דברי יהושע (פריידין)· רבי יהושע פריידין
לר"ח אלול
הנה דורשי רשומות אמרו רמזים על חדש אלול הפסוק ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך הראשי תיבות מן את עד זרעך אלול. הפסוק אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול. הפסוק במגילת אסתר משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים מן איש ראשי תיבות אלול. ונראה דמן הפסוק ומל וכו' יש רמז לדרוש להעם דברי מוסר כי בפשטות אין להבין מה שאמר הכתוב ואת לבב זרעך הלא די אם הוא כתוב רק את לבבך והיו הכל בכלל. לכן נראה דהנה ידוע מאמר חכז"ל כל המלמד בן חברו תורה ה"ה כאילו ילדו לכן נראה דלכן נקראת המסכתא שאנו קורין בקיץ אבות היינו שלפי שזאת המסכתא לומדת אותנו מוסר ודרכי עבודת השם ב"ה לזאת המה אבותינו. וכן פירשתי הכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. וקשה להבין הפירוש והשיב לב אבות. ונראה לפרש דהנה מי שאינו שומע המוסר ממי שאומר המוסר אזי אין הלבבות שוים כי זה שאומר המוסר יש לו תרעומות למה אינם שומעים לו וזה שאינו מקבל המוסר יש לו תרעומות על זה שהגיד לו מוסר וזה מי שאומר המוסר נקרא אב וזה ששומע המוסר הוא בן. והבטיח הכתוב שאז יהיו הלבבות שוים כי יקבלו מוסר ולפי זה יש לפרש הכתוב דהנה באמת כל איש ירא לומר מוסר. כי ירא לנפשו שמא לא יאמר המוסר בדברים היוצאים מן הלב וא"כ לא יהיו נכנסים אל לב השומעים והבטיח לו הכתוב שימול ה' את לבו שיהיו יוצאין מן הלב הדברים אך עכ"ז ירא לנפשו שמא לא ישמעו לו ע"ז הבטיח הכתוב שימול ה' גם את לבב זרעך היינו השומעים שגם המה ישמעו והנה בזה אפשר לפרש מאמר חכז"ל בשעה שהחכם יושב ודורש והעם עומדין ושומעין הקב"ה מוחל להם עונותיהם אשר בפשטות אין להבין וגם הלשון בשעה. לכן נראה דהנה ידוע דכמו שיש חולי הגוף היינו באם לא שמר את בריאותו אזי אין לו החשק והתאוה לאכילה כמו כן חולי הנפש אם החטיא את נפשו בעבירות אזי נפשו מטומטם ולא יכנוס אצלו דברי תורה לזאת הנה ידוע אשר אה עושה אתערותא לתתא אזי הקב"ה עוזר לו לגמור הדבר לכן אם העם התחילו לעורר עצמם ועומדים לשמוע דברי תורה אזי הקב"ה עוזר להם ומוחל להם עונותיהם בשעה זו למען יכנסו דברי מוסר בלבם ובזה יש להבין מה שהדרשה יוכל לפעול כי בזה מה שבאו לשמוע הדרוש ועושים אתערותא אזי הקב"ה עוזר להם שיפעול להם מה ששומעים מפי הדורש והנה אמרו אשר השלשה רמזים הנ"ל רומזים על תשובה היינו הכתוב ומל וכו' תפלה היינו הכתוב אני לדודי וכו' צדקה היינו הכתוב איש לרעהו וכו' וכן אומרים בפיוט ר"ה ויה"כ ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה ונראה דהנה לכאורה אם עושה תשובה ממילא הכל בכלל הלא עיקר התשובה להטיב את דרכו וממילא מתפלל' ועושה צדקה. אך בפשוט אפשר לפרש דהנה אף כשעשה תשובה כראוי על עונותיו עכ"ז צריך להתפלל ולהתחנן הרבה תחנונים להקב"ה שימחול לו עונותיו כמאמר המדרש אשר החכמה והנבואה כולם אמרו אשר הנפש החוטאת תמות ולא יועיל תשובה רק הקב"ה ברוב רחמיו אמר שיעשה תשובה ולכן כל איש אשר חטא אף אם עושה תשובה עכ"ז צריך לבקש רחמים שימחול לו הקב"ה כי מצד השכל אין די בכל הסיגופים לפייס את הבורא עולם מה שמרד נגדו ועיקר התפלה שירחם עליו במדת רחמנות לכן ממילא צריך ג"כ הוא לרחם על עניים וליתן להם צדקה כי אם הוא אינו מרחם על האביונים האיך יכול לבקש מהשם ב"ה שירחם עליו אכן בהמחזורים נרשם על תשובה. צום. ועל תפלה. קול. ועל צדקה ממון. ואין להבין מה אנו יודעין יותר מהרשימות האלה ובפרט הרשימה קול על תפלה הלא הוא נגד הדין דתפלה צריך להיות בלחש ולא בקול. ונראה דהנה ידוע דעיקר תכלית האיש אשר יהי' מתוקן עם כל הנפשות אשר לכל איש וידוע אשר לכל איש ישראל יש לו שלשה נפשות נפש הבהמית ונפש האדם ונשמה הקדושה. ונראה לפרש בזה כוונת הש"ס שבת על הכתוב ויבא יעקב שלם דרשו הש"ס שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו והיינו שיעקב אבינו ע"ה הי' שלם בכל חלקי הנפשות בגופו היינו החומר בממונו זה נגד נפש האדם אשר ידוע שנפש האדם לאסוף תחת ידו רכוש וממון. בתורתו זה הוא נגד הנשמה הקדושה והי' יעקב אע"ה שלם בכל זה ואגב אכתוב מה שנלפענ"ד על מה שאמרו עוד שם הש"ס הנ"ל על הכתוב ויחן את פני העיר תיקן להם מטבע תיקן להם מרחצאות תיקן להם שווקים ואין להבין בפשטות וכי יעקב אע"ה הי אומן ובונה בנינים ונראה לכאורה בפשטות תיקן להם מטבע היינו שתיקן להם שלא יהי' להם חמדה אל המטבע תיקן להם מרחצאות היינו שתיקן להם כי כל עניני עוה"ז נוכל לעשות על שני אופנים אופן אחד הוא על צד ההכרח כמו אכילה ושתי' או מרחץ כי ההכרח לעשות כל אלה אופן הב' על צד תענוג להתענג בהם. אך הדרך הישר לעשות כל אלה רק על צד ההכרח ולא להתענג בהם לזאת תיקן להם זה הענין מרחצאות היינו שיעשו רק על צד ההכרח תיקן להם שווקים היינו המסחר של שווקים שיהי' בצדק ובמשפט עוד אפשר לומר תיקן להם מטבע כפשוטו אך הכונה כי ידוע אשר מטבע הוא חומר וצורה ועיקר תשוקות והחשק אל המטבע הוא רק מצד הצורה אשר על המטבע. ויש ללמוד מהמטבע מוסר ומכמה כמו שחשיבות המטבע היא רק מצד הצורה הרי עיקר החשיבות היא הצורה ולא החומר והצורה גרמה החשק אל המטבע כמו כן על אחת כמה וכמה מחויב כל איש להיות נחשב אצלו רק הצורה והיינו הנשמה הקדושה ולא החומר הוא הגוף וכל מעשיו יהיו רק אשר נאים וראוים להצורה והמעשים הנצרכים לעשות להחומר יהי' רק על צד ההכרח וע"ז בא הרמז צום קול ממון היינו לתקן השלשה נפשות. צום הוא נגד נפש הבהמיות כידוע להכניע התאות שבנפש הבהמיות קול הוא נגד נפש האדם כידוע שמעלת האדם נגד כל בעל חי במה שנקרא מדבר כמו שהתרגום מפרש על הפסוק ויהי האדם לנפש חיה ומפרש התרגום לרוח ממללא. וידוע אשר נפש האדם הוא בטבעו להתגאה ולאסוף הון ורכוש וחושב אשר כחו ועוצם ידו עשו לו כל החיל לזאת תפלה הוא נגד כל זה כי הנה ידוע מה שחקרו איך התפלה פועלת אשר הקב"ה ימלא בקשתו ע"י התפלה מה שלא היה השיג קודם התפלה וכי יש חלילה לומר על הקב"ה שינוי רצון היינו שע"י התפלה נשתנה רצון הבורא חלילה לומר ולחשוב כן על הקב"ה ונראה לי מעט להבין ענין תפלה שפועלת להשיג מבוקשו כי הנה הקב"ה הוא הטוב והמטיב ורצונו הטוב להשפיע לכל בריותיו די מחסורם אך יען עיקר תכלית בריאת העולם למען נדע ונזכור תמיד שיש בורא עולם אשר הוא המשגיח על בריותיו תמיד והכל הוא בהשגחתו. כמו ואלהים עשה שייראו מלפניו וזה כל תכליתנו אשר אנחנו תמיד יהי' זאת במחשבותינו אשר הקב"ה הוא הנותן ומשגיח על הכל ובלתי השגחתו אין שום דבר לזאת מי ששוכח זאת וחושב שע"י השתדלותו השיג מבוקשו לאיש כזה אין הקב"ה מטיב עמו ליתן לו די מחסורו כי יחשוב שע"י השתדלותו וכחו יש לו מה שיש לו וישכח חלילה בהשגחת הבורא ושכחה בהשגחת הבורא חלילה הוא יותר רע לאדם מכל רעות שבעולם כי לא השיג התכלית של ביאתו לעולם. אכן בעת אשר האיש יבין בדעתו ובככלו אשר אין לו שום עצה ותחבולה ואל מי לפנות רק אל הבורא עולם אשר הוא המשגיח על כול לזאת אנחנו מתפללי' לפני הקב"ה בבחינה זו אשר אין לו על מי להשען רק על אבינו שבשמים. לזאת אם הוא בבחינה זו ואזי ידע אם ישיג מבוקשו שזה הוא רק מהקב"ה ויודה וישבח להקב"ה על אשר הטיב עמו ואזי הקב"ה ימלא בקשתו כי הקב"ה הוא הטוב והמטיב לכל כי אז בבחינה זו יבא האיש להתכלית הטוב אשר הקב"ה הוא המשגיח ובזה נראה לפרש איזה פסוקים בתהלים קפיטל ה' הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה. ולכאורה הי' לו לכתוב כי אליך אנכי מתפלל כי אתפלל הוא לשון עתיד לזאת נראה כי הנה ידוע אש בטבע איש אשר מה שיש לו נדמה לו אשר הוא בטוח בו אכן באמת אף על מה שיש לו צריך עוד להתפלל אל הקב"ה שישאר תחת ידו כי בלתי השגחת הבורא אף מה שיש לו אינו בטוח ובזה הכוונה צריך כל איש להתפלל אל הקב"ה כמו שכתוב בפסוקים האלו הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי והכוונה מה שמתאר מלכי היינו כמו המלך שמחלק מזונות אל חילותיו כמו כן הקב"ה נותן לכל אחד מחסורו. לזאת מתפלל אל הקב"ה שיתן לו מבוקשו. ויקבל על עצמו שאף אחר שישיג מבוקשו על כל זה יתפלל תמיד אל הקב"ה שישאר תחת ידו מה שיש לו וזה כונת הכתוב כי אליך אתפלל אף אחר שאשיג מבוקשי ועוד ה' בוקר היינו שיהי' לו כל טוב כבקר אשר הוא טוב גם כן תשמע קולי בתפלה ועוד יותר בוקר אערך לך בתפלה ואצפה והיינו שיהי' נדמה לי כל מה שיש לי כאילו לא הי' לי רק שאני צריך לצפות עליו כי אינו בטוח אצלי אף מה שיש לי רק בהשגחת הבורא ע"י תפלה שאתפלל אליו נחזור להנ"ל אם מתפלל בכוונה זו אזי ע"י תפלה כזו מתקן את נפש האדם אשר בטבעו להתגאה שבכחו ועוצם ידו עושה הכל ובזו התפלה מכניע עצמו ומתקן בזה את מעלת נפש האדם שנקרא מדבר וזה הוא קול. ועל צדקה ציין הפייט ממון אפשר לפרש כמו שהממון הוא החשיבות שבעולם כי ע"י הממון יוכל להשיג כל דבר הנצרך לצרכי אדם בעולם הזה אכן יש יותר חשיבות הנשמה הקדושה. כי איתא בש"ס אין אדם מת וחצי תאותו בידו. והנה אם נכתב כן בהש"ס כך הי' בטבע כל איש א"כ אם הי' כך ברא הבורא עולם אותנו שיהי' בנו הטבע הזאת א"כ אין לנו להאשים על מי שמשתדל כל ימיו להשיג יותר כי כך הוא הטבע אכן באמת שכך ברא בורא העולם שיהי' לנו הטבע זו להשיג עוד יותר ממה שיש לו אך לאיזה תועלת הוטבע הב"ע הטבע זו להוסיף ולהשיג עוד יותר תורה ומצות לעבודת הבורא כאשר אנו רואים הצדיקים אשר כל יגיעתם בתורה ובמצות כל ימיהם חשקם ורצונם להשיג עוד יותר ומי שמייגע בעניני עוה"ז וביותר תאות ממון כל ימיו חושק להוסיף ולהשיג עוד יותר הנה לייגע בתורה ובמצות בחשק להוסיף זאת היא רצונה של הנשמה הקדושה והנה ידוע דמי שחושק אל התורה והמצות אינו חושק לעניני עוה"ז ומי שהוא חושק חלילה אל עניני עוה"ז ועפ"י רוב היא תאות ממון אינו חושק לתורה ומצות. והנה מי שנותן צדקה בממונו ומחסר ממונו ליתן צדקה עושה פעולה בזה שנחלש אצלו תאות ממון להוסיף יותר ועי"ז שנחלש אצלו תאות ממון עי"ז נתחזק אצלו החשק שבטבעו לחשוק ולהוסיף עוד יותר תורה ומצות. ובזה נתחזק אצלו הנשמה הקדושה. ולזאת על ידי צדקה נתעלה הנשמה הקדושה: