אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת עקב › אות צב)

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת עקב · אות צב)

אות צא)

במדרש כעת ההוא אמר ה' אלי פסל לך וכו' וכתבת על הלוחות וכו' הלכה אדם מישראל הכותב שטר אירוסין לקדש אשה מי נות שכר כש"ח אין כותבין שטר ארוסין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר ותמיה. ונקדים לתרץ תמיהת הרא"ש על הרמב"ם דפסק ארוסה אין גובה ממשעבדי אלא מב"ח ותמה עליו הרא"ש מהכ"ת לא יגבה ממשעבדי. ונ"ל דאי' בכתובות דק"ב ע"ב א"ל רבינא לר"א דברים הללו ניתנו לכתוב או לא וכו' ת"ש אין כותבין שטר ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהם הא מדעת שניהם כותבין מאי לאו שטרי פסיקתא ומשני שטרי ארוסין כדר"פ ור"ש דאיתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רבה ורבינא אמרי מקודשת ור"פ ור"ש אמרי א"מ בתוס' ד"ה רבה ורבינא תימא דלרבינא דאמר מקודשת מבע"ל לאוקמי לההוא דאין כותבין שט"א בשטרי פסיקתא וא"כ מאי קמבע"ל לעיל תפשוט מהא מתני' והניחו התוס' בתימא ונראה דהנה הרשב"א הקשה בחידושיו על הא דא"כ שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם ממנ"פ למה צריך דעת שניהם אי משום שמא כתב ליתן ולא יתן עד למחר מאי מועיל בלא קנין דעת כ שניהם ותי' דלעולם איירי בלא קנין והא דמהני דעת שניהם כיון דמדעתה נכתב מסתמא נמסר לה בו ביום ולפ"ז קשה מאי דוחקא דש"ס לאוקמי מתני' כר"פ לוקמי כד"ה ובשטר אירוסין וא"ל אמאי צריך דעת שניהם כיון דאנן פסקי' דארוסה אית לה כתובה ו' תוס' בקידושין דס"ה דאפי' בלא כתב לה וא"כ יש לחוש לשטר אירוסין דכתב בה זמן ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי והיא תגבה מזמן הכתוב בשטר אבל אם הי' מדעת שניהם מסתמא ביום הכתיבה מסר לה ואע"ג דלא תיקנו זמן בקידושין היינו דלא נפסל בכך אבל ודאי דהי' רגילים לכתוב זמן בשטר קידושי כמו בשטר הלואה וחיישי' שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וצ"ל דקו' הש"ס היא לרב אשי דאמר לא ניתן לכתוב ואי' בש"ס דב"מ די"ז ע"ב אמר רב אשי וארוסה דאית לה כתובה מנ"ל ופי' התוס' דודאי ר"א ס"ל דארוסה אית לה כתובה כדמוכח בכמה מקומות אלא דרוצה להוכיח ממתני' או מברייתא כו' עיי"ש ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר לשיטת ר"א דלדידי' ל"מ לאוקמי מתני' דאין כותבין שטרי אירוסין וכו' משום חששא הנ"ל דא"כ תפשוט דארוסה אית לה כתובה מהא מתני' ומש"ה אוקמי כר"פ ור"ש אבל רבינא באמת יוכל לאוקמי מתני' בשטרי אירוסין כנ"ל וא"ל א"כ תפשוט דארוסה אית לה כתובה אה"נ דרבינא פשיט לי' ממתני' ומיושב היטב קו' התוס' דלא צריך לאוקמי בשטרי פסיקתא אמנם לשיטת הרמב"ם דארוסה לא גבי' ממשעבדי לק"מ קו' הנ"ל ואפשר דמשום האי קו' הוציא הרמב"ם דינו דארוסה לא גבי' ממשעבדי. והתוס' שהקשו קושיתם י"ל דאזלי לשיטתם דהנה התוס' הקשו בשמעתין דנכתב ביום לר"י האיך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי ותי' דאתי' כר"א דאמר עדי מסירה כרתי והם המוציאים את הקול וא"כ הקשו התוס' שפיר דליכא לאוקמי בשטרי ארוסין ומשים מוקדם דהא עדי מסירה הוציאו קול וכ"ז לשיטתם אבל לשיטת רב אלפס ז"ל דסבר לר"א אף עדי מסירה כרתי אכתי חשש הנ"ל במ"ע ושפיר יכול לאוקמי כנ"ל. והנה בש"ס דגיטין די"ט אי' במתני' על הכל כותבין על יד של עבד ונותן לה את העבד ופריך הש"ס ד"כ ות"ל דכתב שיכול להזדייף הוא ומוקי רבא כר"א ובעדי מסירה ולרב"ח מוקי הש"ס בכתובת קעקע והקשו כל הפוסקים דהא העדים פסולים דהא כתובת קעקע אסור מדרבנן. ונראה דלר"א דא"צ עדי חתימה כלל רק דמודה ר"א במזויף מתוכו וזה דוקא בפסול דאורייתא אבל פסול דרבנן לא גזור כדאי' בתה"ד וכ"ז הוא דוקא לשיטת התוס' דלר"א רק עדי מסירה כרתי אבל לשיטת רב אלפס ז"ל עדי חתימה דאורייתא אפי' לר"א קשה קו' הנ"ל ואי' עוד בגיטין ד"כ ת"ש וכתב ולא וחקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא וכו' עיי"ש בתוס' דהו"מ לאקשוי מלוחות דכתיב בי' כתיבה והי' חקיקה. ומעתה יובן המדרש בלא הקרא דוכתב לא הו"מ למיבעי' דידע מתני' דאין כותבין שטר אירוסין וע"כ מיירי באירוסין ומחשש מוקדם כנ"ל וא"ל דעדי מסירה מוציאין הקול ז"א דע"כ מוכח כהרי"ף דאף ע"מ כרתי דאל"כ קשה ממתני' דכתב על יד העבד ת"ל דכתב שיכול להזדייף הוא דליכא לאוקמי בכתובת קעקע דחקיקה לאו כתיבה היא אבל השתא דכתיב וכתבת וכו' ולוחות חקוקים הי' וא"כ מוכח דכתיבה היא ושפיר נוכל לאוקמי בכתובת קעקע וא"כ מוכח דלא כהרי"ף הנ"ל דאל"כ קשה קו' הפוסקים דהא העדים פסולים כנ"ל וא"כ ליכא לאוקמי מתני' דאין כותבין שטר אירוסין באירוסין ממש וכנ"ל דקשה הא ע"מ מוציאין הקול וע"כ צ"ל בשטרי פסיקתא וניתנו לכתוב ושפיר מיבעי' מי נותן שכר ותי' דלעולם איירי באירוסין וכר"פ ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה