דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת תבוא · אות ק)
במדרש וענית ואמרת יל"ר העובר לפני התיבה מהו שיהא מותר לענות אמן אחר הכהנים. כש"ח העובר לפני התיבה אל יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף ואם הבטחתו שיחזור לתפלתו רשאי. ותמוה. ולתרץ נקדים מה דאי' בש"ס דברכות דל"ד ע"א העובר לפני התיבה לא יענה אמן ולא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא כפיו וחוזר לתפלה מותר וכ' התוי"ט וז"ל כ' הגה"מ הטעם כדי שלא יתבטל נשיאות כפים אבל אם יש כהן אחר שישא את כפיו לא ישא הש"צ אפי' בהבטחתו ולכך לא התירו לעובר לפני התיבה לענות אמן אף בהבטחתו דסתמא תנן לא יענה ודוקא משום ביטול נ"כ התירו והנה בספרי ל"ח כתבתי משום שהראו לי במדרש פ' כי תבא יל"ר מהי שמותר לענות אמן בהבטחתו וכו' לכך חזרתי לומר דמתני' רבותא קמ"ל דאפי' הפסק גדול של נ"כ מותר באם הבטחתו וכ"ש אמן ועתה שבתי וראיתי שאין למדי' הלכה ממדרש וכו' עיי"ש. לפ"ז י"ל דזהו שאלת המדרש באם הבטחתו אי רשאי לענות אמן או לא כדמסופק בל"ח דודאי לא שאל בלא הובטח דמשנה ערוכה הוא דאסור כנ"ל. ואיתא בתוס' ד"ה לא יענה אמן תימא דהא מפסיק בתפלה בעניות אמן וי"ל דעניות אמן ל"ח הפסק מאחר דצורך תפלה הוא עכ"ל לפ"ז ל"ש לישנא דאם הבטחתו בעניית אמן דמשמע דהוי רשות דהא מחובת תפלה הוא א"כ מוכח כחזרה של התוי"ט דודאי לא קאי האי ואם הבטחתו כו' אלא אסיפא דמילתא אנשיאת כפים לחוד אמנם אי נימא שומע כעונה שייך שפיר לישנא דרשות אף בזמן חוב דמצי לשתוק ואפ"ה יוצא דשומע כעונה וע"ז קאמר רשאי ואי' בירושלמי בתחלה הי' כ"א מביא וקורא משרבו ע"ה התקינו שיהי' הכהן קורא והמביא שומע דשומע כעונה מדכתיב וענית ואמרת עכ"ל ולפ"ז יובן המדרש היטב וק"ל: