצוה זו נשתנה בעשייתה בשלשה מדרגות. עוד איתא אמר ר' תנחום נ"ח שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו' ואמר ר' תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו ע"כ. ויש להבין הסמיכות של הני תרי מימרות. ונראה דהנה כל מה שעבר עלינו הצרות והישועות הוא לתכלית טוב עבורנו כאשר הצרות של מצרים והגאולה והישועה היה לתכלית לקבל עלינו תורה שבכתב והצרות שבימי אחשורוש והישועה הי' לתכלית לקבל עלינו תורה שבע"פ כמו דאיתא במ' תנחומא פרשת נח. ועתה בודאי גם הצרות של ימי אנטיוכוס והישועה הי' ג"כ לתכלית. ולאיזה תכלית. נראה שזכינו לזה התכלית שנייגע בלימד התורה עד שנראה בעינינו האור של התורה. כאשר אמרו בשם הרב הקדוש ר' פנחס קאריצער זצלל"ה שהששה והשלשים נרות חנוכה הוא נגד הששה ושלשים מסכתות והיינו שע"י הנס חנוכה זכינו לזה שנוכל להמציא חידושי תורה בשכלנו ובזה יש להבין מה שהדינים של נר חנוכה לא נמצאים בהמשניות רק בהגמרא והדינים של פורים יש במשניות והיינו שע"י הנס של פורים זכינו לקבל עלינו תורה שבע"פ לזאת הנס פורים יש לו שייכות גדול אל המשניות אשר היא התורה שבע"פ ונס חנוכה יש לו שייכות אל הגמ' שהיא להבין ע"י פילפול דינים של המשניות. ואפשר שזה הוא הרמז המצוה להדליק נרות בחנוכה. והיינו כי ידוע דהמוח הוא דומה להשמן ואם מייגע בהמוח בלימוד התורה אשר נמשלה כאש הרי הוא מדליק את המוח באור התורה. וידוע שמלכות אנטיוכוס נקרא חשך כדאיתא וחשך זה יון כי המה נגד התורה ומי שהוא נגד התורה נקרא חשך לזאת רצו להחשיך עיניהם של ישראל והיינו שלא יהיה להם האור תורה ואפשר שזה הוא הרמז שטמאו כל השמנים והיינו שחשכו כל המוחות הקרואים שמן ולזאת גברו עליהם אז הכהנים כי מהם תצא תורה וכאשר גברו עליהם הכהנים באור תורה שלהם זכינו גם אנחנו להיות לנו האור תורה להדליק בו את המוח לזאת המצוה עלינו להדליק בימי חנוכה נרות ומן המובחר בשמן זית. ומעתה דעיקר תכלית הנס חנוכה היה לתכלית לימוד התורה להבין ולהשכיל וידוע דלאו כל אפין שוים כי הרבה מדרגות יש אנשים אשר להם מוחות קטנות ואנשים אשר להם מוחות גדולות ועוד גדולות יותר ולמען בל יאמר מי שמוחו קטן ואינו יכול לחדש כל כך חידושים בתורה אשר הוא פטור מלימוד התורה ע"ז קבעו חכז"ל מצוה זו דנרות חנוכה אשר היא רמז על לימוד תורה על שלשה מדרגות זו למעלה מזו לרמוז אשר כל המדרגות חייבים ללמוד תורה. ואפשר עפ"י זה יש להבין מה דפסקינן במצות נר חנוכה דכבתה אין זקוק לה. דלכאורה אין להבין בפשטות דהנה פסקינן דצריך ליתן שמן שיעור שיהיה דולק לכל הפחות חצי שעה אם כן למה אם כבתה בתוך חצי שעה אין צריך להדליק. וכפי הנ"ל אפשר לרמז כיון דכל מצות נ"ח הוא לרמז על לימוד תורה היינו שנלמוד תורה וידוע מי שמוחו קטן אין לו חשק כ"כ ללמוד כי יאמר הלא אין ביכלתו לגמור הלימוד בטוב. ע"ז רמזו לנו חז"ל בזה דכבתה אין זקוק לה. והיינו כמו במצות נ"ח אף שהמצוה היא להיות דולק חצי שעה מכל מקום אם כבתה אין זקוק להדליק ויצא ג"כ המצוה ויש בזה רמז גם כן ללימוד התורה והיינו שמחויב כל איש ללמוד ואף אם אין בכחו לגמור הלימוד באופן יותר טוב כי אין מוחו גדול כ"כ (והיינו שכבתה מוחו) מ"מ מקיים מצות הלימוד וזה יוכל להיות ג"כ הרמז מה שמותר להדליק אף בשמנים שאין דולקים יפה ויש לחוש שיכבו. לרמז שגם מי שמוחו חלש לא יניח מעסק התורה הקדושה:
ומעתה יש להבין הסמיכות גם כן דידוע דיש אנשים אשר הרימו את לימוד התורה עד למעלה והמה שפלים בעיניהם ואומרים אשר ערכם קטן ללימוד התורה וזה הוא הרמז שאמר ר' תנחום נ"ח (היינו הרמז של לימוד התורה) שהניחה למעלה מעשרים אמה מעשרים אמה היינו שאומר שלימוד התורה היא אצלו למעלה למעלה דלא שלטה ביה עינו והיינו שעיני השכל שלו לא יוכלו לשלוט בלימוד התורה. דרך זה היא פסולה. ועל זה הביא המימרא שניה לפרש הטעם דהנה ידוע מה שזה"ק אמר ע"ז הפסוק והבור רק אין בו מים היינו מי שאין לו תורה הנמשלה למים יש בו נחשים ועקרבים. והיינו כי ידוע שהתורה נמשלה למים ולאש והיינו כל איש צריך להיות לו קרירות וחמימות. קרירות לעניני עוה"ז וחמימות לעבוד את הבורא. והנה התורה יש בה שני פעולות להקר את האדם מעניני עוה"ז וליתן חמימות לעבודת הבורא. והנה טבע החומר לחמוד לעניני תאוות עוה"ז רק ע"י לימוד התורה נחלש כח התאוות. לזאת אם אין באיש תורה הנמשלה למים ממילא יש בו נחשים ועקרבים היינו כח התאוות והחמדות לעניני עוה"ז המזיקין את האדם כמו נחשים ועקרבים. ולזאת אין שום איש יכול לפטור את עצמו מלימוד התורה כי להבדיל שארי למודי חכמות הוא רק אם יכול לבוא לתכליתה אבל אם אינו יכול לבוא לתכליתה היא ללא תועלת. אבל לימוד תורתנו הקדושה אף אם אין יכול לבוא לתכליתה מכל מקום הלימוד בעצמו היא לתועלת גדול שיהיה ניצול מנחשים ועקרבים אשר בו. ולזאת אין שום איש יכול לפטור עצמו מלימוד התורה אף אם לא יכול לגמור כ"כ כי זולת לימוד התורה יש בו נחשים ועקרבים והרי הני מימרות שייכים להדדי:
ובזה פירשתי הזמר בשבת אל ההרים אשא עיני כהלל ולא כשמאי. והוא דהנה בשבת קדש נתעורר רוח טהרה בלב איש ישראל לתורה ולעבודה אך ידוע אף אם בא לפעמים התעוררות לתורה ולעבודה אך יען ששכלו קטן לזאת יאמר מי אנכי ללמוד תורה. אך באמת הוא טעות כי תורתנו הקדושה אין שום דמיון לשארי חכמות אשר תלוים רק במי ששכלו גדול אבל תורתנו הקדושה נמצא באיש אשר הולך בדרכי השם אף שאין שכלו גדול כל כך ולהיפך אף מי ששכלו גדול אם אין לו יראת שמים בזה האיש לא ימצא תורה אבל מי שהוא ירא שמים לאמיתו אף אם שכלו אין גדול כ"כ נמצא בו תורה ויש גם ראיה לזה דפסקינן הלכה כבית הלל נגד בית שמאי משום דב"ה היו הרבים אף דב"ש היו מחדדי טפי ובודאי מצד הסברא שארי חכמות אין לראות רק מי שהוא חכם יותר מחבירו בחכמה זו אף אם הוא נגד רבים שחולקים עליו אם המה אינם חכמים בחכמה זו כמו הוא:
אכן תורתנו הקדושה תורתו של הקב"ה ולא שכל אנושי. לא נמצא תורה לאמיתו רק במי שהוא עובד ב"ה ביראת שמים לזאת אם רבים מסכימים על דבר אחד הלכה כמותם כנגד המעט החולקים אף אם המיעוט שכלם יותר גדול מהם כי אף גם המיעוט החולקים המה שוים גם ביראת שמים כמו הרוב והיינו בית שמאי מ"מ כיון דבית הלל המה הרוב הלכה כמותם. ומעתה יש לפרש הזמר הנ"ל כי בש"ק נתעורר הרוח טהרה אל תורה ועבודה ע"ז בא הזמר הנ"ל לבל לא יהיה לו מניעה יען ששכלו קטן. אך כל איש יכול לומר אל ההרים אשא עיני היינו שיוכל להביט בהתורה הקדושה שהיא גבוה מאד דהרי הלכה כהלל ולא כשמאי: