אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת תרומה

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת תרומה

פרשת משפטים

אות מו)

ויקחו לי תרומה במדרש זש"ה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו במכירה נתתי לכם התורה ולא במתנה ותמוה. ונקדים עוד מדרש תנחומא ויקחו לי תרומה שתשרה שכינתי ביניכם ואכפר לכם עיי"ש. ותמוה גם כן. ונראה דאיתא במכות די"א למה נאמר בפ' ערי מקלט בלשון עזה דבר אל ב"י ותנו ערי מקלט שהוא לשון עז משום דיהושע הי' משהה אותם להפריש לכך אמר הקב"ה בלשון עז. והקשה האברבנאל א"כ גבי תרומה דכתיב דבר אל ב"י ויקחו וכו' למה נאמר שם בלשון עזה ותי' דבתרומה הן השקלים וקיי"ל דעל השקלים הי' ממשכנין אפי' חשוב שבישראל לכך נאמר בלשון עזה ונראה דזהו כוונת רש"י ג"כ שכתב שלש תרומות נאמר בפרשה זו ולכאורה ק' מאי בעי רש"י בזה אבל לפי' הנ"ל ניחא דלא תקשה קו' אברבנאל. ואיתא בש"ס ב"ב דמ"ז ע"ב תלוי' וזבין זבינא זבינא כדתני' יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ופריך הש"ס דלמא שאני התם דניחא לי' דלהוי לי' כפרה ע"כ והביא הרמב"ם דין זה בפסקיו בה' מעה"ק פי"ד דכופין אותו וכו' משום דניחא לי' דלהוי ליה כפרה. ותמה עליו הכ"מ דהרי לפי האמת פסקינן דתלוי' וזבין זביני' זבינא ולמה צריך להביא טעם דכפרה ונראה דלק"מ דלכאורה קשה הא בקרבנות הוי מתנה וקיי"ל תלוי ויהיב אינו כלום אך דהש"ס סבר מתחלה דכמו דתלוי וזבין זביני' זבינא כך תלוי ויהיב הוי מתנה ומביא הש"ס שפיר ראי' מקרבנות אמנם אליבא דאמת דתלוי ויהיב אינו כלום קשה מקרבנות וצ"ל משום כפרה והוי כמו מכירה כמ"ש התוספת בב"ב דמ"ח ד"ה אילימא ושפיר מתורץ הרמב"ם דהוכרח להביא טעם דכפרה והבן. אמנם כל זה הוא בחטאת ואשמות דהוי לכפרה אבל בתמידין דאינו לכפרה א"כ איך כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הא תלוי ויהיב אינו כלום והתוס' כ' שם דבמקום דכופין ממשכנין נמי ובמקום שאין כופין אין ממשכנין א"כ לפ"ז קשה משקלים שהי' מביאין מהם תמידין וא"כ איך הי' ממשכנין עלי'. אמנם לפ"מ דמבואר במדר' כדי שאכפר עליכם א"כ הוי שקלים לכפרה וכופין אותו ושפיר ממשכנין. והשתא א"ש דבר אל ב"י ויקחו וכו' קשה למה נאמר בלשון עז וצ"ל משום דממשכנין קשה הא תלוי ויהיב אינו כלום לכך קאמר המדרש כדי שאכפר עליכם כנ"ל. ובזה יתיישב ג"כ המדרש שהתחלנו דאיתא בגמרא ע"ז ד"ב שכפה הקב"ה על ישראל הר כגיגית אם יקבלו ישראל וכו' ואם לאו וכו' אמר ר"א מכאן מודעא רבא לאורייתא וכו' אמנם כ"ז ניחא אי אמרינן יהיב אם כן הוי תלוי ויהיב כנ"ל אבל א"א דבמכירה ניתנה ליכא למימר מודעא רבא והשתא א"ש דבר אל ב"י ויקחו וכו' כדי שאכפר עליכם כנ"ל וקשה למה בשביל כפרה וצ"ל דתלוי ויהיב אינו כלום וקשה א"כ הוי מודעא רבא כו' לכך פי' המדרש כי לקח טוב נתתי לכם במכירה נתתי לכם ולא במתנה לכך תורתי אל תעזובו דל"ש כאן מודעא וכו' דתלוי וזבין וכו' ודוק:

אות מז)

בש"ס דשבת ד' כ"ח תחש שהי' בימי משה טמא הי' או טהור הי' אר"א ארשב"ל אומר הי' ר"מ תחש שהי' בימי משה ברי' בפ"ע הי' ולא הכריעו בה חכמים אי מין חי' היא או מין בהמה וכו' וקרן א' הי' לו במצחו ולפי שעה נזדמן לו למשה מדקאמר קרן א' הי' לו במצחו ש"מ טהור היה כדאמר ר"י שור שהקריב אדה"ר קרן א' הי' לו במצחו ע"כ. ויש להקשות למה לא קאמר הש"ס בפשיטות תנינא קרן א' הי' לו במצחו ומאי נ"מ אי ל"ה אלא לפי שעה או הי' אפי' לדורות. ונראה דאיתא בירושלמי ר' חייא אמר תחש שהי' בימי משה ל"ה אלא לפי שעה ור' דאמר לר"ח מנ"ל הא דל"ה אלא לפי שעה אומר אני אף לדורות הי' ע"כ. ונראה דבזה פליגי דר"ח סבר דתחש טהור הי' ומכח זה מוכח דלא הי' אלא לפ"ש דאי' בש"ס חולין דס"ג ע"ב גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם דעופות טהורים מרובים על הטמאים לכך פרט את הטמאים שהן מיעוט ובבהמות וחיות דהרוב טמאים לכך פרט את הטהורים שהן מיעוט ולפ"ז צ"ל דתחש ל"ה אלא לפי שעה דאי לדורות נמי קשה הא ר' חייא סבר דתחש טהור הי' כסברתי הנ"ל וקשה לחשוב התחש דבהמות וחיות הטהורין אלא ע"כ צ"ל דל"ה אלא לפ"ש ולפ"ז צ"ל דתחש טהור הי' דאל"כ קשה מנ"ל דלפ"ש הי' דלמא הי' לדורות. אך נוכל לומר דלמא לעולם תחש טמא הי' וא"ל מנ"ל דל"ה אלא לפ"ש י"ל מהכא גופא מוכח דאיתא בש"ס נדה דנ"א ע"ב כל שיש לו קרנים יש לו טלפים וטהורה ולפ"ז קשה הא תחש נמי הי' לו קרן א' ואפ"ה הי' טמאה כסברתי הנ"ל אלא ע"כ צ"ל דלפ"ש היתה ולעולם דתחש טמא הי'. אך ז"א דהא דאמרינן כל שיש לו קרנים היינו ב' קרנים אבל קרן א' יש אפי' לטמאים ולא מוכח כלל דתחש ל"ה רק לפ"ש א"ו דטהור הי' ומוכת שפיר כנ"ל מדלא פרט הכתוב תחש בבהמות אך עדיין קשה דלמא לעולם תחש טמא הי' והא דל"ה רק לפ"ש מוכח מדקאמר ולא הכריעו בה חכמים וכו' קשה הא איתא בתוס' חולין כל שיש לו קרן א' חיה היא א"כ איך קאמר ולא הכריעו בו חכמים הא ודאי חי' היא א"ו דל"ה רק לפ"ש. רק גם מזה ליכא הוכחה דהתוס' בעצמם דחו זאת מדאמר ר"י שור שהקריב אדה"ר קרן אחד וכו' הרי מצינו דגם לבהמה יש קרן אחד ומנ"ל דל"ה רק לפ"ש א"ו דטהור הי' כנ"ל ומוכח שפיר. וזהו המשך הגמרא ת"ש דתני' תחש ל"ה אלא לפ"ש וק' מנ"ל א"ו דטהור הי' וכנ"ל דליכא למימר דמוכח מזה מדלא הכריעו בו חכמים כנ"ל ז"א דהא גם לבהמ' יש קרן א' דאר"י שור שהקריב וכו' וגם ליכא הוכחה מהא דכל שיש לו קרנים וכו' כנ"ל דהא רק קרן א' הי' לו וקרן א' יש אפי' לבהמה כנ"ל א"ו דטהור הי' כנ"ל ודוק:

אות מח)

בש"ס סנהדרין דף ל"ט שאל האי מין לר"נ אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במאי טביל אילימא וכו' אלא בנורא. ותמוה למה שאל דווקא אלהיכם כהן הוא הא אפי' ישראל שטימא עצמו למת נמי צריך טבילה ונראה דאיתא בש"ס נכרים אין להם נזירות דכתיב בפ' נזירות ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא ודרשינן מי ששייך בו דין טומאה שייך בו דין נזירות לאפוקי עכו"ם דלא שייך בו דין טומאה ומקשה הא גופא מנ"ל ומשני מי שיש לו דין טהרה יש לו דין טומאה משא"כ עכו"ם דאין לו טהרה עולמית ולפ"ז קשה איך קאמר דקב"ה כהן הוא הא בפ' כהנים נמי כתיב לאביו ולאמו וכו' ונדרוש נמי למי ששייך בו טומאה וטהרה שייך בו פ' כהנים משא"כ הקב"ה דל"ש בו טהרה לפי סברת המין א"כ לא יוכל להיות כהן אך לפי תשובת ר"נ דקב"ה טביל בנורא א"כ שפיר יכול הקב"ה להיות כהן. והשתא א"ש בלא זה דאמר הקב"ה כהן הוא דכתיב וכו' ל"ה מקום לשאלת המין במאי טביל די"ל אדרבה היא הנותנת כיון דאין לו טהרה אין לו טומאה ולכך קאמר דכהן הוא וקשה כנ"ל וע"כ צ"ל דיש לו טהרה ושפיר שאל במאי טביל ודוק:

אות מט)

במדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה בורר לי כהן אמר משה מאיזה שבט א"ל משבט לוי אמר במאי אמשח אותו א"ל בשמן המשחה אמר משה כמה חביב שבטי לפניך ותמוה למה דוקא כשאמר לו בשמן המשחה אמר כמה חביב ולא מקודם ועוד וכי לא ידע משה שימשח אותו בשמן המשחה. ונראה דאיתא בש"ס בכורות דמ"ד ויפרוש האהל על המשכן מלמד שגבהו של משה הי' עשר אמות עיי"ש ואיתא בש"ס כשם שגבהו של משה הי' עשר אמות כך כל הלוים שבאותו דור הי' יו"ד אמות והקשה המזרחי דהנה איתא בשאול משכמו ולמעלה גבוה מכל העם מפני שהי' משיח בשמן המשחה וכן מצינו במלכות ב"ד א"כ מצינו דטבע של שמן המשחה ליגדל וא"כ קשה איך אמר הקב"ה שימשח א' מבני לוי הא לא יוכלו ליכנס למשכן דהמשכן הי' גבוה רק עשר אמות ומתרץ דבאמת הי' ע"פ נס עיי"ש. אך קשה הא למעט בניסא עדיף והו"ל לברר כהן משבט אחר א"ו מוכח דחביב עליו ביותר שבטו של לוי. והשתא א"ש דאלו אמר לו שיברר לו כהן משבט אחר ל"ה צריך לשאול במה אמשח אותו דהי' יודע בעצמו דבשמן המשחה אבל השתא דקאמר לי' בורר משבט לוי א"כ אם ימשח אותו בשהמ"ש אזי יהי' גדול ביותר ולא יוכל ליכנס למשכן לכך שפיר שאל במאי אמשח אותו ואפ"ה השיב לו הקב"ה בשמן המשחה וקשה כנ"ל הא למעט בניסא עדיף א"ו משום חביבות ושפיר אמר משה כמה חביב שבטי לפניך.

אות נ)

בש"ס יומא ד' ע"ג אורים ותומים ר' יוחנן אמר בולטות הי' רשב"ל אמר מצטרפות ופריך והא לא כתיב צ' ופירש"י אם הוצרך לצ' כגון והציל תציל ומשני אברהם יצחק יעקב הוי כתיב ופריך הא לא כתיב ט' ומשני וכו' ותמוה הא לפי ה"א דלא ידע מאברהם יצחק כו' א"כ ל"ה חי"ת גם כן. גם הו"ל להקשות כסדר א"ב והא לא כתיב חי"ת וטי"ת שהמה קודם לצדי"ק ולמה שינה הסדר. ונראה דאיתא בריש מגילה מנצפ"ך צופים אומרם וכו' ומסיק דשכחו ולא ידעו הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה ואתו צופים ותקנו פתוחים באמצע וסתומים בסוף. והקשה הריטב"א איך יתכן לשכוח דבר אשר רגילים בו בכל יום ועוד וכי ל"ה להם מזוזות בפתחיהן ותפילין בראשיהן ויכולין להבחין מזה סדר קריאותיהן וכתיבותיהן ותי' עפ"מ דאיתא בפ"ב דסנהדרין דבבית ראשון הי' להם כתב עברי שהוא כתב יוונאה ולא אשורית שלא הי' משתמשין בו כלל אלא יחידי סגולה ובזו אין בו אותיות מנצפ"ך וכל ס"ת להמון עם ותפילין ומזוזות הי' הכל בכתב עברי זולת הלוחות וכהנה דברים נשגבים ולכך שכחו ונעלם מאתם כתב אשורית על בורי' כי עיקר תשמישן הי' כתב עברי ע"כ. והנה מזה מוכח דכתב של אורים ותומים היה ג"כ כתב עברי ולא אשורית דלולא זאת ל"ש שכחה דכהן גדול נשא אותו על כתפיו לזכרון כל ימי בית ראשון ושני והרי עינים רואות אם פתוחות או סתומות א"ו מוכח דהי' כתב עברי אמנם לס"ד דל"ה כתוב רק שמות השבטים אינו ראי' לפמ"ש החכם ראב"ע דלכך פתוחות באמצע תיבה וסתומות בסוף כדי ליישר הכתיבה דהמה קרוים ישרים ואלו באו באמצע היה מבלבלין ומפסיקין המלה משא"כ לבסוף שהמה נותנים גבול וגדר למלה. אבל האחרונים השיגו עליו דמה תאמר במ"ם סתומה ופתוחה דשניהם שוין וכ"א נוחים בין באמצע בין בסוף. והנה לפ"ז להס"ד דל"ה רק שמות השבטים ול"ה כתוב באורים ותומים מאותיות מנצפ"ך רק נ' ופ' א"כ שפיר יתכן אצלם שכחה דסברי באמת מדינא אין קפידא לשנות ולהחליף בין סתומה בסוף או באמצע רק באורים ותומים שהי' הנ' ופ' בסוף תיבה הי' ליישר הכתיבה שיהי' על צד היותר נאות. אמנם אי גם שמות האבות הי' כתובים א"כ הי' נראה המ"ם שבאמצע תיבה דהיינו שמעון היה במ"ם פתוחה ומ"ם שבסוף התיבה באברהם הי' סתומה ומוכח מזה דפתוחות באמצע דבזה ל"ש כדי ליישר הכתיבה כנ"ל. והשתא א"ש דמתחלה לא רצה להקשות והא לא כתיב ח' וט' די"ל כיון דכל ענין של אורים ותומים הי' להשיב לשואל דבר ולא כתיבה תמה א"כ י"ל שהי' לכ"ג סימן באותיות נו"ן ופ' כפולים והמה הי' משתמשין במקום ח' וט' כיצד אם בקשו להשיב דבר שצריך ח' באמצע מלה אז הי' בולטות או מצטרפות נו"ן פשוטה באמצע להבין דלגופא א"א בנו"ן פשוטה באמצע המלה רק שהוא במקום אות ח' ואם הוצרך ח' לסוף תיבה אז הי' בולטות או מצטרפות נו"ן כפופה להבין שהוא ח' דלגופא ל"ה כתוב נו"ן כפופה בסוף התיבה וכן הדבר בפ' כפופה ופשוטה לסימן לאות ט' כנ"ל ואין כאן שום ספק כלל. וא"ל הא ל"ה נכתב בכתב אשורית דאל"כ ל"ה שכחת מנצפ"ך כנ"ל ז"א די"ל דשכחו וסברו שאין קפידא לשנות בין סתומות בסוף או באמצע ובאורים שהי' באים פשוטים בסוף תיבה הוא כדי ליישר הכתיבה אבל לא מעכב לכך פריך ברישא והא לא כתיב צ' דע"ז אין סימן כלל דל"ה באפוד יותר אותיות כפולות רק נו"ן ופ' שהמה סימנים לח' וט' ומשני אברהם יצחק וכו' וקשה א"כ למה לא הרגישו מאברהם החילוף של מ"ם פתוחה וסתומה דבזה ל"ש ליישר הכתב כנ"ל וע"כ צ"ל דהי' בכתב עברי דלית בי' אותיות מנצפ"ך כלל וע"ז פריך שפיר והאי לא כתיב טי"ת דא"ל דמנצפ"ך הי' לסימן כנ"ל ז"א דהא הי' בכתב עברי ולית בי' אותיו' מנצפ"ך ודו' היטב:

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה