דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שצא
סעיף ו' (א) חיה שטרפה בהמה ואכלתה וכו' אבל כלב שהמית כבש וחתול שהמית תרנגולים גדולים ואכלום משונה הוא ואינו משלם אלא חצי נזק ודוקא בפחת שפיחתה מיתה אבל דמי נבילה משלם ברשות הניזק נזק שלם דזה אורחא היא. נלפע"ד דדוקא בכלב או חתול שאכלו אח"כ דאף בשעת אכילה ברשות בעלים היא מש"ה חייב נזק שלם., אבל בטרפה ארי ואחר טרפה אכלתה נלפע"ד דאינו משלם רק חצי נזק דממנ"פ מצד טריפת ארי משונה היא כמבואר בש"ע כאן (ומקורו מב"ק דף ט"ז ע"ב אמר שמואל ארי בר"ה דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב כיון דלאו אורחה הוי לי' קרן, ואם מצד אכילה, אחר שבא ליד ארי ה"ל הפקר לכל דרחמנא שריא כמו זוטו של ים ומציל מן הארי דרחמנא שרי' דכתיב אשר תאבד ממנו ומצאתה דוקא היכא דאבודה ממנו ומצוי' אצל כל אדם אבל אם אינו מצוי' לכל רחמנא שרי' אפי' בלא יאוש כמבואר בתוס' ב"מ (דף כ"ב) עי"ש וברא"ש (דף כ"ד סי' ו') דאפילו בעומד וצווח הוי כצווח על ביתו שנפל עכ"ל, ולפ"ז מיושב היטב מה שתמה ים של שלמה ב"ק (פרק א' סי' ט') בהא דאמרינן דהיכא דהוי משונה מה שהמית ואכלה אח"כ חייב נזק שלם, א"כ מה הקשה הגמ' (דף ט"ז ע"ב) על שמואל מדתניא חיה שנכנסה לחצר הניזק טרפה בהמה ואכלה בשר משלם נזק שלם, ודילמא משלם נזק שלם על אכילה שאכלה אח"כ ע"ש, ולפי הנ"ל אתי שפיר דליכא חיוב כלל על אכילה אח"כ, דרחמנא שרי' כזוטו של ים, וכל עיקר החיוב אינו בא רק על תחילת המעשה דטריפה ושפיר הקשה הגמ' כנלפע"ד בעזה"י דבר נכון: