דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת ויקהל
אות נד)
ויקהל משה וכו' במדרש בכל התורה לא מצינו שנאמר ויקהל אלא כאן לומר לך שאמר הקב"ה למשה עשה לך קהילות ודורש להם הלכות שבת בשבת מכאן אמרו משה תיקן לישראל שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הל' חג בחג הל' עצרת בעצרת ע"כ, ופי' המפורשים דהואיל דלא מצינו שהקהיל משה לישראל בחצוצרות א"ו דהי' בשבת ולכך צוה להם ששת ימים וכו' ודורש להם הלכות שבת. אבל מ"מ יש לתמוה מנ"ל ששואלין הל' פסח בפסח וכו'. ונראה דהר"ן הקשה למ"ל לתקן משה שיהא דורשין הל' פסח בפסח הא אמרי' בפסחים דף ו' דשואלין ודורשין ל' יום קודם לפסח מכ"ש דדורשין בו ביום עצמו. ונראה דיש להסתפק אם בשבת שבלמ"ד יום קודם הפסח צריך לדרוש בהלכות פסח או דלמא רק בחול אבל בשבת דורשין בהל' שבת דודאי אם פסח עצמו חל בשבת יש להוכיח מגמרא דמגילה דף ד' דדורשין בהל' פסח דאיתא שם פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום דהיינו מענינא דפורים ופריך הגמרא מאי אירי' פורים אפילו פסח נמי ומשני וכו' הרי מוכח בהדיא דאפילו חל פסח בשבת נמי דרשי' בהל' פסח אבל בלמ"ד יום שקודם לפסח עדיין יש להסתפק כנ"ל ולכאורה יש להביא ראי' ממדרש הנ"ל דאין דורשין בו בשבת הל' פסח דרש"י פי' ויקהל משה למחרת יוהכ"פ הי' וא"כ כבר חיוב לדרוש הל' חג דהנך למ"ד יום לאו דוקא בפסח אלא ה"נ בחג כמבואר בש"ס שם ועי' בתוס' בכורות דנ"ז ע"ב ואפ"ה דרש משה הל' שבת ש"מ דבשבת שבלמ"ד יום לא דרשי' הל' יו"ט. ולפ"ז מיושב קו' הר"ן דלכך צריך משה לתקן כדי שיהי' דורשין בהל' יו"ט אף אם חל יו"ט בשבת משא"כ בלמ"ד יום המוקדמים. ולפ"ז א"ש גם דברי המדרש דבל"ז ל"ה יכול לומר דמשה תיקן וכו' דהי' קשה קו' הר"ן למה צריך לתקן אבל השתא דקאמר שהי' דורש לפניהם הל' שבת וקשה הא כבר חל החיוב לדרוש בהל' יו"ט וע"כ צ"ל דבשבת שקודם לחג אין דורשין בהל' חג ושפיר הי' צריך משה לתקן דדורשין הל' פסח אף אם חל בשבת וק"ל:
אות נה)
במדרש ילקוט רבותינו בעלי אגדות אמרו מתחלת התורה עד סופה לא מצינו פרשה שמתחלת ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה למשה עשה לך קהילות גדולות ודורש לפניהם הלכות שבת בשבת ומסיק שם מכאן אמרו משה תיקן לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינא של יום הל' פסח בפסח הל' חג בחג וכו' עיי"ש ותמוה. וכבר כתבתי למעלה מזה וכעת נ"ל להרחיב הדיבור בסגנון הנ"ל דכבר הבאתי קו' הר"ן למה צריך משה לתקן שיהיו דורשין הל' פסח בפסח הלא מקרא מוכח דצריכין לדרוש למ"ד יום לפני הפסח מכ"ש בפסח עצמו. ונראה דאיתא בש"ס דמגילה ד"ד פורים שחל בשבת שואלין ודורשין בענינא של יום ופריך מאי אירי' פורים אפי' יו"ט נמי דתניא משה תיקן לישראל שיהי' דורשין בענינא של יום הל' פסח בפסח וכו' ובתוס' ד"ה מאי אירי' פורים תמהו מאי לשון אפילו דקאמר דמשמע מלשונו דשאר יו"ט גרוע משל פורים וכתבו דה"פ מאי אירי' פורים דאין דורשין בו מקודם לכן למ"ד יום מש"ה יש לדרוש בו ביום אפילו שאר יו"ט דדרשינן בו עוד מקודם למ"ד יום אפ"ה דרשי' בו ביום ע"כ הרי מבואר מסברת התוס' דיש ה"א כיון דדורשין בו מקודם לא ידרשו עוד בו ביום ולפ"ז שפיר מיושב קו' הר"ן דשפיר הי' צריך משה לתקן שדורשין בו ביום דה"א משום שדורשין מקודם לא צריך עוד בו ביום. אך לפ"ז צריך להבין ד' הר"ן דקארי לה מה קארי לה וכי לא ידע מדברי הש"ס דמגילה הנ"ל. אמנם י"ל דהר"ן ס"ל כאידך דעה בתוס' בכורות הנ"ל דנסתפקו שם הא דדורשין למ"ד יום קודם יו"ט אי יו"ט עצמו במנין שלשים או לא לפ"ז י"ל דהר"ן ס"ל דיו"ט עצמו הוא בכלל למ"ד יום ומקשה שפיר למה צריך משה לתקן הא בכלל למ"ד יום נכלל ג"כ יו"ט אך נראה לתרץ קו' הר"ן בד"א דאעפ"י דיו"ט הוא בכלל למ"ד אפ"ה הי' צריך משה לתקן שיהי' דורשין בפסח לפ"מ דקיי"ל דימי שבת שהם בתוך למ"ד יום שלפני יו"ט דורשין בהל' שבת ולא בהל' יו"ט כמ"ש לעיל לפ"ז אם יו"ט ראשון חל בשבת ה"א דדורשין בהל' שבת כמו בתוך למ"ד לכך הוצרך משה לתקן שדורשין הל' פסח בפסח אפי' חל בשבת אך עדיין צריכין להבין הא קיי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ושבת תדיר הוא מפסח ומהראוי לדרוש בהל' שבת אך לפ"מ שמבואר בפוסקים דבדבר שצריך להודיע לרבים ל"ש תדיר קודם דאם לא יודיע להם לא ידעו הרבים מיני' כלל אבל דבר התדיר ידוע לרבים מקודם א"כ ה"ה ה"נ גבי פסח אף שאינו תדיר מ"מ צריך להודיע לרבים הל' פסח וקודם הוא לתדיר. אך ע"ז קשה הלא פסח ג"כ ידוע לרבים ממה שדרשו בלמ"ד יום קודם. ובזה יובן ג"כ הש"ס דמגילה הנ"ל דלפי שיטת הר"ן דיו"ט הוא בכלל למ"ד יום אכתי אינו מובן מאי גרוע הוא יותר מפורים ומאי קאמר אפי' יו"ט נמי אבל לפי הנ"ל ניחא דה"פ מאי אירי' פורים דאין דורשין קודם לכן והוי דבר שצריך להודיע לרבים ול"ש הסברא דתדיר קודם כנ"ל הא אפי' בשאר יו"ט דדורשין קודם לכן למ"ד יום והוי ידוע לרבים מקודם אפ"ה דורשין בהל' יו"ט דתני' משה תיקן וכו' וקשה קו' הר"ן הנ"ל וצ"ל דמיירי כשחל בשבת דדורשין בהל' יו"ט כנ"ל ומכ"ש פורים דל"ה ידוע מקודם דמחויב לדרוש בענינא של יום אפילו כשחל בשבת וא"ש ד' הש"ס הנ"ל. ואיתא במדרש ויקהל למה לא הוזכר אם הקהיל אותן בחצוצרות אלא משום שהי' בשבת ולכך הי' דורש להם הל' שבת דכתיב ששת ימים תעשה מלאכה ואיתא ברש"י חומש דלמחרת יוהכ"פ הי' למחרת ירידתו מן ההר נמצא דהי' זה תוך למ"ד יום שלפני סוכות והי' מן הראוי לדרוש להם בהל' סוכות א"ו מוכח כנ"ל דבשבתות שבתוך למ"ד דורשין בהל' שבת. והשתא א"ש הילקוט בל"ז ל"ה מצי למימר דמשה תיקן שיהי' דורשין הל' פסח בפסח דהוי קשה קו' הר"ן וא"ל כנ"ל דמשה בא להורות אפי' כשחל בשבת נמי דורשין בהל' יו"ט ז"א דאכתי מאי רבותא דילמא אפי' בשבתות שבאותן למ"ד יום נמי דורשין בהל' יו"ט וא"כ הדקל"ד אבל השתא דקאמר שהקהיל ודורש להם הל' שבת אע"פ שהי' בתוך למ"ד יום וצ"ל כנ"ל וא"כ לק"מ קו' הר"ן וקאמר הילקוט שפיר דמוכח דמשה תיקן שיהי' דורשין הל' פסח בפסח ודו"ק:
ובד"א נראה ליישב בטוב טעם דאיתא במס' ר"ה דכ"ט ע"ב יו"ט של ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה וכו' מה"מ כתוב א' אומר יום תרועה וכתוב א' אומר זכרון תרועה הא כיצד כאן ביו"ט שחל בשבת וכאן וכו' ופריך אי מדאורייתא היא במקדש היכי תוקעין ועוד הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי עיי"ש ובתוס' ד"ה הא הקשה אדרבה אי מלאכה לא אצטריך קרא דהא מכל מלאכה ל"ת נפקא ומשום דלאו מלאכה היא אצטריך קרא למעוטי בגבולין עיי"ש ונראה דלק"מ דמהר"מ פאדבה הקשה לימא הש"ס טעמא שמא יתקן כלי שיר וכ' הטו"ז לפענ"ד נראה דשופר לא ניתן לשיר אלא לתקיעה של מצוה ולכך לא גזרו עכ"ל אך עדיין קשה הא איכא עכ"פ שבות דהשמעת קול ואכתי קשה לימא הטעם משום שבות וע"כ צ"ל דס"ל דהשמעת קול שופר אפי' שבות ליכא אך מנ"ל זה ונראה דס"ל כמ"ש הר"ן אליבא דר"ח דאיתא בשבת ד"ג בעי ר' ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לרדותו או לא מי אמרי' דהעמידו דבריהם במקום סקילה או לאו וכו' ובתוס' שם ובר"ה דכ"ט הקשה הר"ח מאי קמבעי' לי' פשיטא דמותר לרדותו דהא תני' דבי ר"י כל מלאכת עבודה ל"ת יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינו מלאכה ותי' דמ"מ מדרבנן אסור ושפיר איבעי' בש"ס אי העמידו דבריהם וכו' והר"ן כ' דהר"ח שפיר הקשה דע"כ הקרא כל מלאכת וכו' אתי' להורות דאפי' שבות ליכא דאל"כ אלא דל"ה אב מלאכה קשה למ"ל הקרא כל מלאכת הא ממילא ידעי' דת"ש ורדיית הפת ל"ה אב מלאכה דהא ל"ה במשכן א"ו דקרא אתי' להורות דאפי' שבות ליכא והיינו שאין כח ביד חז"ל לעשות רדיית הפת ות"ש ולהעמיד דבריהם אף במקום סקילה כלל היוצא מזה דהר"ן ס"ל דת"ש אפי' שבות ליכא והטו"ז סובר כשיטת הר"ן ולפ"ז מתור' שפיר קו' התוס' הנ"ל דהא אליבא דאמת דקאמר רבה גזירה שמא יעבירנה צ"ל הא דכתיב זכרון תרועה למ"ל וע"כ צ"ל דקרא אסמכתא בעלמא וא"כ נוכל לומר דגם המקשן ידע שיש טעם משום שבות וקרא אסמכתא בעלמא אך דל"ה ידע מזה השבות דשמא יעבירנו ולכך מקשה ממ"נ אי מדאורייתא היא ולא אסמכתא בעלמא במקדש היכא תוקעין וא"ל דטעמא משום שבות דהשמעת קול ואין שבות במקדש קשה ועוד הא לאו מלאכה היא פי' הא ודאי לאו מלאכה היא דל"ה במשכן וא"כ למ"ל למעוטי דתני' דבי ר"י כל מלאכת עבודה ל"ת יצא ת"ש וכו' הא ל"ה במשכן א"ו דאתא להורות דאפי' שבות ליכא וא"כ קשה למה ל"ה תוקעין בגבולין ומשני דגזרה שמא יעבירנו וכו' וא"ש. אך כ"ז ניחא אי אמרי' דשבות הי' נוהג בימי משה אז שייך שפיר לומר דקרא אתי להורות דאפי' שבות ליכא אבל א"א דל"ה שבות נוהג בימי משה קשה איך, שייך לומר דקרא אתי להורות דאפי' שבות ליכא דהא אינו נוהג כלל שבות א"ו מוכח דמשה הי' נזהר בשבות רק דלא נאמר מפי הגבורה ושפיר אתי' להורות דאפי' שבות ליכא ולפ"ז מיושב לנכון קו' הר"ן למה הי' צריך משה לתקן דהנה הא דדורשין שלשים יום לפני הפסח ילפי' מהא דמשה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ואיתא ב' דעות בתוס' בכורות דנ"ז ע"ב אי יום י"ד של ניסן שהזהיר משה הוא בכלל למ"ד יום לפ"ז נמצא דלענין שלשים יום קודם לפסח יום א' דפסח אינו בכלל או י"ל דאותו יום י"ד שהזהיר משה לאו בכלל למ"ד יום ואינו מתחיל הלמ"ד יום רק מט"ו בניסן ונמצא דיום ראשון של פסח הוא בכלל ולאותו דעה שפיר מקשה הר"ן למה הי' צריך משה לתקן שדורשין בהל' פסח הא יום א' הוא בכלל למ"ד יום ומדאור' דרשי' למ"ד יום אבל לדעה ראשונה לק"מ קו' הר"ן דמדאו' דרשי' למ"ד יום מקודם אבל ביו"ט עצמו לא ולכך תיקן משה שיהי' דורשין אפי' ביו"ט עצמו. והנה הרמב"ם והראב"ד ז"ל הקשו דאותן טמאים לנפש אדם ששאלו למה נגרע למה לא טבלו א"ע ויעשו פסח ראשון ותי' הראב"ד ז"ל דלעת ערב שאלו ול"ה שוב זמן שחיטת פסחים ול"ה יכולים לעשות פסח א' לכך שאלו על פסח שני א"כ לפ"ז יום י"ד ל"ה בכלל למ"ד ואינם מתחילין אלא מיום ט"ו בניסן וא"כ יום א' דפסח הוא בכלל למ"ד ושפיר קשה קו' הר"ן. אך הרב בעל קרבן חגיגה תי' דהם היו טמאי מתים והיו צריכים הזאה ג' וז' ושביעי שלהם הי' בע"פ שחל בשבת ול"ה יכולים להזות עליהם דהזאה שבות הוא ואינו דוחה שבת ולפ"ז שפיר י"ל דיום י"ד של ניסן הוא בכלל למ"ד וא"כ יו"ט עצמו אינו בכלל ולק"מ קו' הר"ן כנ"ל דמשה הי' צריך לתקן שיהי' דורשין ביו"ט עצמו אך לפ"ז צ"ל דשבות הי' נוהג בימי משה דאל"כ הי' יכולים להזות עליהם ולעשות פסח ראשון א"ו כנ"ל. ואיתא במדרש ובמפורשים בכל התורה לא נאמר ויקהל אלא כאן לפי שבכל פעם הי' מקהילן בחצוצרות וכאן ל"ה יכול להקהיל בחצוצרות לפי שהי' בשבת והשמעת קול הוא שבות א"כ לפ"ז מוכח ג"כ דשבות הי' נוהג בימי משה ולפ"ז שפיר י"ל כמו שתי' בעל ק"ת הנ"ל דמשום שבות דהזאה ל"ה יכולים לטבול עצמם וא"כ י"ל דהשאלה הי' אפי' מבע"י ויום י"ד בניסן הוא בכלל ויום א' דפסח אינו בכלל לכך צריך משה לתקן ול"ק קו' הר"ן. והשתא א"ש המדרש הנ"ל בל"ז דויקהל וכו' לא ידעי' אם שבות הי' נוהג בימי משה א"כ ל"ה יכול לומר משה תיקן וכו' דהי' קשה קו' הר"ן הנ"ל וליכא למימר כנ"ל דיו"ט ל"ה בכלל למ"ד דמנ"ל זאת דילמא התי' של הראב"ד אמת כנ"ל דליכא למימר כתי' בעל ק"ח משום טבילה דדילמא שבות אינו נוהג בימי משה אבל השתא דקאמר ויקהל עשה לך קהילות וכו' וקשה למה לא הקהיל בחצוצרו' א"ו משום שבות וא"כ מוכח דשבות הי' נוהג בימי משה ושפיר י"ל כתי' בעל ק"ח הנ"ל ולפ"ז שפיר קאמר משה תיקן וכו' ולק"מ קו' הר"ן די"ל כנ"ל ודו"ק היטב: