דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
פרשת וארא
וארא אל אברהם וגו' פירש"י אל האבות. ואין להבין בזה הכונה של רש"י ז"ל ועיין במזרחי ונראה לפענ"ד דהנה נראה לפרש מה שאמר משה למה הרעותה לעם הזה דמשה רבינו ע"ה יען מאז בא אל פרעה בשליחות מהקב"ה הרע פרעה יותר להעם לזאת הי' משה ירא אשר חלילה בני ישראל יפלו מהאמונה. הגם שמשה ידע והאמין מה שהקב"ה הבטיח לפדותם. אך גם על שעה זו הי' מיצר למשה שיפלו חלילה מהאמונה. לזאת טען משה למה הרעותה לעם הזה. וע"ז אמר לו הקב"ה שלא יהיה ירא על ישראל שיפלו חלילה מהאמונה. ובשביל זה אמר הקב"ה למשה וארא אל אברהם וגו' וכפי מה שפירש"י הבטחתי להם ולא קיימתי להם ולא הרהרו אחר מדותי. וע"ז פירש"י אל האבות היינו שאברהם יצחק ויעקב המה האבות בני ישראל ומעשה אבות ירשו בנים. לזאת גם בני ישראל אשר המה בנ"י בודאי ג"כ לא יהרהרו אחרי ולא יפלו חלילה מאמונתם:
הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים כתב רש"י זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה הנה ידוע מה שהקשו המפרשים הלא בני ישראל לא שמעו מקוצר רוח. אבל פרעה לא היה לו קוצר רוח וגם יש לדקדק על רש"י שפירש תחלה על ואני ערל שפתים ואח"כ על ואיך ישמעני פרעה. ונראה דהנה משה רבינו ע"ה בתחלת השליחות אמר לא איש דברים אנכי ונראה לפרש דהנה משה רבינו ע"ה ידע אשר זה השליחות מהשם ב"ה וב"ש לישראל ולפרעה הוא העיקר אשר הדיבורים יכנסו ללב ולפעול יראת השם והאמונה ומשה רבינו ע"ה יען כי היה עניו מאד והיה מחזיק בעצמו במדרגה קטנה. וידוע אשר לזה שהדיבורי' יכנסו בלב השומע צריך להיות המדבר במדרגה גבוהה היינו שכל דבוריו יהיו בקדושה ובטהרה. אכן משה רבינו ע"ה היה מחזיק עצמו במדרגה קטנה מחמת ענותנותו הגדולה. לזאת אמר לא איש דברים אנכי והיינו כי אינני במדרגה גדולה שאהיה איש דברים שיכנסו דברי בלב השומע. וגם כאן אמר כן והוא כי ידוע אשר נסיון עושר הוא יותר מנסיון עוני לזאת אמר הן בנ"י לא שמעו אלי ואף שהוא משום קוצר רוח ועבודה קשה אשר הוא רק נסיון עוני ועכ"ז לא נכנסו הדברים אל לבם. ואיך ישמעני פרעה אשר לו רב טוב. ולזאת פירש"י תחלה על ואני ערל שפתים שהוא כמו ערלת המילה. כי ידוע שיש שלשה ערלות ערלת המילה. וערלת הלב. וערלת הלשון. והיינו שאדם צריך לתקן ערלת הלב וערלת הלשון כמו שצריך למול ערלת המילה. וכ"ז שלא תיקן ערלת הלשון נקרא ערל שפתים. לזאת על גודל ענותנותו של משה רבינו ע"ה היה מחזיק עצמו שהוא עדיין ערל שפתים להכי פירש"י תחלה על ואני ערל שפתים היינו שמשה רבינו ע"ה תלה הדבר מה שלא שמעו אליו בנ"י הוא רק בשביל שהוא ערל שפתים לזאת לא נכנסו הדברים בלבם ומכש"כ שלא יכנסו דבריו בלב פרעה וכהנ"ל. מעתה יש להבין מעט זה הקל וחומר אשר הוא מעשרה ק"ו בתורה והוא ללמד אותנו דרכי התורה והעבוד' וכפי שפי' יש לנו ללמוד שלא יאמר איש אם היה לו עשירות היה יכול לעבוד את הבורא ביותר מעכשיו שאין לו עשירות וזה הקל וחומר שבכאן לומד אותנו אשר יותר בנקל לעבוד את הבורא שלא בעשירות מבעשירות ונבין ג"כ המאמר כל המקיים התורה מעוני סופו לקיים מעושר היינו שיזכה למדרגה יותר גדולה לקיים התורה גם מעושר:
איתא במדרש על הפסוק ויצום אל בני ישראל אמר לו הקב"ה למשה בני סרבנים הם רגזנים הם טרחנים הם כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללים אתכם שיהיו מסקלים אתכם באבנים ע"כ. והנה ידוע מה שאמרו בש"ס דאם אנחנו עושים רצונו של מקום נקראים בנים ואם חלילה לא נקראים עבדים. והנה אלה המדות אינם טובים ואעפ"כ קראם הקב"ה בני. וגם יש להבין מדקאמר המדרש זאת על הפסוק הזה נראה דהוא דרך פירוש על הפסוק ולכאורה אין רמז לזה. ונראה דהנה איתא בש"ס לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אי אזיל מוטב ואי לא וכו' עד יעסוק בתורה. והנה בודאי הראשית הוא לכל איש ישראל אם היצה"ר מסית אותו לעשות דבר עבירה שלא ישמע לו. אך אם היצה"ר מתגבר עליו אזי יעשה כפי שלמדו אותנו חכז"ל. דמרגיז על היצה"ר (היינו שיכעוס על היצה"ר. ויאמר איך אתה מפתה אותי לעשות מעשה נגד רצון הבורא ברוך הוא להדיחני חלילה) ובאם אחר כל זה היצה"ר מתגבר עוד עליו עד יעסוק בתורה הנה באלה הדברים הנאמרים בש"ס יוכל כל איש לנצח את היצה"ר. והנה על טרחנים פירש"י בפ' דברים מוסיף עליכם דיינים. מעתה נראה להבין מעט כונת המדרש והוא בודאי כך ברא הקב"ה אותנו בנ"י שיהיה לנו המדות האלה היינו להיות סרבנים שלא נשמע את היצה"ר. וגם להיות רגזנים שנרגוז על היצה"ר. ונראה דגם מדת טרחנים היינו מוסיף עליכם דיינים. צריך ג"כ כל איש ישראל להיות לו היינו באם אחר הסרבנות והרגזנות לא אזיל היצר הרע אזי מוכרח לילך אל צדיק שיעסוק עמו בתורה. ובזה ינצח את היצה"ר. וזאת אמר הקב"ה למשה. בני יש להם בטבעם אלה המדות סרבנים רגזנים טרחנים. כי כך בראתי אותם בטבעם למען יוכלו לנצח את היצה"ר לזאת בנקל להם להיות סרבנים ורגזנים וטרחנים לפעמים אף נגד המנהיג שלהם וזה הוא דרך פירוש על הפסוק ויצום אל בני ישראל היינו שהמה במדרגת בני ישראל אשר להם אלה המדות בטבעם למען יהיו בני ישראל לנצח את היצה"ר לזאת קראם הקב"ה בני היינו שהמה בני וצריכין לעשות רצונו ושלא לשמוע אל היצה"ר לזאת יש להם אלה המדות בטבעם. ובזה יש להבין סיום המדרש שיהיו מסקלים אתכם באבנים אשר לא היה עוד חלילה שיסקלו המנהיגים באבנים אכן ידוע מי שהוא סרבן ואינו רוצה לשמוע ולציית. עושה את לבו קשה כאבן ונקרא לב האבן. וידוע אם אינם רוצים לשמוע אל המנהיג אשר רוצה להדריכם בדרך התורה זאת היא עג"נ גדול עד למאד וזה הוא הפירוש שיהיו מסקלים אתכם באבנים היינו בזה שאינם שומעים לכם כי לבם אבן וע"מ כן תקבלו עליכם: