אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת ראה › אות צה)

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת ראה · אות צה)

אות צד)

ועוד י"ל דלכאורה קשה מתחלה פריך וליחוש וכו' והדר פריך ולבדוק וכו' ודחיק לתרץ בדוחק מי הכריח הש"ס לזה נימא דחדא מתורצת בחברתה והיינו דלא מיירי באומר של עוף פלוני טהור הוא ובאמת חוששין לעוף טמא אלא דבדקי' בסימנים. ותו דקארי לה מאי קארי לה הלא הוא בעצמו ידע מהקו' ולבדוק בסימנים כמו שמקשה באמת בתר הכי אמנם י"ל דהש"ס הוכיח כתירוצו מכח דקדוק לשון הברייתא דקאמר לוקחים וכו' ואין חוששין לנו"ט ולכאורה הך דאין חוששין הוא למותר דכיון דקאמר לוקחים מהם פשיטא דא"ח לכלום ועוד דבקצור הול"ל וא"ח לכלום א"ו דהברייתא דקדק לומר כן דא"ח לנו"ט דוקא אבל לד"א חוששין והיינו לעוף טמא ולכך פריך שפיר דבאמת ניחוש וצריך הש"ס לתרץ דאיירי באומר וכו' אבל אם אינו אומר באמת חיישי' ומדויק שפיר לשון הש"ס וא"ח לנו"ט ולכך פריך שפיר בתר הכי ולבדוק וכו' ומשני וכו' וק"ל. והנה לכאורה על תי' הראשון הנ"ל שכתבנו דעיקר הוכחה דש"ס הוא מדקתני לוקחים מן הנכרים ואמאי לא קאמר דין זה אף גבי ישראל כנ"ל יש להשיב דהנה הסמ"ג ובעה"ת פסקו דאף דידעי' בודאי שיש בעדר של נכרי טרפה אחת אפ"ה מותר ליקח בצים ממנו עיי"ש וא"כ י"ל דמש"ה נקיט הברייתא לוקחין מן הנכרים לאשמעי' אגב אורחא דינו של הסמ"ג ובעה"ת דבכ"מ מותר ליקח מן הנכרים בצים אף שיש בודאי טריפה בעדרו וזה הדין ל"ש גבי ישראל דודאי ישראל לא ירעה טריפה בעדרו וא"כ בלא"ה א"ש לשון הש"ס אך ע"ז י"ל ממנ"פ במאי אשמעי' הברייתא דין זה אי דאיכא רוב נגדו פשיטא דבטיל ברוב וא"צ לאשמעי' הכא דכבר מוכח דין זה בש"ס כ"פ דבטיל ברוב ואי דליכא רוב נגדו באמת קשה אמאי לוקחים בצים מהם רק י"ל דלעולם דאיכא רוב נגדו רק דמצינו כמה דעות בפוסקים דביצה אפי' באלף לא בטיל משום דהוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין אפי' באלף ל"ב לכך צריך הברייתא לאשמעי' לאפוקי מהני דיעות רק דבעיל ברוב ולעולם דלא איירי כלל מחשש דעוף טמא ואפ"ה צריך לנקוט נכרי לרבותא כנ"ל, אך כ"ז אם הביצה הוא בעין שפיר שייך לטעות דהוי דשב"מ ול"מ אגב חשיבותי' אבל אם כבר טרופה בקערה כבר בטל חשיבותי' ופשיטא דבטיל ואין שום רבותא בנכרי יותר מישראל ולמה נקיט מנכרים א"ו דמיירי דאיכא חשש עוד שבא מעוף טמא ולפ"ז י"ל דזהו כוונת הש"ס דמתחלה פריך וליחוש וכו' ומשני באומר כו' וע"ז יש מקום להקשות דהול"ל בקיצור דהברייתא לא מיירי כלל מזה הדין דאיכא חשש עוף טמא וא"ל דא"כ הו"ל לאשמעי' האי דינא בישראל ז"א די"ל דאתי לאשמעי' דינו של הסמ"ג כנ"ל וא"ל ממנ"פ הנ"ל אי איכא רוב נגדו פשיטא י"ל דאתי לאשמעי' לאפוקי ממ"ד דביצה מיקרי דבר חשוב ול"ב וא"כ מי הוכרח להש"ס לאוקמי דמיירי באומר וכו' לכך קאמר הש"ס דהא בלא"ה קשה וניבדוק בסימנים וע"כ צ"ל בטרופה בקערה וא"כ ל"ה דבר שבמנין ממילא ליכא למימר דבא לאשמעי' דינו של הסמ"ג דהשתא שפיר י"ל ממנ"פ הנ"ל א"ו דלכך נקיט הברייתא בנכרי לאשמעי' אף דאיכא גם חשש דעוף טמא וצריך הש"ס שפיר לתרוצי באומר וכו' ודו"ק. ולפ"ז לפי האמת דהדר הש"ס משנוי' דמיירי בטרופה בקערה רק משני סימנים ל"ד א"כ שפיר י"ל כקו' הנ"ל דהש"ס לא איירי כלל מחשש דעוף טמא ונקיט נכרי לאשמעי' דינו של סמ"ג כנ"ל והיינו בדאיכא רוב נגדו ואשמעי' לאפוקי ממ"ד דהוי דבר חשוב ול"ב ולפ"ז לק"מ קו' הרשב"א שהקשה לפ"מ דמסקי' דסי' לאו דאו' א"כ קו' הש"ס וליחוש במ"ע כנ"ל ז"א דהרי לפי האמת י"ל כקו' הנ"ל. ולפ"ז גם פסקי הרמב"ם א"ש דפסק דאין לוקחין בצים והיינו משום חשש דעוף טמא כקו' המקשין דודאי הברייתא לא איירי כלל מזה רק דאשמעי' דא"ח לנו"ט אבל לדינא ודאי דאין לוקחי' מחשש עוף טמא וא"ש. ומעתה נבא לבאר המדרש שהתחלנו דהתוס' הקשו מאי פריך הש"ס וליחוש לעוף טמא דילמא אזלי' ב"ר ומקשים העולם דילמא חיישי' שיקח מן הקבוע וכל קבוע כמעמ"ד ונראה דממ"נ אי ידעי' מקום האיסור אז ל"ח שיקח מן האיסור הקבוע ואי לא ידעי' היכן האיסור אזי שפיר בטל ברוב דאמרי' כל דפריש מר"פ ושפיר הקשה התוס'. אך הפוסקים מחולקים אי בע"ח בטלים מדאו' או לא וא"כ א"א דבע"ח אינם בטלים מדאו' עדיין לא הקשה התוס' מידי והנה יש להוכיח דבע"ח א"ב מדאיתא בש"ס קידושין דנ"ו כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת וזה אשר לא תאכלו לרבות את השחוטה ופריך ואיפוך אנא ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה ואם איתא דבע"ח בטלים קשה ממ"נ אי ידעי' דזהו המשולחת בודאי ל"ח לישראל שיקח אותו ואי לא ידעי באמת מותר דכל דפריש מר"פ א"ו דבע"ח א"ב. והשתא א"ש המדרש בל"ז ל"ה יכול לומר גלוי וידוע וכו' דא"כ הי' קשה קו' התוס' על הש"ס דמאי פריך וליחוש דילמא אזלי' ב"ר וא"ל כנ"ל דבע"ח אינו בטל י"ל מנ"ל זאת לכך קאמר מתחלה וזאת אשר תאכלו וכו' וא"כ ע"כ מוכח דבע"ח א"ב כהוכחה הנ"ל לפ"ז שפיר קאמר אח"כ גלוי וידוע וכו' ודו"ק:

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה