אור ברסלב
דברי יהונתן פרשת אמור

דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ

פרשת אמור

פרשת קדושים

אות סו)

במס' סוכה דמ"ו ע"ב אמר ר' יוחנן אתרוג אפי' בשביעי אסור בשמיני מותר כו' עיי"ש עד סוף העמוד. תוס' ד"ה אתרוג בשביעי אסור אפי' לאחר שיצא בו כו' ותימא ר"ח דאמר בפ' לולב הגזול דמטביל בי' ברישא והדר נפיק בי' כמאן וכו' וי"ל כיון דלא אכיל לי' כולה ומשייר בי' כשיעור דמצי נפיק בי' שרי אפי' לר"י ואע"ג דממ"נ נאסרת כולה ביום ראשון דחסר כ"ש פסול וכו' הא אמר התם אתרוג דמפסיק לילות מימים כל חד וחד באנפי נפשי' סוכה דלא מפסיק לילות מימים כו' ומיהו קשה דלעיל בפ' לולב הגזול גבי מי שבא בדרך ול"ה בידו לולב דקתני לכשיבוא לביתו יטול על שלחנו משמע בגמ' דמפסיק סעודתו בשביל לולב וכ"ש שלא יתחיל וא"כ ר"ח היכי מטביל בה ברישא וצ"ל דהכי קאמר מטביל בה היום ונפיק בה למחר עכ"ד התוס' עיי"ש. ומקשים העולם מאי שייכות ודביקות יש לקושי' זו ומיהו קשה מהא דמי שבא בדרך וכו' להא דלעיל ועוד קשה דהתוס' לא מקשה מידי דהא קיי"ל דטעימה בעלמא מותר קודם נטילת לולב וגבי ר"ח ל"ה אלא טעימה בעלמא ועוד קשה מאי מקשה התוס' לעיל ואע"ג דממ"נ נאסרת כולה ביום ראשון דחסר כ"ש פסול וכו' דילמא הי' לר"ח ליום א' אתרוג לחוד ואותו אתרוג שטיבל בו ונפיק לא אתקצאי כלל ביום א'. ונראה לתרץ דאי' בש"ס ביצה דף למ"ד ע"ב ר"ע אומר מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל ש"ש על הסיכה ואם התנה עלי' הכל לפי תנאו ע"כ ואי' ב' דעות בהך דאם התנה וכו' חד דעה ס"ל דאם התנה קודם יו"ט להשתמש מעצי סוכה לצורך חול אפי' בעודה קיימת מהני תנאי וחד דעה ס"ל דתנאי ל"מ אלא אם התנה שאם יפול הסוכה שישתמש מעציו לצורך חול אבל כ"ז שקיימת ל"מ תנאי ואסור להשתמש ממנה וכ' הר"ן דלאותו דעה דס"ל דתנאי מהני אפי' בעודה קיימת א"כ גם בהפריש ז' אתרוגים לז' ימים דקיי"ל דכל א' אסור להשתמש וליהנות בו ביום לרב ולרב אסי אסור קודם שיצא בו אבל אם התנה עלי' לאכול ממנה מהני תנאי אבל לאידך דעה דס"ל דתנאי ל"מ אלא לכשיפול הסוכה א"כ זה ל"ש גבי אתרוג ול"מ תנאי כלל. והנה התוס' הקשה שם בד"ה אבל עצי סוכה וקשה דמשמע בשבת מה שעצי סוכה אסורים מטעם הואיל והקצה למצותו הקצו נמי לאיסורו וכאן קאמר מה חג לה' אף סוכה לה' אלמא דאסורי' מדאור' ותי' ר"ת דמה דקאמר מה חג לה' אף סוכה לה' היינו לפי שיעור סוכה כגון שני דפנות וג' אפי' טפח אבל אי עביד דפנות שלימות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל היותר קאמר שאסור משום מוקצה עיי"ש. ולפ"ז קשה על התוס' ממ"נ דהקשה מהא דר"ח דמטביל בי' ברישא והדר נפיק כמאן וכו' אי ס"ל לתוס' כהך דעה דתנאי מהני אפי' קודם נפילת סוכה א"כ גם באתרוג מהני תנאי ולק"מ מר"ח דילמא ר"ח התנה עלי' ואי ס"ל לתוס' כאותו דעה דל"מ תנאי אלא בנפילת הסוכה וא"כ באתרוג ל"מ תנאי כמ"ש הר"ן א"כ לא תי' התוס' מידי כיון דלא אכיל לי' כולה ומשייר בה כשיעור דמצי נפיק בי' שרי וכו' דמה בכך מ"ש מעצי סוכה דאסירין אפי' ביותר משיעור סוכה מטעם מוקצה כמ"ש התוס' אע"ג דיותר משתי דפנות וג' אפי' טפח הוי דבר שא"צ מ"מ כיון דאתקצאי כולה אסור א"כ גם באתרוג אתקצאי כולה אע"ג דא"צ כולה וצ"ל דודאי התוס' ס"ל דתנאי ל"מ בלא נפילה כלל וא"כ מקשה שפיר ואפ"ה מתרצים שפיר דל"ד כלל לסוכה בשלמא גבי סוכה שאין צריך כלל יותר מב' דפנות וג' אפי' טפח והוא עביד יותר משיעור א"כ מסתמא מקצה כולה ואסור שפיר משום מוקצה אבל אתרוג לא אתקצאי כולה דהא דנקט אתרוג שלם הוא משום יום ראשון דכ"ש חסר פסול בו אבל מיום שני דל"ה לו ליקח יותר משיעור אתרוג לא אתקצאי כולה. א"כ לפ"ז מוכח דל"ה לו אתרוג אחר ליום א' דאל"כ האיך טיבל ר"ח ונפיק בה הא אתקצאי כולה דמ"ש מסוכה כנ"ל אע"כ דבאותו אתרוג נפיק גם ביום א' א"כ שפיר לא אתקצאי דהא צריך אתרוג שלם משום יום א' ולפ"ז מקשה תוס' שפיר בקושי' שני' אע"ג דמ"מ נאסרו כולה ביום א' וכו' ולכך תירצו משום דמפסיק לילות מימים וכו'. אך כ"ז הוא א"א דביו"ט שני ליכא מצוה כלל באתרוג שלם ואפי' לכתחלה יכול ליקח אתרוג חסר כמו שהוכיחו כמה פוסקים מהא דר"ח מטביל וכו' דאפי' מצוה ליכא א"כ שפיר י"ל כנ"ל דמשום יו"ט שני ל"ה צריך ליקח אתרוג שלם רק משום יום א' א"כ שפיר לא אתקצאי כולה אבל א"א כשאר פוסקים דמצוה מן המובחר איכא ליקח אתרוג שלם רק בדיעבד יצא בחסר ביו"ט שני והא דמטביל ר"ח ונפיק היינו להורות הלכה לתלמידיו דחסר כשר א"כ לפ"ז אכתי קו' התוס' במ"ע האיך מטביל ר"ח ונפיק הא אתקצאי כולה גם ביום ב' דלכתחלה מצוה מן המובחר באתרוג שלם וצ"ל דהתוס' הוכיחו דע"כ אפי' מצוה מן המובחר ליכא דאל"כ אלא דעשה כדי להורות הלכה לתלמידיו קשה הי' לו לר"ח לצאת בה תחלה ולהטביל בו אח"כ דבזה יורה ג"כ הלכה לתלמידיו דחסר כשר דאל"כ הי' אסור לר"ח לאכול ממנו דהא אסור בו ביום כולה אע"כ משום דחסר כשר ול"ל דבזה ל"ה מורה הלכה לתלמידיו דיהי' סבורין דר"ח ס"ל כרב דס"ל דאחר שיצא בו יכול לאכלה מיד לכך הי' צריך לאכול ממנו קודם שיצא בו להורות דחסר כשר ז"א דהא קיי"ל הא דאמר רב נפיק בה ואכלו לאלתר היינו בחוה"מ דוקא אבל ביו"ט שני אפי' לאחר שיצא בה אסור לאכול ממנו משום מגו דאתקצאי לבהש"מ אתקצאי לכולה יומא ואי' בגמ' על הא דר"ח מטביל כו' ופריך הש"ס הא קיי"ל חסר פסול ומשני ל"ק הא ביו"ט א' הא ביו"ט שני וכתב הרז"ה הא דקאמר הש"ס הא ביו"ט שני לא מיירי בב' יו"ט של גליות דבשני י"ט של גליות גם ביו"ט שני חסר פסול משום ספיקא דיומא רק דביו"ט ב' קאי אחוה"מ והרשב"א חולק עליו וס"ל דהש"ס מיירי בב' יו"ט של גליות מדלא קאמר הש"ס כאן בחוה"מ א"ו דמיירי ביו"ט שני דחסר כשר אפי' ביום שני א"כ לפ"ז שפיר מוכח דאפי' מצוה מן המובחר ליכא דאלת"ה רק דאתי להורות הלכה לתלמידיו קשה הי' לו לצאת תחלה ולאכול אח"כ דא"ל דמש"ה אכיל משום דיצא בו הא הי' ביו"ט כנ"ל וביו"ט אסור אפי' לאחר שיצא בו אע"כ משום דחסר כשר ויהי' בכה"ג שפיר מורה הלכה א"ו דאפי' מצוה בעלמא ליכא ושפיר לא אתקצאי כולה כנ"ל. ולפ"ז יובן המשך ד' התוס' דבל"ז ל"ה מקום לקו' התוס' מהא דמי שבא בדרך כו' דהייתי אומר כקו' העולם דטעימה בעלמא מותר קודם נטילה אבל השתא דהקשה התוס' תחלה על ר"ח האיך טביל ונפיק כמאן ותי' כיון דחסר כשר לא אתקצאי כולה קשה מ"ש מעצי סוכה וצ"ל משום דגבי אתרוג ל"צ כלל שלם אפי' לכתחלה ביו"ט שני אך מאן יימר דילמא ר"ח לא עשה אלא להורות הלכה וכו' וצ"ל מדלא נפיק ר"ח ברישא ואח"כ אכיל א"ו דליכא מצוה כלל אך דילמא בזה לא יהא מורה הלכה כלל די"ל דס"ל כרב הנ"ל וצ"ל דתוס' ס"ל כרשב"א וא"כ הי' ביו"ט שני וליכא ה"א כלל דמשום שיצא בה אכיל דהא ביו"ט אסור אפי' לאחר שיצא בו אע"כ דלא עשה כלל כדי להורות רק דס"ל אפי' מצוה ליכא וא"כ לפ"ז דמוכח דמיירי ביו"ט מקשה התוס' הכא אימת טביל ר"ח דהא ביו"ט צריך קידוש וקיי"ל קודם קידוש אפי' טעימה בעלמא אסור אע"כ לאחר קידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה וע"כ דישב לאכול סעודת קבע וזה ודאי אסור קודם נטילת לולב מכח מתני' דמי שבא בדרך וכו' ומתרצי' התוס' דהכי פי' מטביל בה היום היינו בלילה ונפיק למחר דבלילה יכול לאכול אחר קידוש דליכא זמן לולב כלל אבל בלא הנ"ל הייתי אומר כהרז"ה דמיירי בחוה"מ דליכא קידוש כלל ול"ה קשה מהך מתני' כלל דבחוה"מ ליכא קידוש ודו"ק:

אות סז)

במדרש הראה הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ומנהיגיו הראה לו שאול שיפול בחרב אמר משה מלך ראשון שיעמוד לישראל ידקור בחרב א"ל הקב"ה לי אתה אומר אמור אל נוב עיר הכהנים ותמוה. ונ"ל בהקדם ש"ס דסנהדרין דף כ' ע"ב תני' ר"י אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לא"י להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה ואינו יודע איזה מהם תחלה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה ואין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך ועדיין אינו יודע אם לבנות בית הבחירה תחלה או להכרית זרעו כו' כשהוא אומר והניח לכם מכל אויביכם וכו' והי' המקום אשר יבחר וכו' עיי"ש. והרמב"ם כ' להעמיד להם מלך תחלה מוכח מדכתיב ויאמר שמואל אל שאול יען משחך אלהים למלך לך והכית את עמלק הוי אומר להעמיד מלך תחלה. והקשה הכ"מ והר"ן למה הביא הרמב"ם ראי' מנביאים ולא מתורה כמו שהוכיח הש"ס ונדחקו ליישב דמקרא דמביא הש"ס ליכא למילף דמלך קודם די"ל כמו שפירש"י בחומש כי יד על כס יה נשבע הקב"ה שאין כסאו שלם ואין שמו שלם עד שימחה זרעו של עמלק תחלה לכך מביא מקרא אחרינא אך מ"מ אינו מיושב דא"כ איך יליף הש"ס מקרא. ונראה דהש"ס שפיר יליף מקרא כי יד וכו' דמלך קודם דאל"כ רק כמו שפי' המפורשים דעמלק קודם מלך קשה הלא התורה צוה לנו שלש מצות לעשותן על הסדר וזה מוכח דעמלק קודם בנין ב"ה מדכתיב והניח לכם כו' והי' המקום כו' וא"כ א"א דעמלק קודם מלך עדיין אינו יודע אם מלך קודם לבנין ב"ה או לאחריו א"ו מוכח דכי יד כו' מורה דמלך קודם לעמלק וא"כ ממילא נשמע דמלך קודם לבנין ב"ה א"כ לפ"ז הקו' על הרמב"ם במ"ע. ונראה דאי' בש"ס דשבועות דף י"ד אין מוסיפין על העיר ועל עזרה אלא ע"י מלך ונביא ואורים ותומים שנאמר כו' ולפ"ז קשה למ"ל קרא להעמיד מלך תחלה פשיטא דאל"כ אלא להכרית זרעו ש"ע קודם למלך קשה למ"ל קרא והניח לכם דמלחמות עמלק קודם לבנין ב"ה פשיטא דהוי קודם לבנין ב"ה דהא ב"ה א"א לבנות אלא ע"י מלך ועמלק הוא קודם למלך ומכ"ש דהוי קודם לבנין ב"ה אך זה לק"מ דרש"י פי' לאו דוקא עמלק אלא מכל אויבך דה"ה לשאר אומות ולפ"ז אצטריך כי יד כו' דאל"כ ה"א דעמלק קודם למלך וקרא והניח לכם אצטריך לשאר אומות ול"ד נקט הש"ס עמלק. אולם לפ"ז קשה מנ"ל לש"ס דכי יד כו' בא להורות דמלך קודם דילמא עמלק קודם וא"ל כנ"ל דא"כ לא נדע אי מלך קודם לב"ה או לא ז"א דזה מוכח ג"כ מדאין מוסיפין וכו' כנ"ל אמנם י"ל דזה תלוי א"א בכל אלו תנן אבל א"א באחד מאלו תנן לק"מ דאיתא שם דט"ז איתמר ר"ה אמר בכל אלו תנן ור"נ אמר בא' מאלו תנן ר"ה סבר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבא ועזרא זכר בעלמא הוא דעביד [פירש"י והא דקידש עזרא בבית שני אעפ"י של"ה מלך ואו"ת זכר בעלמא הוא דעביד] ור"נ אמר בא' מאלו תנן קסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעת"ל ועזרא קדושי קדוש ואיתא בש"ס דמכות די"ט דר"י סבר ק"ר לא קידשה לעת"ל א"כ סובר ג"כ בא' מאלו תנן דזה בזה תלוי ולפ"ז שפיר קאמר ר"י כשהוא אומר כי יד על כס יה הוי אומר להעמיד מלך תחלה דאי כפירש"י קשה עדיין אין אנו יודעין אי מלך תחלה או ב"ה תחלה וא"ל דמוכח כנ"ל דאין מוסיפין וכו' ז"א דהא ס"ל באחד מאלו תנן א"כ א"צ כלל למלך וא"כ קשה הי מינייהו תחלה א"ו מוכח דלא כפירש"י אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק בכל אלו תנן וא"כ מוכח דמלך קודם לב"ה א"כ ליכא למילף מקרא כי יד כו' דמלך קודם די"ל דילמא להיפוך דעמלק קודם כפירש"י וממילא יודעים דמלך קידם דאין מוסיפין כו' כנ"ל לכך הוצרך הרמב"ם להוכיח מנביאים. והשתא א"ש המדרש הנ"ל דאיתא למה נהרג שאול על שעבר על דברי נביא דשמואל צוה לו להשמיד את עמלק והוא החיה את מלכם והנה הרמב"ם פסק דל"ה עובר על דברי נביא אלא אם הנביא אומר לו דבר חדש אבל אם אמר לו דבר שכתוב בתורה לא הוה עובר על דברי נביא ואיתא ב' דעות אי שאול הי' מלך או רק ראש ונ"מ דא"א דהי' מלך ל"ה עובר על דברי נביא דכתיב בתורה להעמיד מלך ואותו מלך יכרית זרעו של עמלק אבל א"א דהי' רק ראש א"כ איננו מחויב מה"ת להכרית זרעו ש"ע רק מגזירת נביא ושפיר מיקרי עובר על דברי נביא ולפ"ז א"ש דברי המדרש דהקב"ה הראה למשה דור דור ודורשיו והראה לו שאול שידקר בחרב ואמר משה מלך ראשון שיעמוד כו' מלך דייקא כיון דהוא מלך א"כ מוטל עליו מה"ת למחות את זכר עמלק ול"ה עובר על דברי נביא ולמה ידקר והשיב לו הקב"ה אמור אל נוב עיר הכהנים שהרג ובשביל זה ידקר בחרב וא"ש ודו"ק:

אות סח)

במדרש ולקחתם לכם ביום הראשון לכפר על מעשה ראשון דהיינו חטא של אדה"ר ותמוה. ונ"ל דאיתא בסוכה דף למ"ד דקרא דלכם אתי לאשמעי' שלכם יהא ולא של גזל והקשה התוס' שם למ"ל קרא ת"ל דהוי מצוה הב"ע ומתרצים העולם דצריך קרא היכי דגזל מנכרי ולמ"ד גזל גוי מותר ואפ"ה בלולב אסור דכתיב לכם (עי' במ"א סי' תרל"ז סק"ג בשם היראים) ואיתא פלוגתא במס' ב"מ דפ"ז כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך ואל כליך לא תתן ח"א רעך ולא של גוי דמשל גוי מותר ליתן לכליו וח"א רעך ולא משל הקדש דבשל הקדש אסור אפי' לאכול ואי' שם דפליגי בפלוגתא אי גזל גוי אסור או לא דלמ"ד גזל גוי מותר ל"צ קרא דמותר לתת לכליו דהא אפי' לגזלו מותר וע"כ דקרא אתי ולא של הקדש אבל למ"ד גזל גוי אסור צריך קרא לגופי' רעך ולא משל גוי ואי' במדרש דאדה"ר יש לו תי' על שאכל מעץ הדעת לפי שהי' כמו פועל בכרם דמותר לאכול אולם אם נאמר רעך ולא של הקדש א"כ חטא אדה"ר דשל הקדש הי' והשתא א"ש ולקחתם לכם קשה למ"ל לכם ת"ל דהוי מהב"ע וצ"ל כמ"ד גזל נכרי מותר ואפ"ה בלולב אסור משום לכם וכיון דגזל נכרי אסור ע"כ רעך ולא של הקדש דאי למעוטי גוי פשיטא כנ"ל וא"כ חטא אדה"ר בעץ הדעת ואין לומר תי' הנ"ל ושפיר צריך לכפר על מעשה ראשון והבן:

אות סט)

במדרש וידבר משה את מועדי ה' וכו' מועדי ה' נאמרו בסיני ולא התרת נדרים נאמרו בסיני פי' מועדים לקדש המועד צריך מומחה ולא להתרת נדרים דסגי בג' הדיוטות. ולהבין איך נשמע מזה דבנדרים סגי בג' הדיוטות נקדים הא דאי' בש"ס ביצה די"ט נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט דכתיב לכם ולא לגבוה ותו איתא בש"ס פסחים דמ"ז שתי הלחם אין אופין ביו"ט מקרא דלכם כנ"ל אמנם בש"ס דמנחות דע"ב איתא להדי' דשתי הלחם דוחה שבת דכתיב וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע מועד א' לכולן עיי"ש וא"כ א"א דדוחה שבת מכ"ש שדוחה יו"ט וע"כ קרא דלכם אתי לנונ"ד ובפרק ב"מ דכ"ד איתא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט פי' אברים ופדרים שניתותרו מקרבן תמיד אין קרבין בשבת והקשה בתוס' א"כ לכם למ"ל למעוטי נדונ"ד הא אפי' קרבן תמיד שזמנו קבוע אין קרבין בשבת כ"ש נדונ"ד דאין קרבין. ונראה ליישב דאיתא בש"ס פסחים דמ"ו גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט וקאמר התם לחד מ"ד שתאפה ביו"ט מטעם הואיל ואי בעי מתשיל ולפ"ז ל"ק קו' התוס' הנ"ל דאי ל"ה כתוב לכם ה"א דנדונ"ד קרבין בשבת ויו"ט מטעם הואיל וא"ב מתשיל וא"ל דאם יתשל יהי' חולין בעזרה ז"א דחולין שנ"ב לאו דאור' וא"ל א"כ קרבן תמיד נמי יהא מותר מטעם הואיל וא"ב מתשיל ז"א דהא קרבן תמיד בא מתרומת הלשכה מקרבנות צבור וקיי"ל דבצבור ל"מ התרה וא"כ אצטריך לכם להורות כנ"ל אך הא איתא בשבת דמ"ו ע"ב בכור בע"מ אסור לשחטו ביו"ט מטעם מוקצה דמי יימר דמזדמן לי' חכם ופריך הש"ס הא דתנן מפירין נדרים וכו' ולא אמרי' מי יימר ומשני נדרים דסגי בג' הדיוטית כו' והנה התוס' בפסחים דמ"ז כתבו הואיל דלא שכיח לא אמרי' ולפ"ז א"א דהתרת נדרים צריכין מומחין קושי' התוס' במ"ע למ"ל לכם וא"ל דה"א משום הואיל וא"ב מתשיל ז"א דהוי הואיל דל"ש דמי יימר דמזדמן לי' חכם אבל אי נימא דסגי בהדיוטות הוי שפיר הואיל דשכיח כדאי' בשבת דמפירין נדרים בשבת משום דהדיוטות שכיחי עיי"ש ומיושב קו' התוס'. ומעתה א"ש המדרש וידבר משה את מועדי ה' דמיני' נשמע דשתי הלחם דוחין שבת כנ"ל וא"כ ע"כ צ"ל דקרא דלכם קאי למעט נדונ"ד לבד. וקשה קו' התוס' ת"ל מקרבן תמיד וצ"ל סברא הנ"ל דבנונ"ד יש טעם הואיל וא"ב מתשיל וקשה הא הוי הואיל דלא שכיח וצ"ל דהתרת נדרים בהדיוטות דשכיחי אך מנ"ל זה לכן אמר מועדי ה' נאמרו בסיני פי' שצריך מומחין אבל התרת נדרים לא נאמרה בסיני דא"צ מומחין וא"כ הוי שפיר הואיל דשכיח ודו"ק:

אות ע)

במדרש וידבר משה את מועדי ה' מכאן אמרו משה תיקן לישראל שיהי' דורשין הלכות פסח בפסח כו' ולבאר זאת נקדים מה דאי' במדרש ויקהל משה כו' בכל התורה לא מצינו לשון ויקהל אלא כאן אמר הקב"ה למשה עשה לך קהילות גדולות ותדרוש להם הל' שבת בשבת כו' וכתבו המפורשים מדלא הזכיר שם חצוצרות מוכח דהי' בשבת מכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהי' דורשין וכו' [עיין לעיל בדברינו פ' ויקהל] ונקדים עוד מה דאי' בש"ס מס' תענית דף למ"ד ע"ב לא הי' ימים טובים לישראל כיוהכ"פ וט"ו באב בשלמא יוהכ"פ יום מחילה וסליחה ויום שניתן בו לוחות אחרונות אלא ט"ו באב מה היא אמר רבב"ח אר"י יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר ל"ה הדיבור עם משה כו' ולהבין למ"ל לומר שפת יתר בשלמא יוהכ"פ ניחא הול"ל בקיצור ט"ו באב מה היא. והנה התוס' הביאו בשם הירושלמי (מדרש איכה) למה דייקא ט"ו באב הא כלה השנה בט' באב וא"כ השתא דלא מתו בט' באב הו"ל לקבוע יו"ט בט' באב ותי' שטעו בחשבון וסברו שעדיין אינו ת"ב אבל בט"ו באב שראו מילוי הלבנה ידעו שת"ב כבר חלף ועבר ולכך קבעו ט"ו ליו"ט והקשה הר"ת בב"ב דקכ"א דאי הטעם משום טעות קשה הא קמי שמיא גלי' ולמה לא נתיחד הדיבור מקודם והנה לפי שיטת הר"ת הובא בתוס' מס' נדה דבמדבר ל"ה מקדשין החודש ע"פ ראי' דלא נראה הלבנה במדבר דעמוד הענן הי' מכסה אותה והי' מקדשין רק עפ"י חשבון וא"כ קשה אירושלמי הנ"ל דהאיך ראו הלבנה בט"ו הלא הענן הי' מכסהו אמנם י"ל דהנה קשה קו' היפ"ת דהאיך טעו כ"כ בחשבון החודש הא בחודש תמוז העבר ראו הלבנה בט"ו בו וידעו שאותו היום הוא ט"ו והי' להם למנות עד ט' באב ואפשר שהי' יכולים לטעות ביום א' אם חודש תמוז מלא או חסר אבל עכ"פ לא תמצא טעות רק עד עשרה באב ולא יותר ונראה דקו' זו מתורצת בחברתה דידוע שאהרן מת בשנת מ' בחודש אב ואז נסתלקו ענני כבוד וראו את הלבנה בט"ו ובחודש שלפניו דעדיין הי' אהרן קיים והי' ענני הכבוד לא ראו הלבנה לפ"ז א"ש דברי ר"ת שבמס' נדה אף לפי' הירושלמי ול"ק קו' היפ"ת הנ"ל. אך לכאורה מוכח דלא כר"ת דאי' בגמ' בי"ט בתמוז עלה משה למרום והי' שם מ' יום בכעס ומ' יום ברצון וביוהכ"פ ירד כנודע ואם הי' כולם חסרים לא תוכל למצוא פ' יום עד יוהכ"פ וע"כ צ"ל שהי' כולם מלאים ונשאר מתמוז י"א יום ואב למ"ד יום ואלול למ"ד יום הרי ע"א וט' יום עד יוהכ"פ הרי פ' ימים וביוהכ"פ ירד אבל א"א כשיטת ר"ת שהי' מקדשין ע"פ חשבון האיך עושין ג' מלאים זה אח"ז ועכצ"ל דהי' מקדשין עפ"י ראי' ולפ"ז א"ש הש"ס הנ"ל דבל"ז ל"ה יכול להקשות בפשיטות ט"ו באב מה היא די"ל יום שכלו בו מתי מדבר וא"ל הא כלו בט' בו י"ל שטעו בחשבון עד ט"ו כדעת הירושלמי ובט"ו ראו מילוי הלבנה וידעו שהוא ט"ו ובחודש שלפניו לא ראו דהענן הי' מכסהו לפי שהי' אהרן קיים ולפ"ז ל"ה מקדשין במדבר אלא ע"פ חשבון כדעת ר"ת אבל השתא דקאמר בשלמא יוהכ"פ יום שניתן בו לוחות אחרונות קשה האיך תמצא פ' יום מי"ט בתמוז עד יוהכ"פ וע"כ צ"ל שהי' ג' מלאים וא"כ מוכח דהי' מקדשין ע"פ הראי' דע"פ חשבון אין עושין ג' מלאים וא"כ אין לומר כפי' הירושלמי שטעו עד ט"ו דקשה קו' היפ"ת למה לא ראו בחודש העבר בט"ו וא"כ מקשה שפיר ט"ו באב מה היא ותי' הש"ס יום שכלו בו מתי מדבר פי' שאבלות שלהם כלה בט"ו כפי' ר"ת וראי' לזה דאמר מר לא נתיחד הדיבור עם משה עד ט"ו ואי כפי' הירושלמי משום טעות הא קמי שמיא גלי' כקו' הר"ת וע"כ כפי' ר"ת משום אבלות ודו"ק:

והנה כבר הבאתי למעלה פ' ויקהל קו' הר"ן למה הי' צריך משה לתקן כו' ותירצתי שם עפ"ד התוס' במגילה דה"א כיון דדורשין מקודם א"צ לדרוש ביומא לכך צריך משה לתקן אך כ"ז א"א שהלמ"ד יום כלו בעיו"ט אבל א"א דיו"ט בכלל הלמ"ד יום קו' הר"ן במ"ע ועי' לעיל פ' ויקהל מ"ש מדברי התוס' בכורות דנ"ז וי"ל דזה תלוי אי ניסן הי' באותו זמן חסר או מלא דהא כל הוכחה ששואלין ודורשין שלשים יום הוא משום דמשה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ואי ניסן הי' מלא קשה למה דרש מעיו"ט דהוא י"ד בניסן הי' לו להתחיל מיו"ט עצמו ויהי' ט"ז דניסן וי"ד דאייר ועולים למ"ד יום א"ו דלמ"ד יום המה חוץ יו"ט עצמו ואין כאן אלא י"ג דאייר די"ד דהוא פסח שני אינו בכלל לכך התחיל מי"ד בניסן אבל א"א דניסן חסר הי' י"ל דיום המעשה היינו יו"ט בכלל הלמ"ד ולכאורה מוכח דניסן הי' מלא דאיתא בשבת דפ"ז אותו היום נטל עשר עטרות ראשון לבריאת עולם כו' כנודע' וא"כ אי נימא דניסן הי' חסר הי' ר"ח אייר ביום ב' ועשרים באייר בשבת וכתיב בעשרים לחודש השני בשנה השנית נעלה הענן מעל המשכן ונסעו וקשה האיך נסעו בשבת הא אתחומין במרה נצטוו א"ו דניסן הי' מלא וא"כ מוכח דלמ"ד יום חוץ יו"ט אך י"ל דלעולם יו"ט בכלל והא דהתחיל לדרוש מי"ד בניסן ולא מט"ו משום דנסתפק משה דילמא יהי' החודש חסר לכך התחיל מיום י"ד אך התינח אי הי' מקדשין ע"פ ראי' א"כ אף דלפי האמת הי' ניסן מלא מ"מ הוא חשב דילמא יראו את הלבנה בכ"ט לחודש אבל א"א דהי' מקדשין עפ"י חשבון ע"כ ידע מקודם שיהי' החודש מלא ולמה התחיל בי"ד ולא בט"ו א"ו דיו"ט אינו בכלל הלמ"ד יום וא"כ ל"ק קו' הר"ן. והנה לכאורה יש להביא ראי' ממדרש הנ"ל לר"ת דל"ה מקדשין עפ"י ראי' דלפי המדרש הי' ממחרת יוהכ"פ בשבת והי' ר"ה ביום ד' וה' ולא משכחת שיהי' ניסן בשנה ההוא בא' בשבת רק אם הי' ח' חדשים מלאים כי אז הי' ר"ח חשון ה"ו. כסלו ז"א. טבת ב"ג. שבט ד"ה. אדר ו"ז. ניסן א'. כי אדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואיתא בש"ס תמוז דהאי שתא מלוי מליי' וכ' המהרש"א מכ"ש דסיון הי' מלא ולפי הנ"ל מוכח דגם ניסן הי' מלא וא"כ הוי ח' מלאים וקיי"ל בעירוכין דאין עושין בשנה אחת ח' מלאים אך הטעם דאין עושין ח' מלאים משום דאם יבא ר"ה יהי' נראה הלבנה ז' ימים מקודם והוי כחוכא ואטלולא וכבר אמרנו לעיל דהלבנה הי' מכוסה במדבר וא"כ אין מקום לחשש זה וא"כ מוכח מזה דהי' מקדשין עפ"י חשבון ולא ע"פ ראי' משום דהי' מכוסה והשתא א"ש המדרש הנ"ל בל"ז ל"ה יכול לומר משה תיקן משום קו' הר"ן וא"ל כתירוצי בשם התוס' דה"א כיון דדורשין מקודם לא ידרשו ביו"ט ז"א דהא בלמ"ד יום הוי יו"ט בכלל וא"ל דמוכת דיו"ט אינו בכלל דהא ניסן הי' מלא ולמה התחיל מי"ד ולא מט"ו די"ל דמשה הי' מסופק שמא יהי' החודש חסר ונימא דהי' מקדשין עפ"י ראי' דלא כר"ת אבל השתא דקאמר ויקהל משה ולא הזכיר כאן חצוצרות וע"כ דהי' בשבת וממילא דאי ממחרת יוהכ"פ הי' בשבת לא משכחת ניסן ביום א' אלא כשיהי' ח' מלאים והא אין עושין שמונה מלאים וע"כ צ"ל כיון דלא ראו הלבנה שהי' מכוסה בענני הכבוד שפיר עשו ח' מלאים וא"כ מוכח כשיטת ר"ת דהי' מקדשין עפ"י חשבון ומיושב קו' הר"ן ושפיר קאמר מכאן אמרו משה תיקן להם לישראל וכו' ודו"ק:

אות עא)

ובאופן אחר י"ל דהנה הרמב"ם והרמב"ן מחולקים דהרמב"ם הקשה היאך מצאנו ידינו בקידוש החודש שאין לנו סמוכים ואין הב"ד אומרים מקודש והלא הדבר תלוי בב"ד כנודע וצ"ל דהלמ"מ דכשמקדשין ע"פ חשבון אין הב"ד צריך לומר מקודש זה דעת הרמב"ם אבל הרמב"ן חולק עליו וס"ל דצ"ל מקודש אפי' כשמקדשין ע"פ חשבון רק דאנו סומכין על רבינו הלל הנשיא שהי' לו ב"ד סמוכין והוא קידש כל החדשים עד ביאת משיחנו. והנה לשיטת הרמב"ם ע"כ ליתא לשיטת ר"ת הנ"ל דס"ל דל"ה מקדשין ע"פ הראי' במדבר דא"כ למה כתוב וידבר משה את מועדי ה' אל ב"י דמיני' ילפי' דראש ב"ד אומר מקודש דמשה הי' ראש ב"ד הא ל"ה מקדשין כלל רק ע"פ חשבון וא"צ לומר מקודש ומה לנו לראש ב"ד. אבל לשיטת הרמב"ן א"ש פי' ר"ת ולכאורה יש להביא ראי' להרמב"ן דאיתא בגמ' וידבר משה את מועדי ה' וכו' מועדי ה' נאמרו בסיני פי' דצריך מומחין לקדש ולא שבת בראשית ואי כשיטת הרמב"ם דע"פ חשבון א"צ לומר מקודש משום דמקודש ועימד הוא קשה למה צריך קרא דשבת ל"ב קידוש פשיטא דהא מקודש ועומד הוא והשתא א"ש בל"ז ל"ה יכול לומר משה תיקן כו' דהי' קשה קו' הר"ן הנ"ל וא"ל כתירוצי דה"א כיון דדורשין מקודם לא לידרש ביו"ט ז"א דיו"ט הוא בכלל הלמ"ד יום וא"ל דע"כ מוכח דיו"ט אינו בכלל דניסן מלא הי' ולמה לא אמר בט"ו ז"א דהי' מסופק וא"ל דהי' מקדשין ע"פ חשבון ז"א דע"כ מוכח דהי' מקדשין ע"פ הראי' דאל"כ למ"ל קרא וידבר משה דצריך קידוש הא ע"פ חשבון א"צ כמ"ש הרמב"ם ודלא כהרמב"ן וא"כ שפיר י"ל דיום המעשה היינו יו"ט בכלל למ"ד יום אבל השתא דקאמר וידבר משה דמיני' נשמע ולא שבת בראשית וא"כ מוכח כהרמב"ן וא"כ י"ל דהי' מקדשין ע"פ חשבון ול"ק קו' הר"ן די"ל דיום המעשה אינו בכלל ושפיר קאמר מכאן אמרו משה תיקן וכו' ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

דברי יהונתן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה