דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן שכב
סעיף ב' (א) התנה עליו בעל הקרקע שיזרענה חטים וזרעה שעורים או שלא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה אע"פ שבא חגב וכו' והוכה רוב המדינה אינו מנכה לו מחכירו, עסמ"ע (סק"ה) וזרעה שעורים דיכול המשכיר. לומר אלו זרעת חטים היה מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך ובלא זרעה כלל מצי המשכיר למימר אלו זרעת היה מקוים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. וזו היא סוגיית הגמרא בב"מ (דף ק"ו, וע' בתוספות שם (ד"ה לניסא) דהקשה דהא אמרן לעיל לזרוע חטים וזרע שערי דאמר ליה אלו זרעת חטין היה מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך וכ"ש הכא דליכא הוכחה כלל כיון דלא זרע כלל ע"ש, ולפע"ד י"ל דהתם איירי דכל באגא זרעי שערי וא"כ אם הוא זרע חטים שפיר י"ל ותגזור אומר כיון שהיא מין אחר, ועיין בנמוק"י דהביא ראיה דאם נתקלקל רובא דבאגא וגם אותה שדה אף שהיא מין אחר נמי הוי מכת מדינה ע"ש, אבל הכא דלא זרעה כלל איירי דהיה לזרוע מין מה שכל באגא זרעי, ושפיר ס"ד די"ל אם זרעתה נמי נתקלקל כמו כל באגא, מ"מ סובר שמואל דחוכר חייב מטעם לא יבושו בעת רעה, וזה שפיר היא בגדר נס משום הכי הקשה מרועה נימא גמי אלו היה שם נעשה לו נס: