דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת מסעי
אות פט)
במדרש וזה יהי' לכם ערי מגרש יהי' בהוייתן יהא שאין משנין מעיר מגרש ולא מגרש עיר נאמר ערים והלא לא הי' אלא כפרים לומר לך שחביבה א"י וכו' והמדרש הזה אומר דרשוני דמאי שייכות הך סיפא לרישא. ונ"ל ליישב בטו"ט בהקדם ד' הש"ס דב"ב דכ"ד ע"ב מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה וכו' אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים ואם האילן קודם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם או זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים ע"כ המשנה ובגמ' מ"ט אמר עולא משום נויי עיר ופריך ות"ל דאין עושין שדה מגרש ומגרש שדה ומשני ל"צ אלא לר"א דאמר עושין מגרש שדה ואפי' לרבנן נמי דס"ל אין עושין מגרש שדה ה"מ זרעים אבל אילנות עובדין והכא משום נויי העיר לא כו' עיי"ש. והקשה הרמב"ן מאי פריך הש"ס ות"ל כו' הא זה ל"ש אלא בא"י כדפירש"י שם בעירוכין דל"א ע"ב והכא מיירי בחו"ל דלא קפדינן אנויי עיי"ש והש"ך בספרו וביחוד הרב בה"ז מקשה לפי גי' ספרים ישנים בסוף עירוכין דל"ג במתני' אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה לא מגרש עיר ולא עיר מגרש אמר ר"א בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ומגרש עיר ולא עיר מגרש כו' עיי"ש ולפ"ז מאי משני הש"ס ל"צ אלא לר"א דאמר עושין מגרש שדה הא לפי גירסא זו משמע דר"א ס"ל דאין עושין מגרש שדה וא"כ קו' הש"ס במ"ע ות"ל וכו' ונדחקו ליישב דכ"ז בא"י וכיון דחזינן דבא"י עושין שדה מגרש מסתמא בחוץ לארץ עושין גם מגרש שדה דנחית חד דרגא כקו' הרמב"ן וזהו דוחק גדול. ונראה דלק"מ דהנה לכאורה י"ל קו' הש"ך ובה"ז דהא ודאי ר"א ס"ל דעושין ממגרש עיר ולפ"ז משני הש"ס שפיר ל"צ אלא לר"א דאמר עושין שדה מגרש ואף דס"ל דאין עושין מגרש שדה מ"מ הא ס"ל דעושין מגרש עיר וא"כ היכא שהיתה מגרש ולבסוף מגרש הי' אילן ואח"כ עשה מזה המגרש עיר ונמצא עומד האילן בתוך כ"ה אמה לעיר א"כ אי ה"א טעמא דאין עושין מגרש שדה ל"ה צריכין לעקור השתא דהא לא עשה ממגרש שדה דעמידתן הי' בהיתר אבל משום ה"ט דנויי צריכין להרחיק כ"ה אמה מן העיר הזאת. אך ז"א דודאי אף דס"ל לר"א דעושין מגרש עיר מ"מ צריך להרחיק מזה העיר שנעשה מהמגרש מגרש חדש אלף אמה וא"כ אף בלא ה"ט דנוי צריך להרחיק בשביל מגרש דאין עושין מגרש שדה וא"כ קו' בה"ז במ"ע. אך באמת נראה דלק"מ דהנה לכאורה יש לדקדק בש"ס דקאמר ל"צ אלא לר"א וכו' ואפי' לרבנן וכו' הול"ל מתחלה דאתי' כרבנן או דהו"ל למימר בלשון ואבע"א. ונראה דהא יש להקשות על רש"י בשבועות דט"ז ע"א דפי' על הא דקאמר הש"ס המוקפות חומה מימות יהושע בן נון כל מצות נוהגת בה ופירש"י בד"ה כל מצות דהיינו בתי ערי חומה ושילוח מצורעים ושאין עושין מגרש שדה לפ"ז מאי פריך הש"ס ת"ל דאין עושין וכו' הא זה ל"ש אלא במוקפות חומה ומתני' מיירי בשאר עיירות. ונראה ליישב הכל בחדא מחתא דאי' בש"ס דב"ב ד"ס ע"א אין מוציאין גזיזין וגזוזטראות לר"ה וכו' ואם לקח חצר ובו גזיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה פי' דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ומסתמא מדלא מיחו לראשון ע"כ דהי' מוחזק בה ולפ"ז קשה כאן על המתני' דקתני ואם ספק כו' הא ע"כ מוכח דאילן הי' קודם לעיר דהא זה כתבו כל הפוסקים הא דאמרי' קוצץ ונותן דמים הוא לתקנתא דעיר אבל אם אמרו אי אפשי בתקנתא זו ולא רצו ליתן דמים הרשות בידם ולפ"ז האיך שייך לומר ספק דהא ודאי מוכח דאילן הי' קודם דאי העיר קודמת למה הי' מניחין את האילן עד עכשיו א"ו דאילן קדם ולכך הי' מניחין אותו עד עכשיו שלא רצו ליתן הדמים משא"כ אם העיר קודמת דאז א"צ ליתן דמים למה לא מיחו עד עכשיו ומאי ספק יש כאן ונראה דהנה הגהות סמ"ק כ' דאם אילן הי' רחוק מן הבית כ"ה אמה ואח"כ בנה עיר ונעשה אילן בתוך כ"ה לעיר דצריך להרחיק מן העיר כ"ה אמה והוכיח זה ממתני' דקתני מרחיקין מן העיר ולא קתני מרחיקין מן הבית אלא להורות כנ"ל וזו הוכחה חלושה היא. אבל נראה דע"כ מוכח דין זה דאל"כ קו' הנ"ל במ"ע מאי ספק יש אם אילן קדם כו' כנ"ל א"ו כדינו של הגהות סמ"ג ושפיר יש מקום ספק דילמא העיר קדם והא דלא מיחו י"ל דמתחלה כשנטע האילן ל"ה העיר גדולה כ"כ והי' האילן יותר מכ"ה מן העיר רק אח"כ בנאו והגדילו וא"כ הספק הוא אם האילן הי' קודם לכל העיר וצריכין ליתן דמים אם רוצים למחות או העיר קדמה היינו העיר כמו שהיתה קטנה וא"כ עכשיו שרוצין למחות א"צ ליתן דמים כדינו של סמ"ג ושפיר הוי המוציא מחברו ע"ה. אך כ"ז הוא לר"א דס"ל דעושין מגרש עיר א"כ שפיר יש מציאות לעשות עיר גדולה מכמות שהי' מקדם אבל לרבנן דס"ל אין עושין מגרש עיר א"כ ליכא מציאות כלל לעשות העיר גדולה מכמות שהי' מקדם וא"כ קו' הנ"ל במ"ע מאי ספק יש כנ"ל. והשתא מיושב כל הנ"ל דהש"ס לא רצה לומר אבע"א דכולא חדא תירוצא הוא והתרצן רצה לתרץ כל המשנה אליבא דחד תנא ומש"ה בהאי תי' לחוד דמתני' כרבנן וה"מ בזרעים כו' לא סגי דהא תינח רישא שפיר אתי' כרבנן אבל הסיפא דקתני ואם ספק וכו' ל"מ אתי' כרבנן מכח קו' הנ"ל דמאי ספק יש דהא ס"ל אין עושין מגרש עיר וא"כ ליכא מציאות כלל להך דהנ"ל. ובהאי תירוצא לחוד ל"צ אלא לר"א כו' נמי לא סגי דא"כ יקשה קו' הש"ך ובה"ז הנ"ל דהא ס"ל אין עושין מגרש שדה וא"כ בשלמא סיפא שפיר מתוקמא כותי' דס"ל לר"א דעושין מגרש עיר כנ"ל אבל הרישא לא מתוקמי' כוותי' לכך קאמר הש"ס ב' תי' ולרבנן נמי ה"מ כו' כלומר כמו דלרבנן יש חילוק בין זרעים לאילנות דאילנות מותר גם לר"א כן וא"כ כל המשנה שפיר מתוקמי' כותי' ולק"מ קו' הש"ך ובה"ז הנ"ל די"ל דבשדה אילנות מודה ר"א דעושין מגרש שדה וסיפא בפשיטות אתי' כותי' דס"ל עושין מגרש עיר כנ"ל וא"צ למחוק גי' הישנות במתני' דעירוכין ולא מגרש שדה ודו"ק. והשתא נבא ליישב מ"ש על רש"י דהנה אי' בירושלמי ב' טעמים על הא דמרחיקין אילן מן העיר א' משום נוי העיר וא' משום דמאפיל לעיר וקאמר מאי נ"מ בין הני ב' טעמים ומשני דנ"מ אם הי' האילן סמיך לביתו של בעל האילן דמשים מאפיל ליכא דהא לביתו הוא דמאפיל אבל לעיר אין מאפיל ולטעמא משום נוי העיר הוא לכל העיר כמו לביתו ופסק הרמב"ם דאם הי' לו ביר וסתר הבית ונטע אילן תחתיו אפי' בתוך כ"ה אמה אין יכולים בני העיר למחות בידו והוכיח זה מירושלמי הנ"ל דאל"כ למה לא קאמר א"ב בכה"ג כגון שהי' לו בית וסתר הבית ונטע אילן תחתיו נמצא לטעמא דמאפיל ליכא דהבית הי' מאפיל יותר מאילן אבל משום נוי איכא דבית אינו ממעט נוי העיר כמו אילן א"ו דגם האילן מותר במקום הבית ולכך קאמר נ"מ אחרינא. אך לפ"ז קשה לפי מה דפירש"י התם גבי גזוזין וגזוזטראות דטעמא ג"כ משום נויי ואמרי' דטענינן ללוקח ואמרי' כונס לתוך שלו הי' א"כ קשה הא דקאמר במתני' ואם ספק כו' למה לא טענינן לבעל האילן שהי' לו מתחלה שם בית ואח"כ נטע אילן במקומו וזהו מותר לשיטת הרמב"ם אך זה ל"ק דהא אין עושין עיר מגרש ומכ"ש בית אילן. והשתא מתורץ מ"ש על רש"י בשבועות דף הנ"ל דהש"ס מקשה ממ"נ אי איירי מתני' בעיירות שאין מוקפות חומה א"כ קשה האיך מתוקמא הסיפא דקתני ואם ספק וכו' למה לא טענינן לבעל האילן כנ"ל דעיירות שאין מוקפות חומה יכול לשנות ולעשות מעיר מגרש ומכ"ש דיכול לעשות מבית אילן אע"כ דמיירי במוקפות חומה ואז אין עושין מעיר מגרש וע"כ אין יכולים לטעון לבעל האילן כנ"ל א"כ קשה רישא ות"ל וכו' ודו"ק. ועפ"ז מבואר היטב המדרש הנ"ל דהנה הר"ן והרשב"א כתבו הא דבחו"ל אין מקפידין אנוי משום דיותר טוב שיתנוולו עיירות שבחו"ל כדי לישב בא"י וזהו כוונת המדרש דקאמר יהי' בהוייתן יהא שאין וכו' ולמד זה ממתני' דקאמר ואם ספק כו' כנ"ל וקשה למה לא טענינן שהי' לו בית ואח"כ נטע אילן במקומו א"ו דאין משנין מעיר מגרש וא"כ מבית לאילן נמי לא משנינן אך קשה דילמא מתני' מיירי בחו"ל וצ"ל דבחו"ל אין מקפידין אנויי אך קשה למה באמת לא קפדינן לכך בא המדרש כמתרץ נאמר ערים והלא לא הי' אלא כפרים אלא ללמדך שחביבה ישיבת א"י שכפרים שבא"י יותר חשובים מערים שבחו"ל וכסברת הרשב"א והר"ן הנ"ל דמוטב שיתנוולו עיירות שבחו"ל כדי שילכו הכל לא"י ודו"ק היטב: