דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רצב
סעיף א' (א) אין הנפקד רשאי לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד אפילו אינו מכוין לגוזלו אלא להשתמש בו קם ליה ברשותו וחייב באונסין וכו' דשליחות יד אינה צריכה חסרון, בסוגיא דב"מ (דף מ"א ע"ב) יליף רבא דשליחות יד אינה צריכה חסרון דלא תאמר שליחות יד לא בשומר חנם ולא בש"ש ותיתי משואל למה נאמר לומר לך דשליחות יד אינה צריכה חסרון ע"ש, ולכאורה, צ"ע דילפותא זו שפיר אליבא דידן דקיי"ל דשבועה שלא שלחתי בו יד היא רק מכח גלגול שפיר ידעינן דצריך לשבע ע"י גלגול, אבל לפי שטת תוס' ב"מ (דף ו') דסובר בחד תירוץ דשבועה דלא שלח בו יד נמי היא עיקר שבועה מן התורה, אם כן צריכה לגופה בכל חד דצריך לשבע שלא בגלגול אפילו שנאנס חפץ מידו גם כן צריך לשבע שלא שלח בו יד אם כן מנ"ל דאינה צריכה חסרון וצ"ע:
סעיף י' (ב) המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה לא יערבם עם פירותיו עבר ועירבן יחשוב כמה היו הפקדון ויראה כמה חסר הכל ויחשוב חסרון הפקדון וכו'. [סעיף י"א]:
נסתפק מהם ולא ידע כמה נסתפק יוציא לו חסרונו לחטים ולאורז קלוף ד' קבין ומחצה לכל כור לשעורין ולדוחן ט' קבין. במסכת ב"מ (דף מ') תנא בד"א שעירבן עם פירותיו אבל יחד לו קרן זוית אומר לו הרי שלך לפניך והקשה הגמרא וכי ערבן מאי הוי ולחזי לדידיה כמה הוי ופרש"י ויטול כל אחד לפי החשבון ע"ש, ולכאורה נראה מכאן ראיה לסברת החולקים על מגן אברהם (בסימן תמ"ג) דסוברים אם נחסר יותר מכדי חסרונם דמחויב למכור אפילו הכי אם הנפקד לא מכרו פטור דלא הוי אלא כעין השבת אבדה לבעלים ע"ש, דאל"כ מאי מקשה הגמרא וכי ערבן מאי הוי ולחזי לדידיה כמה הויין דמ"מ שפיר קתני במתניתין אינו יוצא לו חסרונות אלא כשיעור המפורש במתניתין אבל אם חסר יותר צריך לשלם למפקיד דהוי לשומר למכור, אלא ודאי אם לא מכר אפילו נחסר יותר מכשיעור נמי שומר פטור וצריך המפקיד לקבל החסרון, ועסמ"ע (סקכ"ח) משמע להדיא דאפילו חסר יותר מכשיעור זה נמי נפקד פטור, ועש"ך (סקכ"ב) דכתב ואין להקשות מה שכתב המחבר ויחשוב חסרון הפקדון ויתן לו אחר שנשבע דהא הוי מתוך שאינו יכול לשבע משלם דהא צריך לשבע דשל חברו נאבד והוא אינו יודע בבירור ע"ש מה שתירץ הש"ך, ולפע"ד לולי דברי הש"ך נ"ל דאין כאן קושיא דהא מבואר לקמן (סימן רצ"ד סעיף ד') דאם יש עדים שנאנס גלימא מן הנפקד אבל אינם יודעים אם היא אותה גלימא פטור, דשבועת שומרים אינו רק אם אינו ידוע שנאבד אבל אם יודעים שנאבד רק אינם יודעים אם היא אותה דבר שהפקיד פטור משבועה, וא"כ ה"ל כאן דהא אנן יודעים שפירות נחסרו רק אין אנו יודעים אם פירות שלו נאבדו או פירות דמפקיד ועל זה אין מוטל על שומר שבועה ולכך לא הוי מתוך שאינו יכול לשבע משלם:
ודין של רמ"א כאן (סעיף י') גבי טבעות נובע מסוגיא דבכורות (דף י"ח) דאם יש עדים שנאבד רק אינם יודעים אם היא אותה דבר שהפקיד אין מוטל על השומר שום שבועה ועיין ב"ח (סימן רצ"ד):