אור ברסלב
דברי חנוך חדושים על או"ח › סימן כה

דברי חנוך· רבי חנוך הענדיל פרידלנד

חדושים על או"ח · סימן כה

סימן כד

בסי' ש"א סכ"ה אין יוצאין בקמיע שאינה מומחה וכו'. אתמחי גברא לאותו לחש ואין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר. ל"ש אתמחי קמיע שאותה איגרת מומחה לכל אדם. אתמחי גבר' וקמיע שכתב לחש אחד בשלש אגרות וכל אחת הועילה לג' אנשים. הגה"ה וכגון שבאו שתי המחאות יחד. וכתב המג"א בס"ק ל"ו לכל אדם פי' שכל אדם מותר לישא אותה איגרת אבל אם יכתוב אגרת אחרת אסורה עכ"ל וקשיא לי דזה לא משמע בדברי המחבר שכתב אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר ובקמיע מומחה כתב שאותה אגרת מומחה לכל אדם. ביאור כוונתו לכל אדם היינו שאם יכתבנה אחר ג"כ מותר וכ"ש כשיכתוב הוא עצמו אותו הלחש. עוד כתב (המג"א ס"ק ל"ז) שתי המחאות ביחד כגון שכתב איגרת לראובן ועוד איגרת לשמעון ועוד איגרת וריפא לשמעון ב' פעמים ואח"כ ריפא באותה איגרת ללוי עכ"ל. ואין זה ביאור לדברי המחבר שאמר וכל אחת הועילה לג' אנשים וכפי דברי המג"א רק אחת הועילה לג' אנשים. עוד ס"ק ל"ח אומר המ"א לא תלינן בהמחאת הקמיע נ"מ שאם הפסיד הרופא המחאתו עכ"ל ואין זכר לזה בדברי המחבר וההגה"ה. ונראה לי שהמג"א הלך בדרך התוס' אבל המחבר וההגה"ה לקחו להם דרך יותר מרווח ופירשו אתמחי קמיע היינו שאותו קמיע מומחה לכל אדם היינו שאם אדם אחר יכתוב קמיע זו מותר ג"כ ואתמחי גברא וקמיע היינו שבאם כתב שני קמיעות לג' בני אדם ועדיין אתמחי גברא רק לשתי הקמיעות לחוד ונתמחו ג"כ הקמיעות מידי אחר כיון שרפאו אלו הקמיעות ג' ג' פעמים ואח"כ כתב אדם אחר שני קמיעות ולחש אחד ורפאו וחזר הראשון וכתב קמיע שלישית מזה הלחש האחרון אתחזק גברא לכל הקמיעות שכבר רפאו שלש קמיעות מידו ואתמחי גם הקמיע השלישית שאפילו יכתבנה אחר דהמחאתה והמחאת גברא הראשון באו כאחד. אבל אי כתב גברא הראשון כל התשע קמיעות מהג' לחשים א"כ בשעה שכתב ג' מיני לחשים אפי' פעם אחת אתמחי גברא דהוה כנגח שור חמור גמל דמועד לכל שוב לא יוכל להיות המחאת קמיע על ירו. ואצטריך המחאת קמיע שאפי' אחר יכתוב קמיע זו מותר לצאת בשבת והמחבר בהמחאת גברא הוה מצי למנקט כגון כתב שלשה קמיעות כל אחת מלחש אחר דאתמחי לכל הלחשים אלא נקט מלחש אחד דאתמחי רק לזה הלחש וחדא נקט. והא דנקט המחבר באתמחי גברא וקמיע וכל אחד הועילה לג' בני אדם ולפי מה שכתבתי אפי' כל אחת לאחד אמאי לא אתמחי לחש זה כיון שהם מלחש אחד ואותו לחש ריפא ג' פעמים ויהי' אתמחי גברא ולחש באין כאחד הא לאו קושי' כיון שאם תאמר אתמחי גברא לא יהי' המחאתו ג"כ רק ללחש זה כיון ששלשתן לחש אחד הוי כמו שור שור שור דמועד לשוורים דווקא א"כ אין אנו אומרים שיהי' מומחא לחש זה מאחרים כיוון שאתה יכול לצמצם המחאתו ולאמר שדווקא אדם זה ולחש זה שהרי אדם זה כתב שלשה פעמים והרי אתמחי שלשה מעשי ידיו מה שא"כ ברישא באתמחי קמיע שהוא כתב פעם אחת א"כ לא עשה מעשה אלא פעם אחת והקמיע רפאתה ג' פעמים אתמחי לחש קמיע זו מכל אדם שיכתבנה ופשוט שאם לחש אחד שכתבו ג' בני אדם ריפא כל אחד לאדם אחד דאתמחי לחש זה לכל הדעות מכל מי שיכתבנו מ"מ איננו מומחא אלא לאותו אדם שנכתבה בשבילו. אבל לאדם אחד שיבוא לצאת בקמיע שנכתבה לרפאות אחר פשיטא שאין יוצא בה. שאין המחאת הקמיע אלא למי שהיא כתובה לו. אמנם אם כל אחת רפאתה לג' בני אדם א"כ אנו רואין שהיא מועלת גם לשני ולשלישי שלא נכתבה לשמו אמרינן דאתמחי גם קמיע אחת לאלף בני אדם. ולפעמים מביא המחבר בשו"ע דעות שלא קדם זכרם בב"י סביב הטור כמו שביאר הגר"א בסימן ש"ד:

ואכתוב לו עוד דבר (בסי' ש"ז ס"ט) מותר להחשיך לתלוש מגנתו וחורבתו שבתוך התחום ולא אסרו להחשיך אלא בסוף התחום דמנכרא מילת' והקשה המג"א (ס"ק י"ג) וצ"ע דבפ"ג דעירובין אמרינן בהדיא דאפי' בסוף התחום לא מנכרא מלת' דאי צורבא מרבנן שמעת' משכתי' ואי ע"ה חמרא אירכס לי'. ופירש הוא דטעמ' דאסור חוץ לתחום דמידי דאסור למיעבד אסור לאזמוני נפשי' ובתוך התחום דלא מנכרא כ"כ שרי. אבל להחשיך בסוף התחום אסרו אפי' לא מנכרא מלת' משום ממצא חפציך ע"כ. ודברי' קשים להבין כיון דלא מנכרא מלת' א"כ חוץ לתחום ותוך התחום שווין. והמחצית ג"כ לא ביאר רק חוץ לתחום החמירו יותר. ולענ"ד דברי הראשונים עיקר כמו שכתב המ"מ בשמם. וקושיתו של המ"א מעירובין מעיקרא ליתא והוא כשנבין דברי המחבר תוך התחום לא מנכרא מלת' ע"כ פירושו אפי' במאה אמות האחרונות שבתוך התחום דאל"כ נתת דבריך לשיעורין וא"כ מה שאמר סוף התחום מנכרא מילת' הוא מפני שתיכף כששקעה חמה הוא יוצא חוץ לתחום מוכחא מלת' שהלך לסוף התחום כדי למהר צאתו מה שאינו כן בשב מסוף התחום מגינתו לביתו ואפי' טעון פירות לא מנכרא מילת' דאיכ' למימר שהלך לתחומו כדאמרינן בעירובין שמעתא משכתי' או חמרא אירכס לי' וממילא כיון שהי' שם לא רצה לשוב לביתו ריקם ותלש פירות והביא. וההיא דעירובין נמי מיירי בקונה שביתה ברגליו ביו"ט וחוזר לביתו אחר בין השמשות בשבת א"כ לא מוכחא מילת' דלמקני שביתה אכוון דאיכ' למימר שמעת' משכתי' שהרי שב אח"כ לביתו. ופשוט וברור דהגמ' דעירובין היתה יסוד לדברי הראשונים לאמר דבתוך התחום לא מנכרא מילת'. ודברי רש"י שאוסר משום דמזמין נפשי' הוא ג"כ דווקא היכא דמוכחא ומנכרא מילת' דומיא דדבור אסור הרהור מותר:

תוכן העניינים

דברי חנוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה