אור ברסלב
דברי התורה סימן שצג

דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך

סימן שצג

סימן שצא

סעיף ג' (א) הכניסן ברשות והניחו בעל החצר את זה שהרשהו בחצר לשמרו ואכלתן בהמתו של בעל הבית והוזקה באכילתן בעל הפירות חייב שכיון שראה הבהמה אוכלת דברים המזיקים לה והניחה חייב וכו'. נראה לפע"ד לדינא דהמחבר בדוקא נקיט כיון שראה הבהמה אוכלת דאל"כ אמאי חייב דהא בב"ק (דף מ"ז) בהא דקתני במתני' דאם הכניס הפירות שלא ברשות בעל החצר אם הוזקה בהן בעל הפירות חייב קאמר רב בגמרא לא שנו אלא שהוחלקה בהן אבל אכלה פטור מאי טעמא הוי לה שלא תאכל וכן פסקי' בש"ע (כאן סעיף ב') ועיין בתוס' ורא"ש דטעמא דפטור כיון שבמתכווין מביאה הבהמה על עצמו דבר שמזיקו ועוד טעם כתב הרא"ש כיון דלא שכיח שתאכל הבהמה יותר מדאי ע"ש, וא"כ אמאי פסקינן דאם הכניס ברשות והניח בעל החצר את זה שהרשהו לשמרה ואכלה בהמתו של בעה"ב והוזקה באכילתן בעל הפירות חייב [היא קו' הגמ' (דף מ"ח ע"א) ומשני משום דקביל עלי' נטירותא ומרווחא דחצר מסלקו נפשייהו הילכך עלה דידי' רמי' נטירותא, והובא כאן בסמ"ע, אך לפ"ד הרא"ש דל"ש שתאכל יותר מדאי הדק"ל דאפילו בקביל נטירותא ליפטר], ובע"כ צ"ל דהטעם הוא כיון דראה והי' בידו למחות את הבהמה שלא תאכלנו משום הכי חייב דלא גרע משומר חנם היכא דיכול להקדים ברועים ומקלות ולא קדם דחייב כמבואר לעיל (סימן ש"ג סעיף ח', אבל בלא ראה נלפע"ד אף דקבל בעל הפירות נטירותא על הבהמה ואכלה פירות יותר מדאי בעל הפירות פטור משום דלא שכיח שהבהמה תאכל יותר מדאי כסברת הרא"ש הנ"ל, אבל אם לא קבל נטירותא אף שראה שבהמה אכלה יותר מדאי ולא מיחה בה ומתה פטור, אף שמצוה עליו לעשות ולמנוע הבהמה שלא תאכל מטעם השבת אבדה כמו שכתב הרמב"ן גבי היודע עדות לחברו, ואין מעיד לו, מ"מ חיוב תשלומין ליכא על בעל הפירות, ולפ"ז מתורץ קושיית היש"ש אמאי קאמר רבא (מ"ז ע"ב) אפי' חנק את עצמו חייב הא אונס הוא ולא גרע משומר חנם דפטור ברוח שאינו מצוי', ולפי הנ"ל ניחא דה"ק דחנק את עצמו והוא ראה חייב דלא גרע מש"ח שיכול להקדים ברועים ולא קידם דחייב, אבל היכא דלא ראה באמת פטור דאונס היא, ועיין בבעל המאור ב"ק (דף נ"ד) גבי כסהו כראוי מבואר סברא הנ"ל:

תוכן העניינים

דברי התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה