דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת פינחס
אות פו)
בש"ס דב"ב דף קי"ט ע"א ושהי' הבכור נוטל פי שנים ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ומשני ביתידות ואהלים דהיינו מטלטלין רבה אמר א"י מוחזקת הי' מיתיבי יודע הי' משה שבנות צלפחד יורשת הן יודע הי' משה שמקושש במיתה אלא כו' ואי ס"ד א"י מוחזקת היא מאי מספקא לי' כו' ותמוה למ"ל להש"ס שפת יתר הא דיודע הי' משה שמקושש במיתה ומה ענין זה לכאן ותו קשה קו' הרמב"ן למה לא מקשה הש"ס על תי' קמא שנטלו יתידות ואהלים וע"ז קשה טפי מאי מספקא לי' ותי' הש"ס ל"ש ע"ז כלל. ונראה דלכאורה קשה מאי פריך הש"ס והא אינו נוטל בראוי כבמוחזק הא בנות צלפחד הי' משבט מנשה ונטלו כבר החלק בעבר הירדן כשכבשוהו והוי מוחזק וצ"ל דקו' הש"ס הוא לאותו דעה דפסק היכא דאיכא תנאי בדבר הוי ראוי וה"נ הוי תנאי אם יעברו וכו' אבל לאידך דעה דס"ל דהוי מוחזק אפי' היכא דאיכא תנאי בדבר לא פריך הש"ס מידי. מיהא נראה דאי' בילקוט ב' דעות בהאי קרא נתון תתן להם אחוזת נחלה ח"א נתן בעבר הירדן תתן בא"י וח"א נתן בקרקע תתן במטלטלין ולפ"ז הכי אזדי קו' הש"ס אף דעבר הירדן הוי מוחזק מ"מ כתיב תתן בא"י וא"י ראוי הוא ומשני ביתידות ואהלים וה"פ נתן בקרקע תתן במטלטלין ולפ"ז מתורץ קו' הרמב"ן דעל תי' קמא לק"מ דשפיר מספקא לי' אי ע"ה הוי ראוי מכח התנאי או לא אבל להך תירוצא דמשני א"י מוחזקת היא וא"כ ה"פ נתן בע"ה תתן בא"י וליכא למימר דמס"ל אי ע"ה ראוי הוא ז"א דהא א"י מוחזקת היא מכ"ש ע"ה דהא תנאי ל"ה אלא אם כבשו א"י ואי א"י מוחזקת היא כ"ש ע"ה דהוי מוחזק ומקשה שפיר מאי מספ"ל. אמנם הא דאמרן די"ל דמספ"ל אי ע"ה הוי ראוי או לאו התינח אם כבר כבשו ע"ה קודם שמת חפר אבי צלפחד אבל א"א דחפר מת קודם שכבשו ע"ה א"כ גם ע"ה הוי ראוי וא"כ קו' הרמב"ן הנ"ל במ"ע דאפי' למ"ד יתידות ואהלים קשה מאי מספ"ל אך הא ידוע דמקושש זה צלפחד (שבת דצ"ו) ואי' במדרש חד דעה דמקושש הוי קודם מ"ת דכתיב כי לא פורש מה יעשה לו ואי לאחר מ"ת הוי הא כתיב מחללי' מות יומת ואי' בפי' הרמב"ן עה"ת כתיב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו ולמה לא כתיב ונתתם את נחלתו לאביו ותי' דזהו פרעניות הוא וזהו ל"ה במדבר דבן לא מת בחיי אב. ולפ"ז א"ש הא דמביא הש"ס הא דמקושש במיתה לתרץ דלא תקשה גם לתי' קמא מאי מספ"ל דא"ל כנ"ל דמספקא לי' אי ע"ה הוי ראוי מכח התנאי ז"א דהא במדרש הוכיח מדכתיב כי לא פורש דקודם מ"ת הוי מקושש והבן אינו מת בחיי אביו כרמב"ן הנ"ל וא"כ חפר נמי מת קודם מ"ת ועדיין לא כבשוהו ע"ה והוי ראוי וקשה אפי' לתי' קמא ביתידות וכו' מאי מספ"ל לכך מייתי הש"ס הא דיודע הי' משה שמקושש במיתה דכתיב מחללי' מות יומת וע"כ מוכח דאחר מ"ת הי' מקושש וא"כ ל"מ להקשות אתי' קמא די"ל דחפר מת אחר כיבוש ע"ה וא"כ לק"מ אבל לאידך תי' קשה שפיר מאי מספקא לי' ודו"ק: