דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת יתרו
אות מג)
מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבוקר עד הערב. פירש"י למה אתה מזלזל בכבודן של ישראל ומקשים העולם מה זו שאלה למה אתה יושב הלא הדין הוא כך דהדיינים יושבין ובע"ד עומדין. ונראה דאיתא בסנהדרין די"ח מלך לא דן ולא דנין אותו דכתיב ועמדו שני האנשים ודרשי' דב' בע"ד צריכים לעמוד ואין כבודו של מלך לעמוד ולא דן מפני קשוט עצמך וכו' וכתבו התוס' בד"ה והא וכו' דהא דאין מלך דן ה"מ לבדו אבל עם אחרים שפיר מצי דן ואי' בשבועות ד' למ"ד ברייתא אחרת דועמדו שני האנשים קאי על העדים שיעמדו ולפ"ז י"ל דהבע"ד רשאים לישב וממילא דמלך דנין אותו ודן ג"כ. ומעתה א"ש דכך שאל יתרו מדוע אתה יושב לבדך ממנ"פ אם אתה סובר דועמדו קאי אבע"ד שצריכים לעמוד ולפ"ז המלך לא דנין אותו ולא דן לבדו זולת עם דיינים אחרים כשיט' התוס' א"כ מדוע אתה יושב לבדך הלא מלך אתה ואם אתה סובר כברייתא דועמדו קאי על העדים ולא אבע"ד ולפ"ז המלך דן ודנין אותו א"כ קשה למה וכל העם נצב עליך וכו' הא לפי ברייתא זו אין הבע"ד צריכים לעמוד ודו"ק:
אות מד)
במדרש והגבלת את ההר. איני יודע אימת כשהוא אומר אם בהמה אם איש לא יחי' הוי אומר ביום שניתן התורה. ותמוה. ונ"ל בהקדם הש"ס סנהדרין דט"ו ע"ב בעי מיני' שור סיני בכמה מי גמר שעה מדורות או לא ת"ש אם בהמה אם איש וכו' מקיש בהמה לאיש מה איש וכו' תוס' ד"ה אם בהמה כ' מדקאמר מאי איש משמע דעל איש לא קמבעי לי' דיתרו כבר תיקן סנהדראות וא"ת ומאי קמיבעי' לי' משור סיני מאי נ"מ מאי דהוה הוה. ומקשים העולם למה לא הקשה התוס' בל"ז על האיבעי' מאי נ"מ מה דהוה הוה ועוד למה לא כתב התוס' בפשיטות מדקמיבעי' לי' שור סיני ולא על איש ש"מ דעל איש פשיטא לי' ולמה הוכיחו התוס' זאת מהמסקנא דפשיט לי' מה איש וכו' ועוד קשה לפמ"ש התוס' בע"ז דכ"ד דאפי' למ"ד יתרו קודם מ"ת בא אבל פ' ואתה תחזה לאחר מ"ת נאמרה א"כ קשה אמאי לא קמיבעי' לי' על איש נמי. ונראה דלכאורה בל"ז יש לחקור ממ"נ אי סנהדראות נתקנו קודם מ"ת אמאי מבעי' לי' על בהמה ואי לא נתקנו עד לאחר מ"ת אמאי לא קמיבעי לי' נמי באיש ותו אפי' נאמר דקודם מ"ת נתקנו סנהדראות מ"מ כ"ג מנ"ל אך י"ל דסנהדראות הוי קודם מ"ת והא דבעי כ"ג משום דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה ואין עדה פחותה מעשרה וצריך עדה לזכות ועדה לחוב ואין ב"ד שקול ולכך צריך כ"ג ומש"ה על איש לא קמיבעי' לי' כלל דבסברא תלי' מילתא וצריך כ"ג כנ"ל אבל בהמה לא תלי' בסברא ושפיר קמיבעי' לי' ופשיט לי' מכח ג"ש אמנם י"ל לאידך גיסא דלעולם סנהדראות לאחר מ"ת נתקנו ומ"מ על איש לא קמיבעי' לי' דהא לכ"ע בשבת ניתנה תורה ואין דנין ד"נ בשבת וממילא דאם נגע א' בהר בשעת מ"ת ל"ה דנין אותו עד לאחר מ"ת דהיינו לאחר שבת ואז נתקנו סנהדראות אמנם לכאורה מוכח כשיטת התוס' דסנהדרין הי' קודם מ"ת מדכתיב אם בהמה אם איש להקיש בהמה לאיש וכו' וזה הפסוק ודאי קודם מ"ת נאמר ואי תימא דל"ה סנהדראות אז מאי מקיש בהמה לאיש הא גם באיש לא ידענו א"ו דסנהדראות הי' קודם מ"ת ולכך מייתי התוס' דוקא הקרא דאם בהמה וכו' דמזה מוכח שפיר דסנהדראות הי' קודם מ"ת אבל מדלא קמיבעי' לי' על איש אין להוכיח די"ל כנ"ל משום דאין דנין ד"נ בשבת. אולם הא דאמרן דמה"ט לא קמיבעי' על איש דבשבת ניתנה תורה וא"ד בשבת הא תינח א"א בתר מיתה אזלי' וצריך כ"ג דהמיתה הי' לאחר מ"ת אבל א"א דבתר עבירה אזלי' ועבירה הי' קודם מ"ת ול"צ כ"ג וע"כ מדלא קמיבעי' על איש נמי ש"מ דפשיטא לי' דבתר מיתה אזלי' וצריך כ"ג ובזה יש לפשוט מה שיש להסתפק טובא לענין שור של כהן גדול דאי' בגמ' שור של כה"ג בע"א כמיתת בעלים כך מיתת השור וא"כ אם השור נתחייב מיתה קודם שנעשה הבעלים כ"ג ואח"כ נעשה כ"ג מי אזלי' בתר מיתה וצריך ע"א או בתר זמן העבירה ולהאמור נפשט הס' דמדלא קמיבעי' לי' על איש מוכח דבתר מיתה אזלי' ולפ"ז מיושב הא דלא הקשה התוס' על האיבעי' מאי נ"מ מאי דהוה הוה ז"א דנ"מ טובא לענין שור כ"ג כנ"ל אבל לאחר שהוכיחו התוס' מהמסקנא אם בהמה אם איש מה איש וכו' דמזה מוכח דלא כסוגי' דע"ז רק דסנהדראות הי' קודם מ"ת וא"כ לא מוכח כלל אי בתר מיתה אזלי' ומקשה התוס' שפיר מאי נ"מ מאי דהוה הוה. אמנם מ"ש דמה"ט לא קמיבעי' על איש משום דבשבת ניתנה תורה וא"ד בשבת הא תינח א"א דאין חיוב מיתה אם נגע בהר רק ביום שניתן התורה אבל א"א דכל ג' ימי הגבלה אם נגע בהר חייב מיתה א"כ הי' יכולים לדין אותו עוד קודם מ"ת ול"צ כ"ג אפי' באיש דסנהדראות ל"ה קודם מ"ת. ומעתה א"ש המדרש והגבלת את ההר איני יודע אימת אם ביום נתינת התורה בלבד או בכל ג' ימי הגבלה כשהוא אומר אם בהמה אם איש וכו' דמזה נלמד מה איש וכו' וקשה אמאי לא בעי נמי על איש וצ"ל דעל איש לא קמיבעי' לי' משום דבשבת ניתנה תורה וא"כ מוכח דדוקא ביום שניתן בו התורה ולא מקודם דא"כ הקדל"ד אמאי לא קמיבעי לי' על איש ודו"ק: