דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת בלק
אות פה)
בש"ס ע"ז דף ד' ל"ה אינש יודע לכוין אותו רגע שכועס בו הקב"ה אלא בלעם הרשע שנאמר ויודע דעת עליון ופריך השתא דעת בהמתו ל"ה יודע דעת עליון הוי ידע ומנ"ל דל"ה יודע דעת בהמתו דא"ל שרי בלק מ"ט לא רכבת אסוסי' א"ל ברטיבא שדאי א"ל האתון אשר רכבת עלי א"ל באקראי בעלמא א"ל מעודך ועד היום הזה ולא עוד אלא שאני עושה מעשה רכיבה ביום ומעשה אישות בלילה שנאמר ההסכן הסכנתי ומקשים העולם הו"ל להוכיח מקרא הקודם דאי הוי ידע דעת בהמתו ל"ה מכה את האתון דהא המלאך עומד לנגדה. ונ"ל עפמ"ש הר' סעדי' גאון דהאתון עצמו ל"ה מדבר רק המלאך הי' מדבר מתוך האתון ולפ"ז קשה האיך קאמר הש"ס דעת בהמתו ל"ה ידע דילמא לעולם הוי ידע רק מה שדבר המלאך ל"ה ידע אך נראה די"ל כאן ב' פי' איך דבר האתון עם בלעם די"ל בלשון הקודש כדכתיב בקרא או י"ל דהאתון דבר עם בלעם בלשון אחר רק דהתורה לא יכול לכתוב בלשון אחר אלא בלה"ק ונראה דע"כ מוכח דהאתון לא דבר בלשון הקודש דהמפורשים כתבו למה האריך האתון בדיבורו כדי לביישו בפני שרי בלק ולפ"ז ע"כ מוכח דלא דבר האתון בלה"ק דהא שרי בלק ל"ה מבינים לה"ק וגם מוכח דהאתון בעצמו דבר דאי המלאכים דברו הא שרי בלק אין מבינים בלה"ק וע"כ צ"ל דדיבר בלשון שמבינים היינו בלשון ארמית והא אין המלאכים מבינים בלשון ארמי וע"כ דהאתון בעצמה דברה ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דמקרא הקודם ל"מ להוכיח דלא ידע דעת בהמתו די"ל כמ"ש ה"ר סעדי' ולא מוכח מידי כקו' הנ"ל אבל מפסוק זה שהאריך האתון בדיבורו כדי לביישו ע"כ צ"ל דלא כה"ר סעדי' ושפיר נשמע דלא ידע דעת בהמתו והבן: