אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת שופטים

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת שופטים

פרשת ראה

אות צח)

במדרש רבה. שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ילמדנו רבינו מהו שיהא מותר לדין בקרובים ותמוה. ונראה דאי' בש"ס סנהדרין די"ח ע"א כ"ג דן ודנין אותו מעיד ומעידים אותו מלך לא מעיד ולא מעידים איתו ופריך כ"ג מעיד והכתיב והתעלמת וכו' אר"י מעיד למלך דאיכא זילותא ופריך והתני' מלך לא מעיד ולא מעידין אותו ומשני דמעיד בן מלך עיי"ש. והרמב"ם כ' וז"ל כ"ג לא מעיד להדיוט אלא אם יודע עדות למלך מעיד עיי"ש והשיג עליו הראב"ד דהוא נגד סוגי' הש"ס הנ"ל ונראה דאיתא בכללי התלמוד דהיכא דנייד הש"ס משנוי' דמשני איזה אמורא מכח שום קו' בודאי אותו אמורא ידע איזה תי' על קו' זו. והנה הסוגי' דהכא דמשני ר"י מעיד למלך קשה מאי תי' יש לו על קו' הש"ס דמלך לא מעידין אותו. ונראה דהתוס' הקשה בד"ה והכתיב והתעלמת וא"ת דילמא הא דקתני דכ"ג מעיד מיירי ביודע עדות בדבר איסור וכו' ונראה דלק"מ דהא קיי"ל עדות שאי אי"ל אינו עדות א"כ לפ"ז קשה למ"ל מעידין אותו דהא מדקתני כ"ג מעיד ע"כ מוכח דמעידין איתו דאל"כ האיך הוא יכול להעיד הא הוי עדות שאאי"ל וע"כ דמעידין אותו ולמ"ל למימר מעידין אותו אך נראה דהפוסקים כ' דבדיני ממונות כשר עדות שאאי"ל וא"כ אצטריך למיתני מעידין אותו ולפ"ז י"ל דהכי אזדי קו' הש"ס דבאמת קשה למ"ל מעידין אותו וא"ל דה"א דאיירי בד"מ כנ"ל ז"א דהא כתיב והתעלמת וכו' וא"כ לק"מ קו' התוס' הנ"ל. אך י"ל דהתוס' הקשה שפיר דאי' בש"ס סנהדרין ד"כ כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו והקשה התוס' א"כ למה נענש אחאב על כרם נבות ותי' דמלך מותר ליקח וליתן לעבדיו ולעניים ולא לעצמו עיי"ש. וא"כ אם בדעת המלך ליקח מאנשי עירו וליתן לעבדיו ע"כ דצריך להעמיד עדים בדבר דלוקח בשביל עבדיו ולא לעצמו דאל"כ אין מחויבים ליתן לו דשמא לקח לעצמו כדמוכח מכרם נבות. וא"כ קשה והתני' מלך לא מעידין אותו אך י"ל דבכזה ודאי מעידין אותו שהוא לטובת המלך ולא מיירי מתני' בכה"ג א"כ לפ"ז שפיר משני ר"י מעיד למלך ר"ל לטובת המלך כנ"ל וא"כ לא מקשה הש"ס מידי. אך נראה דאי' בש"ס סנהדרין דל"ב דבר תורה א' ד"מ וא' ד"נ צריכים דרו"ח דכתיב שפט א' יהי' לכם ומ"ט אמרו ד"מ ל"ב דו"ח משום נעילת דלת וכו' ופירש"י מתני' דקתני א' ד"מ וא' ד"נ בדו"ח בימי רבי נשנית קודם תקנה וברייתא דקתני שטרי חיב המאוחרין כשרין לאחר תקנה נשנית. ולכאורה י"ל דקודם תקנה הוי עדות שאאי"ל פסול אפי' בד"מ ולאחר תקנה הוא דכשר בד"מ כסברת רש"י לענין ש"ח מאוחר ואי' בריב"ש אם באו עדים ומזימים את העדים צריך להיות במעמד ב"ד משום דחוב הוא לו וא"ח לאדם שלא בעניו ולפ"ז פריך הש"ס שפיר והתני' מלך לא מעידין אותו וא"ל דלטובת המלך רשאין להעיד קשה הא קודם תקנה בימי משנה הוי עדות שאי אי"ל פסיל בד"מ וא"כ האיך יכולים להעיד לטובת המלך הא הוי עדות שאאי"ל דאם יבואו עדים להזימן אין אנו מקבלין אותם משים דהוי שלא לטובת המלך ומקשה הש"ס שפיר ולפ"ז שפיר הקשה התוס' דילמא איירי בדבר איסור וא"ל א"כ מעידין איתו למ"ל א"ו דמיירי בד"מ דכשר עדות שאאי"ל כנ"ל ז"א דהא קודם תקנה נשנית משנה זו וא"כ גם בד"מ פסול עדות שאאי"ל וא"כ קשה מעידין אותו למ"ל וע"כ צ"ל איידי דקתני מעיד קתני נמי מעידין אותו וא"כ י"ל דמיירי בדבר איסור וג"כ איידי קתני ומקשה התוס' שפיר. והנה התוס' הקשה מאי משני הש"ס מעיד בפני מלך ומסתמא איירי בבן מלך והיכי רשאי לדון את בנו עיי"ש. אך נראה דלק"מ דהרמב"ם פסק התחלת הדין כשר בקרובים וקיי"ל דקבלת עדות הוי התחלת הדין וא"כ אין מקום לקו' התוס' והנה התוס' הקשה אהא דאי' בש"ס אם קבלו עדות בלילה כשר ובירושלמי משמע דאם קבלו עדות החודש בלילה פסול וי"ל דתלי' בהא דקיי"ל ד"מ מתחילין ביום וגומרים בלילה וא"כ עדות החודש דבעא דרו"ח א"כ קבלת עדות הוי התחלת הדין ופסול בלילה משא"כ בד"מ דא"צ דרו"ח הוי קבלת עדות גמ"ד וכשר בלילה ולפ"ז א"ש דשפיר משני ר"י מעיד למלך דודאי ר"י ידע משנוי' דש"ס מעיד בפני מלך אך דניחא לי' לאוקמי מתני' מלך לא דן וכו' בין קודם תקנה ובין לאחר תקנה ולפ"ז א"ש דמיושב קו' הש"ס ממנ"פ דודאי אי מתני' איירי קודם תקנה י"ל כתי' הש"ס מעיד בפני מלך ול"ק קו' התוס' האיך רשאי לדון את בנו ז"א כיון דקודם תקנה ד"מ נמי צריך דו"ח וא"כ קבלת עדים הוי התחלת הדין וכשר בקרובים אבל אי איירי לאחר תקנה א"כ ד"מ א"צ דו"ח אזי אין מקום לתי' הש"ס מעיד בפני מלך מכח קו' התוס' הנ"ל וע"ז משני ר"י מעיד למלך ר"ל לטובת המלך כנ"ל וא"ל הא הו"ל עדות שאאי"ל ז"א דלפי סברא דהשתא איירי לאחר תקנה וא"כ בד"מ כשר עדות שאאי"ל ולפ"ז פסק הרמב"ם שפיר לדידן דתקנו חז"ל דבד"מ א"צ דו"ח וא"כ עדות שאאי"ל כשר ושפיר י"ל כדמשני ר"י דמתני' איירי במעיד למלך היינו לטובת המלך וזה מדויק בלשונו הזהב דקאמר אבל אם יודע עדות למלך ר"ל לטובת המלך ולק"מ. אך כ"ז א"א דמשפט אחד יהי' לכם הוא דוקא א"כ בד"מ צריך דו"ח מדאו' אבל א"א דמשפט א' יהי' לכם לאו דוקא א"כ ד"מ א"צ דו"ח אפי' מדאו'. והנה המפורשים הקשו האיך עלה על דעת לשאול מהו שיהא מותר לדין בקרובים זיל קרי בי רב הוא ותי' דטעמא דאסור הוא משום דודאי מהדר בזכותו דקרובו אבל אם קבלו הבע"ד על עצמם ליכא למיחוש והנה לכאורה א"א אם קבלו הבע"ד ע"ע מותר אין מקום לקו' התוס' הנ"ל האיך מלך מותר לדון את בנו די"ל דמיירי בקבלו הבע"ד ע"ע. ואי' במפורשים שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך בשעריך אתה ממנה וא"א ממנה בחו"ל והקשו המפורשים הא כתיב והי' אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם ותי' דקרא בכל מושבותיכם מיירי בד"מ ולפ"ז צ"ל דמשפט א' יהי' לכם ל"ד והשתא א"ש בל"ז אין מקום לשאלת המדרש מהו וכו' דאם קבלו הבע"ד ע"ע מוכח דשרי דאל"כ קשה קו' התוס' האיך מלך מותר לדון את בנו וא"ל מעיד למלך היינו לטובת המלך ז"א דהא הו"ל עדות שאאי"ל ופסול משום דכתיב משפט א' יהי' לכם וילפי' מד"נ כדאי' בש"ס להדי' שד"מ צריכים דו"ח מכח קרא הנ"ל ולכך סמך המדרש שאלתו לקרא שופטים ושוטרים כו' דמוכח מיני' דמשפט א' יהי' לכם לאו דוקא וא"כ י"ל דבד"מ עדות שאאי"ל כשר והשתא שאל שפיר מהו שיהא מותר לדין בקרובים דל"ל כנ"ל ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה