דברי יהונתן· רבי יהונתן אייבשיץ
לפרשת לך לך ולמילה · אות כב)
בש"ס ע"ז דכ"ז אתמר מנין למילה בגוי שהיא פסולה דרו בר פפא משמי' דרב אמר אמרה תורה ואתה את בריתי תשמור ור"י אמר המול ימול וכו' מאי בינייהו ומסיק א"ב אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המול ימול איכא ומקשה הש"ס מי איכא למ"ד אשה לא והכתיב ותקח צפורה צור כו' ומשני קרי ותקח ע"י שליח ואבע"א אתיא איהי ואתחלה ואתא משה ואגמרי'. והקשה התוס' לרב דאמר אשה אינה כשרה למול א"כ בפ"ק דקדושין דמצריך אותו ולא אותה להורות שאינה חייבת למול למה לי הא בלא"ה אינה כשרה למול. ונראה לתרץ קו' התוס' דבלא"ה יש לדקדק למה לא מקשה הש"ס בפ"ק דקדושין מהאי קרא דצפורה כמו הכא וצ"ל דהייתי אומר דהא דממעטינן מאותו ולא אותה היינו דאשה אינה חייבת למול את בנה כמו האיש אבל הרשות בידה ולא פסולה ולכך לק"מ מצפורה דהיא עשתה זאת מרצונה אבל הכא מקשה שפיר דע"כ מוכח דפסולה לגמרי דאל"כ רק דהקרא בא להורות דאינה חייבת למול זה כבר ממעטינן מאותו ולא אותה ולמ"ל קרא ואתה את בריתי תשמור אלא ע"כ מוכח דפסולה לגמרי למול וא"כ מקשה שפיר מצפורה. וממילא מיושב קו' התוס' הנ"ל דבלא קרא דאותו ולא אותה לא הי' מוכח דאשה פסולה למול דלא הוי ממעטינן מואתה את בריתי תשמור רק דאינה חייבת למול כמו האיש אבל אם רצונה למול רשאי לכך איצטרך אותו ולא אותה למעט דאשה אינה חייבת למול והשתא ע"כ ממעטינן מואתה את בריתי תשמור דאשה פסולה לגמרי. ואל תשיבני הרי מהאי קרא ממעטינן נמי גוי ובגוי ל"ש לומר כן דממעטי' רק לענין שאינו מחויב ז"א די"ל דהא דממעטי' גוי מהאי קרא היינו לפי האמת דכתיב אותו כו' וממעטי' מואתה את בריתי באשה נמי לפסול לגמרי וק"ל: