דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שפב
א שור שהי' עומד להריגה מפני שהוא מזיק את הבריות ואילן העומר לקציצה מפני שהוא מזיק את הרבים וקדם אחר ושחט שור זה וקצץ אילן זה שלא מדעת הבעלים חייב לשלם לבעלים וכו' ואם טען אתה אמרת לי להרגו ולקצצו הואיל ועומד לכד הרי זה פטור, עסמ"ע (סק"ב) דהטעם דלמא לא היה לו פנאי ונתן לו רשות רק שכח הדבר שנתן רשות לזה עכ"ל, ולכאורה צ"ע למה צריך לטעם זה תיפוק לי' המוציא מחברו עליו הראיה,, וראיתי ברש"י בבא קמא (דף צ"א ע"ב ד"ה אנא) וז"ל וכי טעין ליה האיך אתה אמרת לי להורגו מסתמא קושטא קאמר כיון דלהכי קאי לא קפיד כולי האי ואנשי הוא דאנשי עכ"ל, ולכאורה דברי רש"י ג"כ תמוהים, ולפע"ד י"ל דכוונת רש"י וסמ"ע דאע"ג דהוא אמר שלא אמרתי פטור בלא שבועה דהוי כמו טענת ספק ואין נשבעין על טענת ספק דברי שלו לאו ברי גמורה היא, ולזה שפיר כתבו רש"י וסמ"ע טעם הנ"ל דהא קתני סתם במתניתין ובש"ע דפטור ולא קתני שום שבועה ולכן פירשו הטעם דלאו ברי גמורה היא, אחר זה ראיתי באס"ז דכתב דכיון דקנסא בעלמא היא לא משבעינן ליה, ואם כן לשטת הרי"ף דהוא מדינא נראה שיש כאן חיוב שבועה, אבל להטעם הנ"ל אפילו לשטת הרי"ף נמי פטור משבוע' כיון דאין כאן טענת ברי: