דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שפא
א חמשה שישבו על הכסא ולא נשבר ובא אחרון וישב עליו ונסמך עליהם ולא הניחם לעמוד ונשבר וכו' האחרון חייב שהרי אומרים לו אלו לא נסמכת עלינו היינו עומדים קודם שישבר וכו', עסמ"ע לקמן (סימן שפ"ג סק"י) דהקשה מ"ש הכא דחייבים כלם אם לא נסמך עליהם אחרון דהיה להם לעמוד ולקמן (סימן שפ"ג סעיף ד') חמשה שהניחו חבילות על בהמה ולא מתה ובא זה אחרון והניח חבלתו עליה ומתה אם היתה מהלכת באותם החבילות ומשהוסיף זה חבילתו עמדה ולא הלכה האחרון חייב, והא יכול אחרון לומר היה לכם לקח חבלתכם כשהנחתי את שלי, ותירץ הסמ"ע דהכא איירי דאף אם לא בא אחרון ג"כ היה נשבר הכסא משום הכי יכול לומר אחרון דעכ"פ הייתם צריכים לעמוד לאחר זמן כשישבר הי' לכם לעמוד מיד ע"ש, ולכאור' תרוצו צ"ע דהא מרש"י בבא קמא (דף י' ע"ב ד"ה לא צריכא) נראה שאין ראוי לשבר אם לא בא אחרון דמ"מ כלם חייבים, (וכן הקש' בספר דברי משפט מזקיני הגאון זלל"ה], ולפע"ד ליישב קושיי' הסמ"ע בס"ד בחילוק נכון דמבואר בתוס' בבא קמא (דף ו' ע"א ד"ה לאתוי') דהיכא דדחף שורו לשור ש"ח לבור שניהם חייבים אבל אם אדם דחף שור ש"ח לבור של חברו אדם הדוחף לבד חייב כיון דבר דיעה הוא ובעל הבור פטור, ולפ"ז ניחא דהכא גבי כסא שנשבר הוי אדם המזיק כלם חייבים, אבל לקמן (סימן שפ"ג) גבי חבילות דחמשה הראשונים שהניחו חבילות רק ממונם עשה ההיזק שהרי כשהם הניחו לא מתה הבהמה רק כשהניח אחרון עמדה הבהמה ומתה, אף אם ת"ל דהנחה של ראשונים ג"כ גרמו מיתת הבהמה, מ"מ גבי חמשה הראשונים הוי רק ממונם שהזיק ולגבי אחרון הוי כאלו הוא גופיה מזיק, כמו כיחו וניעו דמזיק בכדי דאזלי הוי כמו דאזיק אדם בעצמו כמבואר במס' ב"ק (דף ג') וע':