דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת דברים
אות צ)
בש"ס דר"ה די"ח ע"ב תני' אר"ש ד' דברים הי' ר"ע דורש ואין אני דורש כמותו צום הד' זה ט' בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר וכו' ואמאי קרי ד' דרביעי לחדשים צום ה' זה ט' באב שבו נשרף בית ה' צום הז' זה ג' בתשרי שבו נהרג גדלי' בן אחיקם ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו צום העשירי זה יו"ד בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחודש העשירי בעשור לחודש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום הזה את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים ואני איני אומר כן אלא צום יו"ד זה ה' בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר ועשהו יום שמועה כשריפת וכו' ותמוה כיון דכוונת הש"ס אינו אלא לחלוק על ר"ע וא"כ למה צריך לשפת יתר דקאמר ללמדך ששקולה מיתת צדיקים וכו' דמאי זה ענין לפלוגתייהו. ונראה ליישב בטו"ט והסגנון יהי' כך דדוקא לר"ע דס"ל צום העשירי זו יו"ד בטבת שפיר מוכח דמיתת צדיקים שקולה כשריפת ב"א משא"כ לר"ש דס"ל צום העשירי זה ה' בטבת לא מוכח מידי ששקולה וכו' ובהקדם קו' הטו"ז שהקשה מנ"ל לש"ס ששקולה מיתתן כשריפת וכו' דילמא שקולה צערן רק כמו ט' בתמוז שבו הובקעה העיר או כמו יו"ד בטבת ע"כ ונראה דלק"מ דאי' בזכרי' קפיטל ז' ויהי בשנת ד' לדריוש המלך וכו' בארבעה לחודש התשיעי בכסליו וישלח בית אל כו' לאמר האבכה בחודש החמישי הנזיר כאשר עשיתי זה כמה שנים ויהי דבר ה' צבאות לאמר אמור אל כל עם הארץ כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וכו' עיי"ש. ויש להבין אמאי שלחו על חודש חמישי האבכה ולא שאלו על חודש העשירי וארביעי כיון שהם שאלו בכסליו א"כ צום עשירי ורביעי הוא מוקדם. ונראה דאי' בש"ס הנ"ל ד' צומות רצו מתענין רצו אין מתענין חוץ מט"ב דחייבין להתענות משים דהוכפלו בו הצרות בית ראשון ובית שני ולפ"ז א"ש דעל צום עשירי ורביעי י"ל דבאמת ל"ה מתענין ומש"ה ל"ה שואלים אלא על ט"ב וע"ז השיב להם צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וא"כ כיון דא"צ להתענות רק על שני צומות הללו שפיר מוכח ששקולה מיתת צדיקים כשריפת ב"א ומיושב קו' הטו"ז. ולכאורה נ"ל קו' הנ"ל בד"א דהפוסקים הקשו על ר"ע דס"ל דמתענין בט' בתמוז וט' באב הא קיי"ל דצריכין להיות כ"א יום בין המצרים ולא יותר ומתרצים דבאמת ט"ס הוא אם ר"ע סבר דמתענין ט' באב א"כ מתענין י"ז בתמוז ואי ר"ע סובר דמתענין ט' בתמוז א"כ מתענין א' באב ולפ"ז י"ל דעל חודש עשירי ורביעי ל"ה שואלים האבכה די"ל דהיו מתענין מספק ואפי' אם א"צ מן הדין להתענות אבל על חודש חמישי שפיר שאלו דא"א דא"צ להתענות בחודש חמישי א"כ אין רשאין להתענות בא' באב משום דר"ח הוא ולפ"ז קו' הטו"ז במ"ע. והנה הב"י בשם אבודרהם כ' יו"ד בטבת שחל להיות בשבת מתענין בו ולפ"ז הדקל"ד למה לא שאלו על יו"ד בטבת דא"א דא"צ להתענות א"כ כשחל בשבת אין רשאין להתענות וע"כ צ"ל כתירוץ הראשון הנ"ל ומיושב שפיר קו' הטו"ז הנ"ל. והנה האבודרהם הוכיח דיו"ד בטבת דוחה שבת מש"ס דלעיל דמייתי קרא בחודש העשירי בעשור לחודש כתוב לך שם היום הזה ואת עצם היום הזה משמע אפי' בעצומו של יום כלומר אפי' בשבת כדדרשי' גבי יוהכ"פ אך כ"ז א"א דמתענין יו"ד בטבת אבל א"א דמתענין ה' בטבת ל"מ מידי דדוחה שבת. והשתא א"ש דדוקא לר"ע דסבר דמתענין יו"ד בטבת שפיר קאמר ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כו' משום דלדידי' מוכח כשיטת אבודרהם משא"כ לר"ש דסבר דמתענין ה' בטבת לא מוכח מידי כשיטת אבודרהם וא"כ אינו מוכח ששקולה מ"צ משום די"ל כקו' הטו"ז ושפיר תלוי זה בפלוגתתם ומש"ה מייתי לה ר"ש ולק"מ ודו"ק: