דברי התורה· רבי צבי הירש אוירבאך
סימן רעט
סעיף א' האומר זה בני וכו' נאמן, [הג"ה] ונאמן על כל נכסים בין אלו שהיו לו בשעה שאמר כך אפילו נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. לכאורה דברי רמ"א צ"ע אמאי נקט שנפלו לו שהוא גוסס דהא דתורה הימניה לאב א"כ אפילו נכסים שנפלו לו לאחר מיתה נמי נוטל, דבשלמא גבי בכור שפיר הוצרך הגמרא במסכת בבא בתרא לאוקמיה בנכסים שנפלו כשהוא גוסס אף דרחמנא הימני' לאב דכתיב יכיר, מכל מקום בנכסים שנפלו לאחר מיתה אינו נוטל פי שנים דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, אבל באומר זה בני דנאמן מן התורה נוטל אף בנכסים שנפלו לו לאחר מיתה, ואמאי נקט הרמ"א דוקא כשהוא גוסס, וצ"ל דמה דנקט רמ"א כשהיא גוסס היא לאו דוקא: סעיף ג' (ב) האומר זה בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן אמר עבדי וחזר ואמר בני אע"פ שהוא משמשו כעבד נאמן שזה שאמר עבדי לומר שהוא לו כעבד, עיין רמב"ן ב"ב (דף ל"ג) דהקשה דהא משמע שהוא יורשו ובנו לכל דבר ואמאי נימא מתוך שבידו להפקיר נכסיה או ליתן במתנה וכו', ותירץ דהוי מגו לחצי טענה כיון דהוא רוצה לפסלו לקהל ולקנות גופו ע"ש, ולכאורה קשה אמאי אמרינן בב"ב (דף קל"ד) האומר זה בני נאמן ופריך הגמרא למאי הלכתא או ליורשו פשיטא ופירש רשב"ם ותוס' דאי בעי יהיב ליה במתנה ועל נכסים שנפלו לו לאחר מכן באמת אינו נאמן דלא ידעינן שהוא בנו,. ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל קשה אמאי יטול בנכסים שהם תחת ידו דהא הוי מגו לחצי טענה כיון שהוא טוען שהוא בנו ורוצה שיזכה אף בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן, וכן הקשה התומים בכללי מגו (סקל"א ול"ב) ע"ש, ולפע"ד נראה דעיקר כוונת רשב"ם דהא אנן קיי"ל הודאות בעל דין כמאה עדים דמי ועוד יותר מעדים דתורה אמרה כי הוא זה כמו שכתב רש"י קידושין (דף ס"ה ע"ב) ע"ש. מש"ה ניחא היכא דאמר זה בני נאמן לא מטעם (מיגו] אתינן עלה רק מטעם הודאות בע"ד כמאה עדים דמי, אך יש לומר דאין לך אדם בישראל שאין לו יורשים א"כ הוי בהודאתו חב לאחרינא, על זה כתב הרשב"ם כיון דבידו ליתן לו א"כ לא מקרי חב לאחרינא, דסוף סוף אף דאינו נאמן משום דחב לאחרינא מכל מקום בידו ליתן לו אותם נכסים משום הכי לא מקרי חב לאחרים, אבל על נכסים שנפלו לו לאחר מכן אינו בידו ליתן לו ושפיר אינו נאמן משום דחב לאחרינא, וזה היא שפיר גבי אומר זה בני, אבל היכא דאמר בני וחזר ואמר עבדי התם לא שייך הודאות בעל דין דהא אמר תחלה זה בני ואחר כך אמר עבדי, ועל זה הקשה הרמב"ן דהוי לן להימני' מטעם מיגו ועל זה שפיר תירץ רמב"ן דהוי מיגו לחצי טענה ומיגו לחצי טענה לא אמרינן ועיין בתומים בכללו מיגו שהערה קצת מזה: