דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
פרשת בהעלותך · אות עט)
במדרש כי לי כל בכור חד אמר אין לי אלא ברשותי וח"א אין לי אלא עולמות שיהא קדוש עולמי עולמים כענין שנאמר כי לי בני ישראל יכול יקדיש הכהן לבכור ת"ל ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי הרי כבר מוקדשים ותמוה האיך תלוי זה בזה. ונראה בהקדם דברי הש"ס ב"מ דף ו' ע"ב ההיא מסותא דהוי מנצי עלי' בי תרי וכו' אמר לי' ר"ח לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר ואס"ד תקפו כהן אין מוציאין אותה מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן עיי"ש. והסמ"ג כ' בהל' בכור ספק בכור תקפו כהן אין מוציאין כדמוכח בפ"ק דב"מ ובהל' פטר חמור כ' הספיקות נכנסים לדיר להתעשר ותקפו כהן מוציאין מידו והקשה עליו הש"ך בספרו תקפו כהן סי' ב' דסותר דברי עצמו ועוד דבש"ס ב"מ מוכח איפכא שהרי באמת רבה ס"ל מוציאים מידו וא"ל ר"ח לרבה תניא דמסייע לך כו'. ונראה ליישב דהרשב"א הקשה לפי הש"ס דתקפו כהן מוציאין מידו אמאי נקיט גבי ספק בכורות המוציא מחברו עליו הראי' למה לא נקיט סתם הרי הוא ברשות בעלים דמיד כשנולד הרי הוא ברשות בעלים בשלמא א"א תקפו כהן א"מ מידו שפיר נקיט המע"ה דאם תקפו כהן צריך ישראל להביא ראי' ותו קשה למה תי' הש"ס לעולם אימא לך תקפו כהן מוציאין מידו ולמה לא משני הש"ס כסברת המקשה דתקפו כהן אמ"מ והתם משום קדושה הבא מאלי' שאני ותו י"ל מאי בעי למפשט מספק בכור דאסור בגיזה ועבודה דילמא התם ה"ט משום דספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא ועוד י"ל וכי לא ידע המקשן דהתם קדושה הבא מאלי'. אך זה יש לדחות דהתוס' בבכורות כ' ב' סברות גבי ספק בכור דאזלי' בתר רובא ורובא לאו בכורות נינהו ולפ"ז פריך הש"ס שפיר דגם שם ניזול לקולא משום רובא אף דהוי ס' איסורא. אך י"ל הא משנה ערוכה היא בבכורות די"ז ילדה זכר ונקבה וא"י מי בתחלה אין לכהן כלום וא"כ קשה למה נשנית הך דאסורה בגיזה ועבודה על מתני' הנ"ל ולא על המשנה דבכורות דהוי נמי ס' בכור. אך י"ל ב' תי' דודאי על המשנה דבכורות ל"ה צריך לאשמעי' דודאי פשיטא דס' איסורא לחומרא אך על מתני' דלעיל דקתני המוציא מחברו ע"ה קשה קו' הרשב"א הנ"ל וצ"ל דלהכי נקיט לישנא דהמע"ה כמ"ש דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו וצריך הישראל להביא ראי' וקשה הא גבי ספיקות אמרי' דמוציאין וצ"ל דגבי ס' בכור יש לכהן חלק בה ומנ"ל לכך קתני ואסורין בגיזה ועבודה אלמא דיש לכהן חלק בה כדאי' בתוס' להדיא. ועוד י"ל דהנה בתשובות הרשב"א סי' ש"י הקשה מאי מייתי סייעתא לרבה הא לא דמי' כלל דבשלמא גבי ס' בכור דקדוש מרחם א"כ מיד כשנולד יש לכהן חלק בה אבל בפטר חמור זה השה לא קדוש מרחם רק הוא פדיון של החמור וא"כ מנ"ל דת"כ מוציאין מידו ולפ"ז במתני' י"ל דבאמת אין איסור בגיזה ועבודה משום דאזלי' ב"ר ואפ"ה אמרי' ת"כ א"מ בברייתא הנ"ל וצ"ל דיש לו חלק בה לכך מייתי עלה ותני' אסורין בגיזה ועבודה ולפ"ז מיושב קו' הנ"ל דהמקשה פריך שפיר דע"כ צ"ל דטעמא לאו משום ס' איסורא לחומרא דאל"כ למה נשנית הך דאסורה בגיזה ועבודה על הברייתא דוקא ולא על המשנה דבכורות כנ"ל א"ו דמתני' ס"ל דאזלי' ב"ר ואפ"ה אמרי' בברייתא ת"כ א"מ מידו ומייתי הש"ס שפיר לפשוט מהתם ומשני הש"ס לעולם דבעלמא אמרי' ת"כ מוציאין ומש"ה אמרי' כאן דא"מ מידו משום דקדוש מרחם ול"ק למה לא נשנית על המשנה די"ל דהתם פשיטא והכא אצטריך משום דאמרי' ת"כ א"מ מידו וקשה למה וצ"ל משום דאסור בגיזה ועבודה אבל לא משום רובא ולכך בעלמא מוציאין מידו ומייתי ר"ח שפיר סייעתא דבעלמא מוציאין דאל"כ נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן ומעתה עולה יפה פסקי הסמ"ג גבי ס' בכור שאין מוציאין משום דקדוש מרחם ובפטר חמור שפיר פסק דמוציאין מידו כקו' הרשב"א הנ"ל. ולפ"ז יובן המדרש הנ"ל דא"א יקדיש לבכור א"כ לאו קדוש מרחם הוא וא"כ אם ת"כ מוציאין מידו וה"נ צ"ל דבזה פליגי הני ב' דעות ח"א אין לי אלא ברשותי וא"כ מיד כשנולד הרי הוא ביד כהן ולפ"ז אין מוציאין מידו כנ"ל וח"א אין לי אלא עולמות וא"כ מנ"ל דתקפו כהן אין מוציאין לכך הביא המדרש יכול יקדיש הכהן וכו' ת"ל וכו' וא"כ הרי הוא קדוש מרחם ומוציאין אותו מיד כהן כקו' הש"ס הנ"ל ודו"ק היטב: