דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת חקת · אות פב)
בפסיקתא כי חשבון עיר סיחון והוא נלחם במלך מואב ילמדנו רבינו מי שאכל טבל בסוריא מהו שילקה ותמוה. ונראה דאי' בש"ס גיטין דל"ז ע"ב עבד שנשבה ופדאוהו אם לשום עבד פדאוהו ישתעבד בו ומסיק הגמ' דרבא אמר ישתעבד לרבו שני דלרבו ראשון לא כיון דלאחר יאוש הוי ופריך לרבא דאמר לרבו שני ממאן קני' לי' וכו' דאמר קרא וגם מבני התושבים וכו' ואימא ה"מ בכספא אבל בחזקה לא אמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון אשכחן נכרי מנכרי מישראל מנין דכתיב וישב ממנו שבי מדקרי לי' שבי ש"מ דידי' הוא דקני' בחזקה ובתוס' ד"ה דכתיב וישב ממנו שבי וא"ת למ"ל השתא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון השתא נכרי מישראל קונה נכרי מנכרי לא כ"ש וי"ל דמקרא וישב ממנו שבי ל"ה ילפי' מיני' שום קנין אי לא אשכחן דטהרו עכ"ל. ולכאורה אין דבריהם מובנים דממ"נ אי אין יכול ללמוד מקרא וישב וכו' עדיין קשה גם מעמון ומואב כו' לא מוכח מידי וכדמקשה אשכחן וכו' א"ו דמקרא וישב וכו' מוכח דקני' וכדפרי' א"כ הד"ק התוס' לדוכתי'. ונראה ליישב ונקדים מה שפסק הרמב"ם בהל' ב"ה הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשוהו עולי בבל ומה שכבש יהושע בטלה קדושתו לאחר חורבן ומה שקדש עזרא הוי קדושה אף לאחר חורבן ולמה כ"כ משום דיהושע קידש לא"י בכיבוש שכבוש כל האומות ולאחר חורבנה ששוב נטלוה האומות מישראל בטלה קדושתו אבל עזרא שכיבש לא"י בחזקה אף לאחר חורבנה קדושתה קיימת ותמה עליו הלח"מ דדבריו אינם מובנים דהא גם יהושע קידש לא"י בחזקה ותי' דודאי חזקה שהי' בע"כ אינה חזקה ויהושע שכיבש כל האומות ולא קידש רק בכיבוש דחזקה ל"ש גבי' דבע"כ נטל מהם ולכך כיון ששוב נטלו האומות מישראל בטלו הכיבוש ובטלה קדושתה אבל עזרא שצוהו המלך לעלות ולבנות לו המקדש הוי חזקה גמורה ולא בטלה עולמות. והמ"מ כ' דלא כהרמב"ם מכח קו' הנ"ל וכ' דאף קדושת יהושע לא בטלה דאף דכיבוש לא"י לא אמרי' שלאחר חורבנה יבטל קדושתה וקשה דלשיטת הלח"מ קשה קו' הגמ' לעיל אשכחן נכרי מנכרי ול"ל כתי' הש"ס דכתיב וישב וכו' ז"א דרש"י פי' בחומש וכמו כן כל המפורשים וישב ממנו שבי אינה אלא שפחה אחת א"כ קשה דילמא לעולם נכרי מישראל לא קני' בחזקה ול"ל למה קרי לי' שבי דידי' היינו משום דהישראל קנו השפחה ע"י כיבוש שנטלוהו ישראל משאר אומות והשתא שכבשוהו סיחון בטלה הכיבוש ול"ה כלל שפחת ישראל רק שפחת גוים הראשונים שנטלוהו ישראל מהם השפחה והוי כגוי מגוי אבל באמת מה שקנה הישראל בכסף או בחזקה או בשאר קנין אם כבשוהו גוי ממנו ל"ק כלל דהא לשיטת הלח"מ צ"ל כיון דכל קנינו של יהושע ל"ה רק ע"י כיבוש וכיון שבטלה קדושתה בטלה כל קנינו והוי כאילו נטלו סיחון מגוי הראשון שלקח ממנו ישראל רק א"א כסברת המ"מ דאף כיבוש יהושע הוי חזקה מוכח שפיר ונראה דע"כ מוכח כשיטת המ"מ דאל"כ לא מתוקמא הא דעמון ומואב טהרו בסיחון דהא סיחון נטל מעמון ומואב בכיבוש והשתא שכבשוהו ישראל מסיחון בטל כל קנינו לשיטת הלח"מ והוי כאלו נטלו ישראל מעמון ומואב אלא ודאי דהאמת הוא כסברת המ"מ וזהו כוונת התוס' אי לאו דטהרו בסיחון ל"ה מוכח מידי דה"א כהלח"מ אבל השתא מוכח כהמ"מ. ובזה מיושב הפסיקתא דאי' פלוגתא בש"ס אי סורי' הוי כא"י או לאו דלא כבשוהו עולי מצרים רק דוד כבשה ומספקא לן אי כיבוש יחיד שמי' כיבוש או לא אך קשה מאי נ"מ רק א"א כהמ"מ שפיר יש נ"מ לדידן לענין מי שאכל טבל בסורי' אי ילקה או לאו ואי' בש"ס דחולין ד"ס ע"ב ארשב"י הרבה מקראות ראוין לשרוף והן הן גופי תורה כו' כיוצא בדבר כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי והוא נלחם במלך מואב כו' דאמר הקב"ה לישראל אל תצר את מואב אמר הקב"ה ליתי סיחון וליפוק ממואב וליתי ישראל וליפוק מסיחון והיינו דאמר ר"פ עמון ומואב טהרו בסיחון עיי"ש ממילא מוכח מקרא דכי חשבון עיר סיחון כו' דעמון ומואב טהרו בסיחון כנ"ל ונמצא מוכח כשיטת המ"מ דכיבוש יהושע הוי ג"כ חזקה גמורה כנ"ל והשתא מקשה שפיר מי שאכל טבל וכנ"ל ודו"ק היטב: