דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
ספר שמות
איתא במדרש על הפסוק אשר לא ידע את יוסף היום לא ידע את יוסף ולמחר אמר לא ידעתי את ה'. ונראה הכונה דהמדרש מלמד אותנו איך כל איש ישראל מחויב לזרז את עצמו שלא לעבור חלילה אפילו על דבר קטן כי אם חלילה יעבור על דבר קטן אזי חלילה יהיה סופו לעבור חלילה גם על חמורות שבחמורות. כמו שראינו בפרעה הרשע אשר לבסוף כפר בעיקר כי אמר לא ידעתי את ה'. ובא הכתוב להודיע לנו יען מתחלה לא ידע את יוסף היינו שלא היה נחשב בעיניו מעלת יוסף הצדיק לזאת לבסוף בא לידי כפירה:
ויאמר לרשע למה תכה רעך. פרש"י רשע כמותך. ולכאורה אין להבין הלא אם מכה איש צדיק הוא יותר עולה ממכה רשע הגם שרש"י בא לפרש מלת רעך והיינו שהוא רעהו ברשעות ולמה אמר כך משה רבינו הלא בודאי בא להגדיל החטא וברשע כמותך מקטין החטא. אכן נראה דהנה הגדולה שברשעות מה שאדם עושה דבר שהוא נגד טבע האנושי. והנה זאת ידוע אשר רשע ר"ל שונא לאיש צדיק כי הרשע אוהב רק מעשה רשעיות ע"כ אם איש רשע מכה איש צדיק הגם שעובר עבירה גדולה בזה אך עושה הוא כפי טבעו הרעה. אכן איש רשע מכה רשע כמותו הוא עושה אף נגד הטבע ואין לו בשום דבר להצדיק עצמו כי למה הוא הוא שונא לרשע כמותו:
וגם דלה דלה לנו. הנה בתפלת גשם ג"כ נזכר זכור משוי בתבת וכו' נמו דלה דלה והשקה צאן מים. ואין להבין מה שנזכר זה הזכות שדל דלה על משה רבינו ע"ה. ונראה הביאו מספרים הקדושים אשר מזל דלי יש לישראל שייכות לזה המזל עיין בס' בני יששכר. ונראה לפענ"ד דהנה הכלי דלי השתמשותה לדלות המים ולשפוך ממנה המים אל כלי אחרת אבל לא שיהיה נשאר בתוכה המים. והנה ידוע אשר אנחנו בני ישראל צריכין ג"כ להיות על אופן זה היינו שכל אחד מה שיש לו ממון או תורה שלא להחזיק לעצמו רק גם ליתן לאחרים כמו שאמרו על המשנה בפרק אבות אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך. היינו שאל יחזיק התורה לעצמו רק ילמוד תורתו גם לאחרים. וכמו שדרשו חכז"ל על דמשק אליעזר שדולה ומשקה תורת רבו לאחרים. לזאת אנחנו שייכים אל המזל דלי. גם משה רבינו ע"ה בעשתי עשר חודש והוא חודש שבט והוא מזל דלי הואיל משה ולמד משנה התורה עם כל ישראל והיינו דולה ומשקה תורה הקדושה לאחריה והיה לו מדת דלי לזאת נזכר זה השבח דלה דלה לנו על משה רבינו ע"ה שכל עשייתו היה רק בשביל ישראל. ואפשר גם כאן יש לפרש דלה דלה לנו היינו שכל כוונתו היה רק לנו ולא שיהיה לו טובה מזה. וישק את צאן (היינו אנחנו שנקראים צאן) מים היינו תורה שנמשלה למים):
איתא במדרש הרי שני גדולי הדור בדקן הקב"ה בצאן בדק לדוד בצאן וכו' ואף משה לא בדק הקב"ה אלא בצאן וכו' ואמר הקב"ה יבואו וירעו את צאני. ולכאורה אין להבין כ"כ מעלת משה רבינו ע"ה ודוד מלכא משיחא קדישא יהיה על שרעו יפה את הצאן. ונראה דהנה איתא במדרש וארא כל המתעסק בצרכי צבור תלמודו משתכח ממנו. והיינו כי ידוע דעל מי שמוטל צרכי צבור ולעיין בצרכיה ולהשגיח עליה. אין לו עת ופנאי לעסוק בתורה ובתפלה לזאת תלמודו משתכח ממנו. לזאת מי שנוטל התמנות מצרכי צבור צריך לכנוס בזה שלא יוכל כ"כ לעסוק בתורה בשביל טרדת צרכי צבור. ולזאת בדק הקב"ה את משה רבינו ע"ה ודוד מלכא משיחא קדישא בצאן. והיינו כי ידוע אשר הרועה צריך להשגיח תמיד על הצאן ואזי בשעת הרעות הצאן אין עת לעסוק בתורה ובעבודה רק להשגיח על הצאן. והנה יען ראה הקב"ה אשר משה רבינו ודוד ממש"ק רעו את הצאן בהשגחה. כי אמרו אם מוטל עליהם השגחת הצאן לא השגיחו על עצמם לעסוק אז בתורה. לזאת אמר הקב"ה יבואו וירעו את עמי כי בודאי ישגיחו עליהם בכל צרכיהם:
ובזה יש להבין דברי רש"י בפרשת יתרו על הפסוק וירד משה מן ההר אל העם. מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם. ולכאורה אין להבין כ"כ וכי משה רבינו ע"ה היה לו עסקים עסקי מסחר. אכן להנ"ל הכונה שמשה רבינו ע"ה לא היה פונה לעסקיו היינו שהוא יעסוק בתורה בעצמו ובפרט אז מה שהשיג משה רבינו ע"ה בההר עכ"ז לא היה פונה עבור עצמו רק אל העם ולהשגיח עליה וללמדם מה שצריכים:
עתה תראה אשר אעשה לפרעה. רש"י הביא הש"ס סנהדרין העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם לארץ. ולכאורה קשה מאד דמשמע דמכאן היה הפסק על משה רבינו ע"ה שלא יכנס לארץ. והלא כמה פעמים כתבה התורה אשר יען לא האמנתם בי להקדישני וגו' לכן לא תביאו וגו'. ונראה דהנה ידוע מה שכתבו דלהכי לא היה משה מכניס את ישראל לארץ יען כי מרע"ה היה כל עשייתו רק בשביל טובת ישראל ומסר נפשו בשביל טובת ישראל כמו שאמר ואם אין מחני נא מספרך גם כאן אמר להקב"ה למה הרעותה וגו' ובמדרש וארא איתא נסתכל הקב"ה אשר בשביל צער ישראל דיבר כן שלא היה חושש על עצמו כלום רק בשביל טובת ישראל לזאת נקרא איש אלקים לא נכון אשר מעשיו לא יהיו קיימים לעולם. והרי נתינת התורה אשר היה ע"י משה רבינו היא קיים לעולם. לזאת אם היה מכניס את ישראל לארץ לא יוכל להיות עוד גלות. לכן יען אמר למה הרעותה וגו' בשביל צער ישראל לא יוכל לראות העשוי למלכי שבעה אומות והוא שכתבה התורה יען לא האמנתם בי להקדישני וגו' דהא האי ולא האמנתם להקדישני היינו כמו שכתב רש"י שם בפ' חקת שלא דברו אל הסלע כי אם היו מדברים אל הסלע היה קל וחומר מה הסלע מקיים דיבורו של מקום קל וחומר אנו ואם היו מדברים אל הסלע היה קל וחומר ולא היו ישראל חוטאים בשביל הקל וחומר ואם לא היו חוטאים לא היה עוד גלות והיה משה מכניסם לארץ. אכן יען לא דיברו אל הסלע ואין קל וחומר ל את היה גלוי וידוע לפני הקב"ה שיהיה עוד גלות כי יהיו חוטאים לכן לא תביאו וגו':
והנה שמעתי אומרים מפי קדוש על מה שאנו אומרים בתפלת גשם זכור משוי וגו' על הסלע הך ויצאו מים. וקשה לכאורה הלא זה מה שהך על הסלע היה חטא ואיך נזכר זה על הסלע הך אשר בזכות זה בצדקו חון חשרת מים ואמר הקדוש כי מה שלא דיבר משה רבינו אל הסלע מחמת גודל אהבת ישראל כי היה ירא לדבר אל הסלע כי אז היה קל וחומר שלא יחטאו ואם חלילה עכ"ז היו ישראל חוטאים היה עליהם עון גדול. לזאת לא דיבר רק הך בשביל אהבתו לישראל לזאת שפיר אנו מתפללין אשר בזכותו שהיה אוהב לישראל מאד מאד בצדקו חון חשרת מים:
וביד חזקה יגרשם רש"י פירש על כרחם של ישראל יגרשם ואין להבין הכונה של הבטחה הזו אשר יגרשם וגם אין להבין למה יגרשו את ישראל ולמהר לשלחם. ואפשר דלהכי פרעה ומצרים מהרו לגרשם ולשלחם. יען לא רצו אשר בני ישראל יראו את צרותם אשר מקברים את בכוריהם כי ידוע אשר זה שמחה גדולה כשיראה את מפלת שונאיו אשר הרע לו הרבה לזאת מיהרו פרעה ומצרים לגרשם ולשלחם למען לא יהיה לבני ישראל שמחה זו לראות את מפלתם. ואפשר עוד לומר אשר הקב"ה פרע להם מדה כנגד מדה וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שמחמת המצרים לא רצו עכשיו שיראו ישראל צרת בכוריהם זכו בנ"י לראות בעיניהם את מיתת אביהם של הבכורים. עוד אפשר לומר דהנה בודאי אז היו בני ישראל בקדושה גדולה והיו מקוים בהם הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך לזאת מחמת היראה הגדולה של פרעה ומצרים שהיה להם מבני ישראל מיהרו לגרשם ולשלחם וזאת גילה הקב"ה למשה קדושת בנ"י שיהיה להם אשר בשביל קדושת בנ"י יהיה למצרים יראה ופחד ובזה אפשר להבין בהגדה מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקם וגו' עד שנאמר ויאפו וגו' כי לא חמץ כי גורשו ממצרים. וידוע מה שהקשו כל המפרשים הלא גם במצרים צוה הקב"ה לאכול מצה. ונראה כפי שכתבתי אשר מה שגרשו המצרים את בנ"י יען מחמת קדושת ישראל שזרח עליהם היו המצרים יראים מהם. והנה ידוע מה שכתבו המקובלים שאכילת מצה בליל פסח פועל קדושה להאוכל המצה לזאת יען אכלו אז בנ"י במצרים בלילה מצה זרח עליהם רוב קדושה ועי"ז גורשו ממצרים לזאת גם אנו אוכלים מצה שנזכה לקדושה כזה: