דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן תיא
סעיף א' (א) תולדות הבור אבנו סכינו ומשאו וכי"ב שהניחם בר"ה וכו' ויש לו כל דין בור לחייב נזק שלם מתחילתו. (עסמ"ע (סק"ב) וז"ל לאפוקי שור דאינו משלם נזק שלם מתחלתו עד שיגח ג"פ עכ"ל, ועב"ח דכתב דזה דוקא אליבא דידן דקי"ל כשמואל אף דלא הפקיר חייב מטעם בור אבל לרב דסובר היכ' דלא אפקריה משור למדנו אינו חייב מתחלתו נזק שלם עד שנעש' מועד ע"ש, ודבריו תמוהין לפע"ד דגבי אבנו סכינו ומשאו אפילו לרב דאמר משור למדנו מ"מ חייב אפילו מתחלתו נזק שלם וכן מבואר בתוספות בבא קמא (דף ג' ע"ב ד"ה משורו למדנו):
סעיף ז' (ב) הכניס שורו לחצר חבירו שלא ברשות והטיל בו גללים וטנפו כליו של בעל החצר פטור בעל השור דהוי הנך גללים בור ובור פטור בכלים כמו שנתבאר בסימן שקודם זה, עסמ"ע (סק"ט) דאם הוזק בו בעל החצר חייב בעל השור אע"ג דרחמנא אמר איש בור ולא שור בור מ"מ כיון דהיה דידיה בשעת נפילה דבעל הבית אינו רוצה שיקנה לו חצרו דבר שיוזק על ידו ע"ש, ודבריו לפע"ד צ"ע אף דבעל הבית אינו רוצה לקנותו מ"מ הפקר היא דהא בהפקר קיי"ל לעיל (סימן רע"ג סעיף ד') דלא בעינן אתי לרשות זוכה, אלא נראה דעיקר הטעם כמו שכתב תוספות דהכא כיון דדרכו של בהמה להרביץ גללים משום הכי חייב דהוי פשיעה דידיה, וכן כתב בספר תורת חיים דהוי כאלו עשה הוא בעצמו ע"ש: