דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
לפורים
אות נג)
במדרש רבה איש יהודי הי' בשושן הבירה וכו'. איש ימיני למה נקרא ימיני שמאמן את הדין וזש"ה אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת אשרי וכו' זה מרדכי שמאמן את הדין עושה וכו' שגידל יתומה בביתו זהו אסתר ותמוה מה ענין זה לזה, ונראה דאיתא בש"ס מגילה דף ט"ו ע"ב כאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך שאבודה אני לך דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ומעיקרא הי' באונס ועכשיו ברצון ואסורה והקשה התוס' אמאי ל"ה מגרשה ותהי' מותרת להחזירה וי"ל שירא פן יתפרסם הדבר למלכות והקשה מהרש"א דהו"ל להתוס' להקשות בפשיטות אמאי ל"ה מגרשה שתהא יוצאה מאיסור א"א וגם הרשב"א הקשה מאי תי' התוס' שירא פן יתפרסם הדבר מאי פירסום איכא כשיגרשנה לפני ב' עדים ובפרט לפי שיטת האלפס ז"ל דפסק דמותר ליתן גט בינו לבינה א"כ קו' התוס' במ"ע. ונראה דאיתא בש"ס ב"ב דף קמ"ד ע"ב כותבין גט אעפ"י שאין אשתו עמו ופריך וליחוש לשני יוסף בן שמעון וכו' אמר ר"ה אין מגרשין אלא זה בפני זה והקשה התוס' בד"ה וליחוש ממנ"פ אליבא דמאן אי אליבא דר"מ דאמר עדי חתומה כרתי ליכא למיחוש למידי שהגט לא יהי' גט מאחר שאינו מוכח מתוכו שהיא שלה ואי אליבא דר"א קשה למה צריך להיות זה בפני זה הא ע"מ כרתי ורואים איזה יו ב"ש ואומר ר"י דאין ע"מ מדקדקים לראות אם הי אשתו כיון שמכירין שמו ושמה וכתוב בגט שמו ושמה לא אסיק אדעתי' להבחין אם יש עוד יוסף ב"ש וכו' עיי"ש. ולכאורה דברי התוס' סותרים אהדדי דאיתא בש"ס דכתובות דכ"ד ע"ב איבעי' להו מהו להעלות משטרות ליוחסין אמנה שבשטר הן מעידין או אכולא מילתא מעידין תוס' וא"ת אי לאו אכולא מילתא מעידין א"כ עדים חותמין אע"ג דלא ידעי אי כהן הוא או לו והיכי קאמר בפ' גט פשוט שני יב"ש הדרין בעיר א' משלשין או יכתוב כהן קשה מאי יועיל כיון שהעדים חותמין אע"פ שאין מכירין אם הוא כהן ויש חשש דילמא ילוה לא' משני יב"ש שאינו כהן ויכתוב בשטר כהן דהא עדים אין מדקדקין כ"כ ואח"כ יוציא בזה השטר גם מיב"ש שהוא כהן וי"ל דהיכי דהוחזק שני יב"ש ודאי אכולהו מילתא קא מסהדי ומדקדקין שפיר ע"כ א"כ מוכח מזה דעדים מדקדקים אשני יב"ש ואיך תי' ר"י דאין מדקדקין כ"כ אב' יב"ש וצ"ל דודאי עפ"י הרוב מדקדקים אך לפעמים אינם מדקדקים ואז לכל הפחות אם יכתוב כהן הוי סימן אמצעי וא"כ לא סתרי ד' התוס' אהדדי דבשלמא בגט דמדאוריי' בעינן דוקא זה בפני זה ואינו מועיל אם כתב כהן דמדאו' בעי' סימן מובהק אבל בממון דהיינו שט"ח סימן אמצעי נמי מועיל לכך קאמר שפיר דאם כתב כהן מוציאין. ולפ"ז מיושב הקו' הנ"ל דלכאורה יש להקשות למה משלש הקרא איש יהודי כו' ושמו מרדכי וכו' וקא חשיב ואזיל עד דור שלישי דהיינו עד בן קיש א"ו צ"ל דכמה מרדכי איכא בשוקא וא"י לידע איזהו לכך קמשלש הקרא עד איש ימיני שהוא משבט בנימין ולפ"ז ל"ק קו' המהרש"א דהתוס' ל"ה מצי להקשות בפשיטות אמאי לא גירשה להוציאה מאיסור א"א די"ל דבאמת נתן לה גט ומשלש בה וא"כ מדאו' להוציאה מא"א סגי בכך דהא דצריכין סימן מובהק היינו מדרבנן אבל להוציאה מאיסור א"א בסי' אמצעי סגי לכך הקשה התוס' אמאי ל"ה מגרשה דהיינו שיהי' זה בפני זה ויהי' מותרת לו אח"כ משום דבלא זבפ"ז מאיסור א"א הוציאה אבל להחזירה אע"פ שמשליש אסורה מפני שאינו אלא סימן אמצעי ותי' התוס' שפיר השתא דצ"ל זה בפני זה איכא פירסום וקו' הרשב"א לשיטת האלפס ז"ל נמי לק"מ. רק כ"ז אי הפי' של ימיני הוא משבט בנימין וא"כ משלש הקרא וי"ל שפיר כנ"ל אבל אי הפירוש של ימיני כאידך פי' דהיינו שמאמן את הדין וכל הקרא לדרשה כדאיתא בש"ס דמגילה לא מוכח מכאן שהי' עוד מרדכי וא"כ קו' התוס' במ"ע הו"ל ליתן גט בפני ב' עדים או בינו לבינה כנ"ל וצ"ל לפי' זה שבאמת ל"ה אסתר אשת מרדכי והא דכתיב כאשר אבדתי אבדתי פי' כאשר אבדתי מאבי ואמי אבדתי מן העולם. והשתא א"ש בל"ז ל"ה יכול לומר אשרי שומר משפט עושה צדקה בכל עת זהו מרדכי שגידל יתומה בתוך ביתו דהיינו אסתר דהי' קשה הא אסתר אשתו הי' לכך קאמר תחלה איש ימיני שמאמן את הדין וקשה קו' התוס' הנ"ל וליכא למימר משום פרסום ז"א די"ל כקו' הרשב"א הנ"ל וע"כ צ"ל דל"ה כלל אשתו אלא שגידלה בביתו א"כ שפיר קאמר אשרי וכו' עושה צדקה וכו' זהו מרדכי שגידל יתומה בתוך ביתו משום דלא היתה אשתו כלל ודו"ק היטב: